בזכות האחריות ובגנות ההתבכיינות

היכן הוא המנהיג הערבי- ישראלי האחראי והאמיץ שישפיע על תכני החינוך של הילדים והצעירים במגזר?

אל"מ במיל' טל בראון , ה' בתשרי תש"פ

דעות אורח
אורח
ערוץ 7

ביום חמישי התקיימה שביתה בכלל היישובים הערביים ביוזמת ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי, בעקבות גל הרציחות, האלימות והפשיעה במגזר. 

השביתה כללה השבתה של הרשויות המקומיות, סגירה של בתי ספר, בתי עסק ומקומות ציבוריים. כן התקיימה הפגנה בראשות ראשי הרשימה המשותפת, בה נכחו כעשרת אלפים משתתפים בכפר מג'ד אל-כרום, בו נרצחו שלושה תושבים בשבוע החולף.

מנהיגים בכיינים

בראיונות שנתנו לתקשורת, במקום להישבע אמונים בכנסת אליה נבחרו, התבטאו הפוליטיקאים הערבים בחומרה רבה והלינו על אזלת ידה של המשטרה, הממשלה והעומד בראשה בפרט.

יו"ר הרשימה המשותפת, איימן עודה, צייץ בטוויטר: "ממשלה גזענית הפכה את דמנו להפקר והמשטרה נטשה את השכונות שלנו לארגוני פשע וכנופיות...הכרזנו היום על שביתה כדי לדרוש חיפושי נשק, נקיטת יד קשה מול הפשע המאורגן, ותקציבים לתוכניות חינוך. אם לא תהיה לנו ברירה גם נחסום כבישים כדי להחזיר את הביטחון לרחובות".

חבר הכנסת אחמד טיבי התראיין לתכנית "לפני החדשות" ואמר: "בנימין נתניהו נושא באחריות לשפיכות הדמים בישובים הערביים. אתה, נתניהו, שותק כי אתה חושב שהחיים של אלה שאמרת ש'נוהרים לקלפיות' הם חיים זולים יותר. תתבייש לך על השתיקה ועל היחס שלך לאזרחים הערבים". 

אף לא מנהיג ערבי אחד נשמע קורא לציבור שלו, הערבי- ישראלי, בין אם ישירות ובין אם באמצעות כלי התקשורת, לעשות מעשה ולנקוט בפעולה בונה (קונסטרוקטיבית), פרו אקטיבית חיובית שתסייע לשמירה על חייהם, תתרום לביטחונם האישי ותשפר את איכות חייהם.

אף אחד מהמנהיגים הערבים לא קרא לאלפי המפגינים לפעול בעצמם לשינוי דפוסי ההתנהגות כגון: הירי הפרוע בחתונות וברחובות, היחס הפוגעני כלפי נשים, הזלזול המזעזע בחוקי התנועה, גביית דמי החסות ועוד.

היכן הוא המנהיג הערבי- ישראלי האחראי והאמיץ שישפיע על תכני החינוך של הילדים והצעירים במגזר וילמדם דבר  או חצי דבר על אחריות ומחויבות חברתית במדינת ישראל, ממנה יש להם רק דרישות לזכויות ללא הכרה בחובות?

היכן הוא המנהיג שיקרא לצעירי המגזר הערבי להתנדב לכוחות הביטחון כדי להגן ראשית על משפחותיהם, על רכושם ועל החברה והסביבה הקרובה בה הם חיים, לאור היקפי האלימות, הפשיעה ותאונות הדרכים.

היכן הוא המנהיג הערבי במדינת ישראל, שאכפת לו באמת מהביטחון של אזרחי מדינת ישראל ככלל והערבים בפרט. זאת כמובן לפני דאגתו ומאבקו למען אחיו הפלסטינים ואויבי ישראל האחרים מצפון, ממזרח ומדרום, שלרובם כלל לא אכפת אם יפלו טילים, רקטות ופצצות גם על ראשם של ערבים במדינה הזאת? האם כשזה יקרה, חו"ח, יקרא אחמד טיבי להציב סוללות כיפות ברזל להגנה על אום אל פאחם, סכנין וטייבה?

היכן הם מנהיגי הערבים שיפגינו דוגמא אישית לא רק בהובלת הפגנות ומחאות, ויסייעו למשטרה לממש את אחריותה בין אם במסירת מידע ובהתגייסות פעילה לשורותיה, למג"ב ולמשמר האזרחי רחמנא ליצלן, במקום לפגוע בהם, להשמיץ ולהסית כנגדם.

המרכיב החסר

השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, וצמרת המשטרה הציגו לאחרונה תכנית שבמסגרתה יוקצו משאבים ויותאמו יכולות מתקדמות למאבק בפשיעה ובאלימות במגזר הערבי. על פי התכנית יתוגברו מערכי המשטרה המבצעיים הפועלים במגזר בהיקף של מאות שוטרים ובכלל זאת גיוס פלוגות מג"ב במילואים והטלת יחידות נוספות למערכה.

