מה שלא עושה התובע עושה הטבע

כך ידע כל מחבל, תדע אמו וידעו שולחיו כי ההבטחות להיותו "שהיד" ימומשו לעיתים מוקדם מהמצופה.

אל"מ במיל' טל בראון , ב' בתשרי תש"פ

דעות אורח
אורח
ערוץ 7

בתאריך ה- 8 בספטמבר, ח' באלול, מת בבית החולים אסף הרופא המחבל בסאם א-סאייח, לאחר שסבל בכל תקופת מאסרו כ"חולה רע" ממחלות כרוניות וממחלות חשוכות מרפא כסרטן העצמות, לוקמיה, מחלת ריאות ובעיות לב.

א-סאייח, היה פעיל חמאס בן 46, שריצה עונש מאסר בגין תכנון הפיגוע בו נרצחו ב-1 באוקטובר 2015 בני הזוג איתם ונעמה הנקין הי"ד, עבירות אמל"ח, ניסיון לרצח, יידוי אבנים, חטיפה, כפייה, מאסר שווא, חברות בארגון טרור, מגע עם ארגון עוין ועוד. 

בתגובה למותו של המחבל א-סאייח, פרסם הח"כ לשעבר מוסי רז, מהמחנה הדמוקרטי, ציוץ בו הביע צער על מותו של המחבל ממחלת הסרטן. לזכותו של הח"כ לשעבר יאמר שלאחר ביקורת רבה שספג, מחק את הציוץ, למרות שטרם התנצל. אולי היהודי היקר והח"כ שמחק ונמחק, מחכה להזדמנות להתנצלות ביום כיפור של שנת תש"פ (אין קשר לתנועה לשחרור פלסטין)?

להבדיל (או שלא), בתגובה למותו של המחבל א-סייח, פרסמה הזרוע הצבאית של החמאס הודעת אבל בא כונה הוא "גיבור פעולת איתמר". בחמאס כמובן האשימו את מדינת ישראל באחריות למותו וטענו כי מדובר בלא פחות מ"רשלנות רפואית".

רשלנות יתכן והייתה כאן, אך ככל הנראה לא זו הרפואית שהאריכה את חייו של המחבל על חשבון משלם המיסים הישראלי, ובכלל זאת קורבנות הטרור שביצע. יתכן שמדובר ברשלנות של גורמי הממשל והמשפט לכאורה, שאפשרו לרוצח שפל ונורא לחיות עם תקווה לטיפול טוב בישראל, ואולי אף לשחרור מוקדם מטעמים הומניטריים או במסגרת עסקת חילופין (הקודם מבין השניים), ולא גזרו את דינו למוות, מיד!

בערב ראש השנה, כח' באלול, התבשר עם ישראל על לכידתה של חוליית המחבלים שביצעה בתאריך ה- 23 באוגוסט את הפיגוע הקטלני במעיין דני שליד היישוב דולב, בו נהרגה הנערה רנה שנרב הי"ד ונפצעו אחיה ואביה יבדל"א.

ראש חוליית הטרור שביצעה את הפיגוע, מבכירי ארגון הטרור החזית העממית בגזרת רמאללה, המחבל סאמר ערביד בן 44, הובהל לבית החולים הדסה הר הצופים בירושלים במצב קשה בעקבות חקירתו בשב"כ.

למען הסר ספק, המחבל ערביד שהוביל את הפיגוע בעצמו, נעצר בעבר בעקבות מעורבותו בפעילות טרור צבאית, בסיוע בהכנת מטענים ופיגועים ואף היה מבוקש משך מספר שנים. ערביד, שכאמור עמד בראש תשתית הטרור שנתפסה, הכין את המטען הקטלני ואף הפעילו כשהבחין במשפחת שנרב בקרבת המעיין.

בשב"כ ציינו כי מדובר במעצר שמנע בוודאות פיגועים קשים נוספים שתוכננו, בהם פיגועי ירי וחטיפה. כן נמסר כי במהלך החקירה אותר מטען נוסף שפוצץ בשטח והיה ברשות תשתית טרור זו. בקיצור ובלשון העם מדובר היה במחבל שענה להגדרה של לא פחות מ"פצצה מתקתקת" תרתי משמע.

