ההכנות לחג זה לא מה שחשבתם

ד"ר חנה קטן , ג' בתשרי תש"פ

דעות ד"ר חנה קטן
ד"ר חנה קטן
צילום: עצמי

אחד מהסיפורים המתוקים ביותר של חיים ולדר, בסדרת ספריו- אנשים מספרים על עצמם' הוא הסיפור על הפתקים בכותל. גיבורת הסיפורת, מתמידה להגיע עם בעלה הצדיק לכותל תדיר, ומבלה את רוב זמנה בקריאת הפתקים שנתחבו בדמע בין אבני הכותל הטובים. כוונותיה צחים וטהורים כשלג- עולם חסד ייבנה. היא מקימה מפעל חסד, יש מאין, מהעיון המדוקדק באותיות הזועקות, היא רוקמת שידוכים, ומעניקה עזרה ליתומים ולאלמנות. עולם חסד ייבנה. וכעת זה נגמר.

בימים האחרונים פונו עשרות אלפי הפתקים שהוטמנו בין אבני הכותל, ונאספו לתוך שקיות אטומות, כדי לשמור על פרטיותם, מעיני נשים סקרניות, למשל. הפתקים, ששוגרו מכל קצוות תבל- מוויאטנם, והונג קונג, מקולומביה ואינדונזיה, ימצאו את מנוחתם בהר הזיתים.

וגם אני עסוקה בפתקים הפותחים את הלב. ראש השנה בפתח. בן אדם- מה אתה נרדם. 'קומי, תכיני את החג', לוחשות לי הקירות. 'הם ממתינים לך בדממה'. הירקות והתבלינים, והמרקים שמבעבעים בסירים, והדגים, והעופות.. העוגות, והגלידות, וסלט הפירות. אוי. והסימנים. שתי ספרות, לא פחות.

בביתנו הקט, שולחן הסדר ושולחן ראש השנה עמוסים בסימנים. בפסח-מוגשים כעשרה מיני כרפס- ירקות מלוחים ומתוקים- מילון, אננס, אבטיח, בננה, מלפפון, וכמובן גם תפוח אדמה. וכך גם בראש השנה. אנחנו מסובים, וכל המרבה בסימנים- הרי זה משובח.

אבל האמת היא שכל זה איננו מעסיק אותי. התרומה שלי למצב הגסטרונומי של ביתי מסתכמת באפיית חלות עטופות בדמע. לפעמים ,כשנחה עלי הרוח, וכשהשעון הוא סלחני, אני מפליגה באפיית דג או עוף בתנור. אבל בערב ראש השנה ,מזריחת החמה ועד לפרידה לעת ערב משנה שחלפה, אני עסוקה. ולא במטבח. אני עסוקה בפתקים.

פתקים פתקים. - בזה היום , אני מנסחת מכתבים אישיים מושקעים לכל ילדיי. לכל אחד ואחד אני פותחת את החלון המיוחד לו במיכל האימהי, ומציצה פנימה על אירועי השנה החולפת. מתבוננת, נעצבת, וגם שוחקת. מרעיפה ברכות ותפילות מתחרזות, והמלאכה מרובה. היא אורכת שעות מרובות. על כיסאי ללא ניע, אני מרעיפה אימהות, מקווה שהצלחתי לגעת ולהאיר את חלונו, גם אם התריסים מוגפים כעת. 

ואז- מגיע הגרנד פינלה- המכתב החשוב ביותר- זה שאני כותבת לעצמי. פתקים שאני תוחבת פנימה. על לוח ליבי אני תולה שלט- על הקרום החיצון- 'כניסה חופשית. זהירות- כאן חושבים. כאן מתבוננים. כאן מתקנים.'

כאן מודים אלפי הודיות לריבון הכול.. על שנה בה זכיתי לכל כך הרבה מתנות. כלה חדשה ומתוקה. נכדים שהגיחו לאוויר העולם. זכיתי להיות במקום בו אני יכולה לפתוח לבבות מידי יום. ומנסה מאד לייקר את הזכות. על לוח ליבי מוחקת טעויות ומבקשת הזדמנות שנייה. אני מונה את המשימות החדשות שנטלתי על עצמי בלב שמח.

ומתפללת על הבדידות. על האלמנות החדשות, על הגרושים והגרושות, על היתומים והיתומות. הרווקים והרווקות, על יהודי התפוצות האובדים, על הנשמה של הנער או הנערה שקמלה בבדידותה אל מול מסך אילם. על מאתגרי הפריון שכל כך רוצים. ריבונו של עולם שם עין טובה על המצפות לפרי בטן.

איך אני יודעת? כי אמותינו הקדושות, שרה ורבקה, וחנה נפקדו ביום זה סימן הוא שהתאריך 'מסוגל' לכך. וכתיבה היא יצירה. ריבונו של עולם כותב אותנו לחיים ובכך יוצר אותנו מחדש, בורא אותנו יש מאין כבריאות חדשות. 

אני מברכת אותך בכל ליבי , שנה יקרה שכל כך מייחלת, שתהיי שנת פריון...

אולי אעביר את הפתקים שעל לוח ליבי לגיבורה של חיים ולדר? היא בוודאי תדע מה לעשות אתם.