מדעי הרוח – הסוף?

הצניחה החופשית בהיקף לימודי מדעי הרוח היא איום אסטרטגי. אפשר עוד לתקן

הרב עמיחי גורדין , י"א בתשרי תש"פ

דעות אקדמיה. אילוסטרציה
אקדמיה. אילוסטרציה
צילום מסך

בשנת 1990 בחרו כ - 25% מהנרשמים לאוניברסיטאות בישראל ללמוד בחוגים למדעי הרוח. במהלך 10 שנים ירד שיעור הנרשמים ל20%, ובחלוף 20 שנים, בסיומה של ירידה דרסטית נוספת, בחרו רק  15% מהסטודנטים בלימודי מדעי הרוח. 

בימים האחרונים פורסמו נתוני המל"ג לשנת תשע"ט. למרבה הצער, הירידה, שלא לומר ההתרסקות, נמשכת. בעשר השנים האחרונות זכינו שוב לראות צניחה חופשית, הפעם של 25%,באחוז הסטודנטים שבחוגים למדעי הרוח.

הצניחה החופשית בהיקף לימודי מדעי הרוח היא איום אסטרטגי. נכון, בוגר תואר ראשון במדעי הרוח לא יוכל להשתמש בצורה ישירה בתואר שלו כדי להשיג משרה, אבל האם התפקיד של האקדמיה מתמצה בהכשרת עובדים? האם האוניברסיטאות הן סוג של שירותי גיוס והשמה?

לידע יש ערך וחשיבות. חברה שמגדלת באוניברסיטאות שלה בוגרים-רובוטים שהידע שלהם מסתכם בחישובים ובפונקציות לינאריות (נושאים חשובים מאוד מצד עצמם כמובן), לא תשרוד לאורך שנים. כדי להקים כאן חברת מופת אנחנו צריכים דור שיש לו הישגים נוספים מלבד 5 יחידות במתמטיקה ובאנגלית. אנחנו צריכים דור משכיל ובעל ידע רחב.

עולם מדעי הרוח סובל כיום ממתקפה משולבת. מצד אחד האווירה הציבורית בחברה הישראלית ובחוגי השלטון מזלזלת ובזה לידע שאינו מעשי ולא ישרת אותנו מחר בבוקר. מהצד השני, בתוך חוגי מדעי הרוח עצמם גוברים ועולים הקולות שעוסקים בחוויה שהידע מעניק לנו, במקום בידע עצמו. יותר ויותר מחקרים, חוקרות וחוקרים עסוקים בזווית האישית שלהם במקום בידע עצמו. השילוב של שני הגורמים ההרסניים הללו הינו מדאיג. מאוד מדאיג.

הריסוק של מדעי הרוח אינו גזירת גורל (ולראיה - עולם הישיבות הפורח וגדל), אבל כדי להציל את מדעי הרוח נדרשת פעולה דרמטית ושורשית של הגורמים השונים העוסקים בנושא. עדיין לא מאוחר, רבותינו למדונו שכל עוד הנר דולק אפשר לתקן.