לאחרונה פרסמתי ספר באנגלית שמפרט את המסע שלי מהוליווד לארץ הקודש. כעת הספר בתהליך תרגם לעברית.
הנה קטע קטן על חג הסוכות. באותה תקופה גרתי בעיר ניו יורק ועזרתי לרב יהודה חזני זצ"ל ולמאיר אינדור לשלוח מתנדבים לישראל במהלך מלחמת לבנון הראשונה:
כדי להראות כמה אני עדיין רחוק מהיהדות, כשחג סוכות מגיע, אני מקים את ארבע היתדות על גג הדירה שלי, שנמצאת בקומה השביעית, ועוטף סדין מלמעלה.
זה נראה יותר כמו אוהל אינדיאני או חופה מאשר סוכה לפי ההלכה, אבל נראה לי שכאשר השם מביט על גגות מנהטן, הוא שמח מהסוכה המאולתרת שלי כפי שהוא מרוצה מהסוכות הכשרות בניו יורק – אם אפשר למצוא שם אחת כזאת.
במהלך החג, אני עובר בכל רחבי מנהטן ולא רואה סוכה אחת ברחוב או שמישהו בנה סוכה במרפסת. בעיר שבה יש מאות אלפי יהודים, הסוכה היחידה שאני מוצא היא סוכה קטנה ליד שירותים בסמטה צרה מאחורי המסעדה החלבית בין הרחובות 72 וברודוויי. איזה הבדל מחג הסוכות בירושלים, שבו רואים סוכות בכל כיוון שאליו אתה מסתכל, בכל רחובות העיר, על מרפסות ואפילו על גגות! אז אפילו שסוכת הגג שלי היא לא כשרה, המסירות נפש עבור המצווה מזכה אותי כמעט מיד בפרס – כתב יהודי צעיר מתחנת טלוויזיה מפלורידה, שאתו הייתי בקשר, קיבל אישור מהבוס שלו לערוך סדרה של ארבע כתבות על מתנדבים למען ישראל.
הוא וצוות הצילום שלו יתלוו לשמונה פנסיונרים מדייטון ביץ' ופורט לודרדייל, שנרשמו למסע. תחנת הטלוויזיה רוצה שאצטרף לסיקור, והם מוכנים לשלם על הטיסה והמלון.
שנה אחרי זה, אני עדין בנוי יורק ועדין עוזר בהתנדבות לשלוח יהודים אמריקאים לארץ. במקביל, אני מנסה לעזור לכל שליח של גוש אמונים שמגיע לניו יורק בפרויקטים הקשורים להתיישבות. אחד מהם הוא יעקב שטרנברג, שמזמין אותי לבלות את ערב חג סוכות עם משפחתו בדירתם בקווינס, המקום שבו הם חיים במהלך שנת השליחות שלהם בניו יורק.
חזאי מזג האוויר חוזים ערב גשום ובנסיעת הרכבת התחתית אל ביתו, יעקב מסביר כי לאחר תפילות הערב בבית הכנסת, הוא יערוך את קידוש החג בסוכה, אבל אם ירד גשם, אז נאכל את הארוחה בתוך הבית.
"לא אני", אני אומר. "אני אוכל בסוכה וגם ישן בה".
"בתקווה", הוא משיב, "אנחנו נוכל לאכול בסוכה, אבל אם ירד גשם ולא יהיה נעים לשבת מתחת לסכך הדולף, אז אסור לך להישאר בסוכה, בגלל שאתה צריך ליהנות מהחג, לא לסבול בו. אותו הדבר קשור גם אם יהיה לנו קר".
"אני יודע מהלימודים שלי לפני החג שהמילה "סכך" מתייחסת לגג הסוכה שעשוי מחפצים שגדלים באופן טבעי כמו כפות תמרים או מקלות במבוק. "קצת גשם לא יפגע בי", אני מתעקש.
"כנראה שלא, אבל אם ירד הרבה גשם, אדם יכול לחלות, והתורה מצווה עלינו לשמור על בריאותנו".
"רבי נחמן אומר שהסוכה היא סגולה למגורים בישראל, ואם תשמור על מצוות לינה בסוכה באושר גדול ובאהבה, אז תקבל את הזכות להתגורר בארץ ישראל, ומכיוון שאני רוצה להגיע לארץ ישראל כמה שיותר מהר, אני הולך להישאר בסוכה אפילו אם ירד גשם".
יעקב לא טורח לענות לי, ככל הנראה מאמין שכל האמריקאים מטורפים.