השר ארדן קרא למנהיגות הערבית: "להתעלות מעל חילוקי הדעות בינינו, להצטרף למאבק ולפעול יחד עם המשטרה ואיתי, כדי להשיג את השינוי הנדרש בחברה הערבית - שינוי הרתעתי ואכיפתי לצד שינוי עומק תרבותי וחברתי".

האם באמת בתכניתו של השר ארדן מצוי הפתרון לחולי ואתגרי החברה הערבית בישראל? הרשו לי לפקפק. כל עוד המנהיגות הערבית הבכיינית תתנער מאחריותה למגזר שלה ותמשיך להטיל אחריות על "היהודים" ו"המדינה", ותסרב להתחיל את השינוי מקרבה- דבר לא ישתנה. שינוי יתחיל רק מלקיחת אחריות ונכונות לפעולה מקרב אלו הרוצים בשינוי, בשיתוף פעולה מלא עם הרשויות וגופי הממסד במדינה. 

תכנית העוסקת רק בתוספת משאבים משטרתיים אינה פתרון ארוך טווח לסוגיה. שהרי פעילות משטרתית מוגברת תייצר יותר חיכוך, חלקו אלים ובלתי נמנע עם האוכלוסייה, חיכוך שיעורר התנגדות ומירמור מצד מנהיגי הציבור הערבי העומדים מן הצד אך ממהרים לבכות, לגנות ולהלין על שנעשה בעבורם ולמענם.

תכנית מקיפה, מעמיקה ורצינית צריכה לבטא שינוי מהותי ומשמעותי בסדר העדיפויות של החברה הערבית והסטת המוקד מדאגה לפלסטינים לדאגה כנה לעצמם. מעיסוק בהתרסה והסתה נגד הממסד והמדינה, לעיסוק בהעצמה והשתתפות בעשייה החברתית הכללית. כזו שתפתח עבורם דלתות בזכות ולא בחסד- בזכות האחריות, היוזמה וההשתתפות ולא בחסד ההתבכיינות, הסחטנות והמסכנות. 

תכנית משמעותית צריכה להיבנות על ידי צוות בין משרדי, בו ייטלו חלק נציגי המגזר הערבי מתחומי החינוך, הדת והתרבות, השירותים החברתיים, המינהל המקומי ועוד. על אלו לבוא ממקום של השתתפות, אכפתיות ויכולת השפעה ממשית, בזכות דוגמא אישית חיובית ולא בכיינות שלילית.

לשר ארדן אציע לגבות מהחברה הערבית "מס רצינות"- שהרי אם הח"כ אחמד טיבי רוצה ביטחון לאזרח הערבי כמו לאזרח היהודי- שיתנדב גם הערבי לבצע שירות אזרחי או לאומי במשטרה, במג"ב או במשמר האזרחי! 
בקיצור- כדי שהמשטרה תפעל במגזר הערבי בעוצמה הרצויה, צריך שראשית תעשה פעולה ממשית למיגור ההסתה כנגדה על ידי מי שרוצה בנוכחותה ובהשפעתה. צריך שיינתן גיבוי מלא של מנהיגי המגזר הערבי ברמה המקומית והארצית לפעולתה, שתצא קריאה להתגייס במעשים ולא רק בנהי ובקיטורים. 

כן אציע, במסגרת התכנית הכללית, כי בתמורה להקצאת משאבים לרשויות, יותאמו תכניות החינוך וספרי הלימוד במוסדות החינוך, בהתאם למסרים חברתיים הפוסלים אלימות באשר היא כלפי כל אדם, גם אם זו אישה שפגעה בכבוד המשפחה לכאורה. מסרים הפוסלים כל סוג של הסתה נגד המדינה ומוסדותיה בין אם ברחובות, במוסדות התרבות ובמגרשי הכדורגל. 

לסיכום

מנהיגי המגזר הערבי הרוצים בשינוי אמיתי בחברתם, שהכבוד כידוע הוא ערך מוביל ונעלה עבורם, נדרשים תחילה לתת את הכבוד הראוי לכל איש ואישה, למשטרה ואפילו למדינה! הדמוקרטיה היחידה בסביבה, גם אם זו יהודית ואינה דמוקרטית מספיק לדידם של מנהיגי המפלגות הערביות הנאורות, לכאורה.

שנית, נקראים הם להפגין אחריות ודוגמא אישית בהובלת השינוי, בהשתתפות פעילה בעשייה ובמתן גיבוי מלא לכוחות הפועלים בשטח, שיורכבו ממיטב בניהם ובנותיהם ולא רק ממיטב שאר אזרחי המדינה היהודים, הדרוזים, הצ'רקסים ואחרים.

שלישית, שיפסיקו מנהיגי הערבים לבכות על מר גורלם, על קיפוחם ומסכנותם במדינת ישראל ויתחילו לעשות יותר למען האזרחים שבחרו בהם ולא למען תושבי עזה, הרשות הפלסטינית ויתר מדינות ערב שהאלימות אצלם הרי "חוגגת" בהיקפים שמביישים את זו של הערבים הישראלים, לשמחתנו, אך גוזלת לא מעט ממשאבינו!