סרט "סרק סרק"

יגאל אמיר מגיע למסך הגדול. צבי פישמן על הסרט ימים נוראים שרואה אור בבתי הקולנוע בימים אלה.

צבי פישמן , ז' בתשרי תש"פ

דעות צבי פישמן
צבי פישמן
צילום: עצמי

כשלימדתי תסריטאות בבית הספר לקולנוע באוניברסיטת ניו יורק, הייתי אומר לסטודנטים שהם צריכים להחליט תחילה איזה מסר הם רוצים להעביר לצופה.

ברגע שהתסריטאי, או במאי קולנוע, יודע מה הוא או היא רוצים לומר, המשימה הבאה היא לבחור סיפור שיעביר את המסר ההוא. למשל, אם במאי רצה להראות שאנשים דתיים ורבניהם הם דוגמאות מופת לאידיאל היהודי במיטבו, הוא עשוי לבחור לתאר את סיפורם של החיילים הגיבורים, דרור ויינברג או רועי קליין, שהקריבו את חייהם בקרב.

בבחירתו לעשות סרט על יגאל עמיר, הבמאי והתסריטאי של הסרט החדש, "ימים נוראים" החליטו להעביר את המסר שדתיים, רבנים, היהדות, ובנימין נתניהו הם סכנות סרטניות לישראל, לחופש, ולחברה שוחרת שלום. הסרט, שנקרא באנגלית "הסתה", זכה זה עתה בפרס אופיר לסרט הישראלי הטוב ביותר, והוא ייצג את ישראל בטקס פרסי האוסקר באמריקה.

שוב ושוב, הסרט מציג את השחקן המגלם את יגאל עמיר מאזין לרב שמצהיר כי ליצחק רבין יש מעמד הלכתי של רודף ולכן ראוי להרוג אותו. יגאל אמיר, שלומד בעצמו את מקורות התורה, קורא בתמונות "קלוס-אפ" ענקיות של "המשנה תורה" של הרמב"ם כי יש להרוג את הרודף. שוב ושוב, קטעים תיעודיים אמיתיים של בנימין נתניהו מראים שהוא קורא להמונים להתנגד להסכם אוסלו.

אם לא די בכך, בסוף הסרט המסך משחיר והודעה כתובה מודיעה לקהל שכאשר בנימין נתניהו הפך לראש הממשלה החדש, בנאומו הראשון לאומה הוא לא הזכיר את יצחק רבין אפילו פעם אחת. טקסט דרמטי נוסף בשחור לבן מצהיר כי יגאל עמיר אמר לחוקרי המשטרה שהוא לא היה יורה ברבין אם הוא לא היה מקבל אישור מהרבנים. בסך הכל, "ימים נוראים" הוא סרט תעמולה מלא שנאה, מעוצב בקפידה נגד הדתיים והימין בישראל, סרט הממומן בחלקו על ידי משרד התרבות, באמצעות אחת מקרנות הקולנוע הישראלים שכספם מגיע ממשלמי המסים במדינה. האם משרד התרבות או קרנות הקולנוע בשליטת השמאל אי פעם תמכו בסרט על הגיבורים הדתיים דרור ויינברג או רועי קליין? ברור שלא.

אני גר 35 שנים בישראל. עד שצפיתי בסרט, לא ידעתי שיש כל כך הרבה רבנים משוגעים במדינה. אפילו הרב שלמה אבינר והרב בני אלון המנוח מוצגים כמסייעים לפשע, על כך שהם כביכול נתנו את הסכמתם.

בסרט, במקום שאבישי רביב יסית את אמיר לנקוט בפעולה, המסית הגדול ביותר של אמיר מתברר שהוא ביבי, שהוא מעולם לא פוגש, ואשר נראה כמו מוסוליני במרפסת המשקיפה על המחאה הזועמת בכיכר ציון, באותה עת שאבישי רביב "שמפניה" מפיץ את הפלייר שלו עם רבין במדי אס, אס.

אני הייתי בהפגנה ההיא ועוד רבות אחרות. אוזניי שמעו את ביבי ושורה ארוכה של רבנים מדברים בתוקף נגד אלימות. ראיתי איך הרב חנן פורת קרע פוסטרים שתייגו את רבין כבוגד. אבל בסרט, כל הרבנים על המסך, במפורש או בשקט, נותנים ליגאל אמיר אור ירוק ללחוץ על ההדק.

מבחינתי, השאלה הגדולה ביותר שהסרט מעורר היא התעלומה, "מדוע השב"כ לא עצר את הרצח?" מחוץ לכמה הופעות קצרות מאוד וחסרות חשיבות של השחקן שמגלם את הפרובוקטור אבישי רביב, השב"כ לא מוזכר. למה? זה הסרט שהיה צריך להיעשות. אחרי הכל, יגאל אמיר כלוא לכל החיים, אבל הדמויות הלא ידועות שבישלו את הקונספירציה הן עדיין מסתובבות חופשי או כבר מתו. לאחר רצח נשיא אמריקה קנדי, הופיעו מאות ספרים ועשרות סרטים על הקונספירציה הלא פתורה. אחרי הרצח של יצחק רבין, אולי היו שניים או שלושה ספרים. למי יש את האומץ לעשות סרט על מה שקרה באמת? מה שבטוח, אף קרן לקולנוע ישראלי לא תיתן לעולם כסף לסרט שעשוי להראות את השמאל הפוליטי בישראל באור שלילי. 

אני זוכר איך, שבוע או שבועיים לאחר ההתנקשות, הטלוויזיה הישראלית הראתה את הסרטון "החובבני" של צלם "תחביב" שעמד "במקרה" על גג הבניין המשקיף על החניה בה נורה רבין. במשך חצי שעה שלמה כיוון צלם ה"תחביב" את עדשתו על נער תימני בחניון, תיעד את כל רגע שלו, כשהלך הלוך ושוב, התיישב, התייצב, התיישב, דיבר עם אנשי ביטחון, התיישב שוב וחיכה שרבין יופיע עד שפרץ קדימה לירות את כדורי ה "סרק, סרק".

אני עוסק בקולנוע כבר 50 שנה. שום צלם "תחביב" לא יבזבז את זמנו וכספו, במיוחד באותם ימים טרום דיגיטליים שבהם קלטות וידיאו היו יקרות, למקד את מצלמת הוידיאו שלו על דמות משעממת בחניון, אלא אם כן מישהו הורה  לצלם לעשות זאת באופן ספציפי. השב"כ ידע שיגאל עמיר מתכנן להרוג את ראש הממשלה. מדוע לא עצרו אותו? מדוע אף אחד לא עשה סרט על זה?