גם במקרה זה ישנו אדם מיוחד, או שמא "חסיד אומות העולם הערבי", חבר כנסת מהרשימה המשותפת לערבים וליהודי אחד, העונה לשם עופר כסיף, שבחר לא לשבח את פעולתם ונחישותם של כוחות הביטחון למען הצלת נפשות בעם ישראל, אלא לצייץ בטוויטר בזו הלשון: "עינויים הם דבר נפשע ופסול, ולא משנה נגד מי הם מופנים". לדבריו, "אסור לקבל את עינויו של החשוד ברצח רנה שנרב ז"ל, יהיה מעשהו נתעב ככל שיהיה. עינויי השב"כ חייבים להיפסק". יחליט הקורא האם הגבול בין תמימות לטימטום דק מכפי שחשב.

כצפוי, תגובת החמאס לא אחרה לבוא עת מנהיגה, אסמאעיל הנייה, הזהיר בדבריו את ישראל כי זו "תשלם את המחיר על פשעיה" נגד האסירים הפלסטינים. הנייה הוסיף והצהיר כי: "לעולם לא ניטוש את האסירים שלנו, לעולם לא נותיר אותם שלל לסדיזם הציוני והם לא יישארו עוד זמן רב מאחורי הסורגים של הכיבוש".

נוכח תגובתם של ראשי ארגוני הטרור עולה השאלה הרטורית: האם הם באמת מצפים שעם ישראל יספוג פיגועים ולא יגן על עצמו על שיאחז בו ייאוש ויתפנה הוא מרצון מארצו? האם מצופה שנקבל בשלוות נפש וללא תגובה פעולות טרור הנוטלות נפשות טהורות מקרב עמנו? האם אותם ראשי ארגוני "זכויות אדם לרצוח" באמת מצפים שלא נסכל פעולות טרור בטרם ביצוען ולא נרדוף את מבצעיהן לאחר מעשה? האם מצפים הם כי נשחרר את האסירים או שלא נתפוס אותם מלכתחילה, כאילו היה מדובר במשחק תופסת ילדים או תופסת מחבלים במקרה זה?! 

ובכן, יתכן והם צודקים חלקית בצורך לצמצם את כמות המחבלים האסורים בבתי הכלא. מחבלים אסורים הנהנים מאירוח ותנאים נאותים, שבחוצפתם כי רבה, על כל אלו מתנים בשביתות, הפגנות ועיצומים, כשהשב"ס את קליטת הטלפון משבשים וביקורי קרובים מהם מונעים.

צמצום כמות המחבלים המאכלסים את בתי הכלא יכול להיעשות בשיטות שונות ובטרם כניסתם אליו. שיטות שחלקן פותח בתקופת פעולות התגמול על ידי יחידה 101, ששוכללו עם השנים לסיכולים ממוקדים באמצעים שונים ויצירתיים. אפשר שיהיה זה במגע הראשון עם הכוח שמבצע את המעצר ויכול הדבר להסתיים ביישום עונש המוות למחבלים.

כך ידע כל מחבל, תדע אמו וידעו שולחיו כי ההבטחות להיותו "שהיד" ימומשו לעיתים מוקדם מהמצופה, ביתו יהפוך במהירה לגלעד אבנים לזכרו וכספים המיועדים לו יחולטו.

מאידך ידע משלם המיסים הישראלי כי כספיו לא יושקעו בסל תרופות למחבלים, לא ישולמו בעבורם הוצאות לימודים ואף לא ישופרו בעבורם התנאים בתאים. כך יצומצמו הוצאות אחזקת האסירים המחבלים, הכספים הרבים המושקעים במערכות הכליאה והשפיטה ינותבו לסיוע למשפחות הנפגעים, לשיפור תנאי חיילינו הלוחמים ואפילו סתם לאזרחי המדינה הנזקקים, באשר הם.

לסיום וברוח ראש השנה, נאחל שיתגשמו בעם ישראל הברכות והאיחולים, בהם אלו שאמרנו על התמר: "יהי רצון מלפניך אלוהינו ואלוהי אבותינו שייתמו שונאינו, אויבינו וכל מבקשי רעתנו"; על הכרתי: "יהי רצון מלפניך אלוהינו ואלוהי אבותינו שייכרתו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו"; ועל הסלק: "יהי רצון מלפניך אלוהינו ואלוהי אבותינו שיסתלקו אויבנו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו".

בברכת שנה טובה וחתימה טובה לכל העומדים בעוז ונחישות על משמר העם והארץ, יחד עם כל עם ישראל.