על ניצחון ועוצמה

חובה עלינו גם לזכור ולהזכיר שהאיום המשמעותי על עצמאות עם ישראל בארצו, היה ויהיה רק המאבקים הפנימיים ומלחמות האחים. 

ארז וינר , ט' בתשרי תש"פ

דעות ארז וינר
ארז וינר
צילום: Yossi Zeliger/Flash90

יום הכיפורים הוא יום של חשבון נפש וסליחה ולכן אבקש מראש מחילה על אורך הדברים, אבל חשבון נפש לוקח זמן... 

מבלי לנסות לפרש את דברי ראש הממשלה על האיום הביטחוני הממשי מצד איראן ומבלי שיש בידיי מידע מודיעיני חסוי, אבקש לפרוש בפניכם את הגיגיי בנושא. 

בפרוץ מלחמת העצמאות, חשבו מדינות ערב שפלישתן לארץ ישראל תביא לכיבושה ולחיסול היישות הציונית שאך זה קמה. לשמחתנו הם התבדו וישראל נצחה במערכה. מרגע שזו נסתיימה, היה באוויר דיבור על ה׳סבב השני׳, דהיינו נסיון נוסף של מדינות ערב להשמיד את ישראל. 

כל עוד הן היו חלשות מכדי להוציא את יוזמתן לפועל, השתמשו בנשק הטרור. שנות  החמישים עם פיגועי הפדאיון כנגד אזרחים ישראלים ופעולות התגמול של צה״ל. 

באמצע שנות החמישים ביצעה מצרים עסקת רכש משמעותית עם צ׳כיה ועוד בטרם הספיקה לקלוט את אמצעי הלחימה המתקדמים (לאותם ימים), יצאה ישראל למבצע סיני. גם מבצע זה הסתיים בניצחון צבאי ישראלי, אולם אויבנו ייחסו זאת לסיוע הבריטי והצרפתי שקיבלנו (למרות שזה לא היה משמעותי באמת). 

הניסיון האחרון של מדינות ערב להשמיד את מדינת ישראל, היה במלחמת ששת הימים. 

הניצחון הצבאי המוחץ במלחמה, הביא אותם למחשבה שנייה, לפחות את מצרים של סאדאת. לצד מלחמת ההתשה נגד ישראל, התגבשה במוחו ההכרה שלא יוכל צבאית לנצח את מדינת ישראל ולכן בחר במלחמה כזרז להשגת התקדמות בשדה המדיני. 

לצד כל נוראותה של מלחמת יום הכיפורים, הכישלונות והמחדלים ברמה האסטרטגית וההישגים של אויבנו בשעות ובימים הראשונים, הרי שאנו יודעים היום בוודאות גדולה שלפחות מבחינת מצרים וסאדאת, מטרות המלחמה היו מוגבלות ולא הייתה לו מראש כוונה להרחיב את המערכה מעבר לאותם השגים ראשוניים. 

לגבי הסורים, אין מידע חד משמעי, אולם ניתן לטעון שהעצירה של החטיבות הקדומניות של הסורים לא נבעה רק מחשש וחוסר וודאות, אלא פשוט מהגעה ליעדיהן.

כך שלמעשה מאז 1967 אויבנו מבינים שאין ביכולתם לנצח אותנו צבאית. יחד עם זאת, הם יכולים להקשות ולהציק וכך הם אכן עושים, כל פעם מגזרה אחרת ובמאפיינים משתנים. בעיקר פחות חיכוך עם כוחות צה״ל בקווי המגע ויותר איום ופגיעה בעורף האזרחי. 

אז מה השינוי הגדול באיום בשנים האחרונות, איום שהולך ומתעצם. לשינוי הזה קוראים איראן. 

איראן שמסיבות דתיות, מכוונה להפוך למנהיגת העולם המוסלמי וגם בכדי לכסות על בעיות פנימיות, מסמנת את ישראל כמטרה. 