וכפי שציפינו, לאחר תפילת מעריב, כשאנחנו הולכים חזרה אל דירת הקרקע שהם שוכרים, ברק מאיר את הרחוב האפל והרעם נוהם בשחקים. יעקב מחיש את צעדיו. ברגע שאנו מגיעים הביתה, הוא קורא הוראות בעברית ומאיץ באשתו ובשלושת ילדיו הקטנים לצאת אל הסוכה שנמצאת בחצר הקטנה מאחורי הדירה.
הם מארגנים במהירות את שולחן הקידוש, הוא אומר את התפילה, מוזג את היין וכולם לוגמים מכוסות קטנות שהמשפחה הביאה מישראל. גשם יורד בזעף. מים מתחילים לנטוף על השולחן מהסכך הדק שמעל לראשינו ושאגת הרעם גורמת לתינוקם הקטן בן השנה לבכות.
"חזרה הביתה!" פוקד יעקב, אבל אינני מוכן לזוז. אשתו, רחלה, מוציאה את הילדים מהסוכה. רוח חזקה מסיטה את הגשם לתוך הסוכה הרועדת. "אנחנו צריכים לאכול בפנים", מכריז יעקב.
"אם לא אכפת לכם, אני רוצה להישאר כאן", אני משיב.
"זה נגד ההלכה", מתעקש המלומד הדתי הישראלי.
מה אכפת לי מההלכה? זאת חג סוכות, כשאתה צריך לאכול ולישון בסוכה וזה מה שאני הולך לעשות. אני לא חסיד ברסלב, אבל אם רבי נחמן אומר שלמצוות סוכה יש את הכוח להביא את היהודים לישראל, אז אני הולך לישון בסוכה, ולא אכפת לי אם גם יירד שלג!
"קני, בבקשה היכנס לבית!" קוראת אשתו של יעקב, אבל אני הגעתי לכדי החלטה. בחוסר רצון, הם מביאים לי מזון וכאשר הארוחה מסתיימת, אני חוזר לבית כדי להתייבש. מעיל הספורט שלי רטוב לגמרי. יעקב משאיל לי זוג מכנסיים יבש וסוודר. אני מספר לילדים את הסיפור של דוד וגוליית, על אף שהם לא יודעים כמעט אנגלית, וכאשר מגיע הזמן שלהם לישון, אני חוזר אל הסוכה כדי לישון בה. יעקב מנסה לשכנע אותי שאני מתנהג בעקשנות ובטיפשות, אבל יורד טפטוף קטן, אז אני עומד בהחלטתי. אני מציב שלושה כיסאות בזה אחר זה, פורש שמיכה על המושבים ומכסה את עצמי בשמיכה נוספת שרחלה מעניקה לי בטובה.
"אשאיר את הדלת האחורית פתוחה אם אתה מחליט לישון בבית", אומר יעקב, מאחל לי לילה טוב.
אני מבלה את כל הלילה בסוכה הקרירה והרטובה.
הקשיבו לזה. בערב למחרת, לאחר שאנחנו חוזרים לדירה מבית הכנסת, ברגע שיעקב מסיים את ההבדלה, המסמנת את סוף היום הראשון של החג, הטלפון מצלצל. מאיר אינדור מתקשר מירושלים. "איפה קני פישמן?" הוא שואל.
"הוא נמצא כאן אתנו", אומר לו יעקב. "הוא בילה את הלילה הראשון של החג אתנו, אבל הוא גם נשאר ביום טוב השני, אז הוא לא יכול לדבר אתך בטלפון".
הישראלים רק שומרים על חוקי היום טוב ביום הראשון של החג, אז יעקב יכול לענות לטלפון, להדליק אורות, להאזין לרדיו ולנהוג אם הוא רוצה, אבל כיהודי החי בגולה, אני צריך לשמור גם על היום השני של חג הסוכות, כאילו היה זה היום הראשון.
"תגיד לו שמחכה לו כרטיס חינם באל על בשדה התעופה קנדי ושהוא הולך לטוס לישראל בחול המועד".
לאחר שיחה קצרה עם אינדור, יעקב מסיים את השיחה ומתרגם את ההודעה. אני בטוח שחיוך ענקי האיר את פניי. אינני זוכר את הפרטים, אבל לא אופתע אם גם קפצתי באושר אדיר.
"אתם רואים!" אני אומר למשפחת שטרנברג. "רבי נחמן צודק. מי ששומר על מצוות סוכה באהבה גדולה מקבל את זכות המצווה להגיע לארץ ישראל".
אינני מציע לאנשים לישון בסוכה בגשם. אני רק מתאר את ההשגחה האלוקית שמברכת את חייכם כאשר אתם מעניקים את כל לבבכם ונשמתכם לקדוש ברוך הוא.