היא אמנם מממנת ותומכת בטרור בשטחי מדינת ישראל וכנגד מטרות יהודיות בעולם, אולם עיקר מאמציה הם להשגת נשק גרעיני. זאת מתוך הבנה שריכוזם הגדול של יהודים בשטח כה קטן וצפוף, מהווה הזדמנות פז. 

לאלו מאיתנו שמבטלים את איומי ההשמדה של מנהיגי איראן כלפי ישראל, אזכיר את מלחמת איראן-עיראק. הנכונות של איראן להקריב קורבנות למען המהפכה וניצחונה, חוסר הנכונות להתפשר והחתירה להשגת נשק גרעיני גם על חשבון רווחת עמם ויחסיהם עם שאר מדינות העולם. 

המאמצים של איראן לא מסתכמים במאבק להשגת נשק גרעיני. איראן מממנת את התעצמות חיזבאללה בצפון, את הג׳יהאד הפלסטיני בדרום, את החות׳ים בתימן ובשנים האחרונות גם את הקמת המאחז הקדומני בסוריה. 

לראשונה מאז 1967, ישנו נסיון משמעותי ומתמשך של אויבי ישראל בהובלת איראן, להשמיד אותה. לא רק להציק ולהתיש. 

לכן, מבלי להכיר את המודיעין העכשווי בנושא, אני יכול להזדהות עם החשש של ראש הממשלה ולהבין את מהות האיום והצורך להתמודד איתו. 

כמי שהיה בחדר מיומו הראשון כראש ממשלה בסבב השני (2009), אני יכול להגיד בפה מלא שהוא באמת מתייחס לאיראן כאיום ממשי ולא כספין פוליטי. 

הבנה זו שאינה בבחינת ניתוח אקדמי ולא מסמך מודיעיני, נסמכת על תובנותיי האישיות בלבד. 

יחד עם זאת היא מתכתבת עם ההבנות שפרסמו רק לאחרונה הרמטכ״ל היוצא גדי אייזנקוט וד״ר גבי סיבוני, בעקרונות תפישת הבטחון שכתבו. 

מדינת ישראל צריכה לפעול לפי עקרון ׳קיר הברזל׳ של ז׳בוטינסקי ולהבהיר לאויבנו בכל מקום ובכל זמן נתון שאנחנו בלתי מנוצחים וכל נסיון לפגוע בנו יפגע בהם. רק כשהבנה זו תחלחל עמוק בקרבם, נוכל להתקדם וליצור יחסי שכנות והסכמים עם אויבנו. לא ממקום של חולשה, אלא ממקום של עוצמה. 

אנחנו אומרים מספר פעמים ביום (לנוהגים) פסוק חשוב שמסביר את העקרון הזה: ה׳ עוז לעמו יתן, ה׳ יברך את עמו בשלום. כידוע, סדר המילים בתורה חשוב מאוד - מתוך העוז יבוא שלום. 

לסיום, חובה עלינו לשמר את עקרון ׳קיר הברזל׳ ואת הבנתם של אויבנו שלא ניתן לנצח אותנו. כיום, אחרי למעלה מחמישים שנה יש מי שקורא תיגר משמעותי על הנחה זו ולכן האיום האיראני רציני ומשמעותי, מבלי להקל ראש בשאר האיומים. 

אם נשכיל לפעול בנחרצות ובעיקר באחדות, נדע להתגבר  גם על האיום הזה, כמו שעשינו בעבר. 

לצד החברות עם ארצות הברית של אמריקה, אנחנו צריכים לשמר את עקרון היסוד של לסמוך על עצמנו ( ועל ריבונו של עולם כמובן). 

חובה עלינו גם לזכור ולהזכיר שהאיום המשמעותי על עצמאות עם ישראל בארצו, היה ויהיה רק המאבקים הפנימיים ומלחמות האחים. 

אז בפרוס עלינו השנה החדשה ובערבו של יום הכיפורים, נברך את כולנו שנדע להתגבר על המחלוקות, שנאהב איש את אחיו ונמנע משנאת חינם. 

שיהיו בנו עוז ואחדות ואז גם יבוא שלום...