האדם שבסוכה

לבנות את הסוכה זה חשוב ויפה. אבל לבנות את עצמך ואת האדם שבך, זה חשוב יותר.

אבינועם הרש , ט"ז בתשרי תש"פ

דעות אבינועם הרש
אבינועם הרש
עצמי

בערב במוצאי יום כיפור החלו להישמע דפיקות פטיש לבניית הסוכה בעשר בלילה.

כעבור כמה דקות החלה קריאה מבית אחד של אישה צעירה שביקשה מהאדון הנכבד להפסיק את דפיקות הפטיש וקיום מצוות בניית הסוכה שלו מאחר שהוא מפריע להם לישון

ונזכרתי איך שגרנו בנחלאות במוצאי יום כיפור בעוד כולם דופקים עם הפטישים וישר רצים למצווה הבחנתי בשכן שלי, תלמיד חכם, שהיה יושב בנחת עם הילד שלו ולומד גמרא.

שאלתי אותו בכנות: "איך זה יכול להיות שאתה לא נמצא על סולם ודופק בדופן של הסוכה כמו כולם לקיים את המצווה בהידור?"

חייך אליי וענה לי: "פעם גם אני הייתי עושה ככה. עד שאמא צעירה ירדה מהבית שלה ואמרה לי בעיניים דומעות

רק שתדע שלקח לי מעל שעה להרדים את התינוק שלי ובגלל הוא התעורר שוב פעם

ומאז קיבלתי על עצמי לבנות את הסוכה או בבוקר או בשעות שאני בטוח שאני לא הולך לעשות גזל שינה לאף אחד"

המקרה הנל החזיר אותי שנים אחורה לישיבה בה היה לנו בין החברים תלמיד אחד שנחשב עילוי גדול ובעל יכולת לימוד והתמדה מופלאים. מעבר לכך הייתה לו תכונה מרשימה ביותר:

בעוד שאר התלמידים סיימו ללמוד ופרשו לענייניהם הוא המשיך להתמיד וללמוד ולהגות בתורה רק בתוספת הערה 'קטנה' ו'שולית':

הוא עשה את חזרת הלימוד שלו בעשר וחצי בלילה, בערך בזמן שכולנו הלכנו כבר לישון וכך, ההתמדה הגדולה שלו הייתה מהולה בטעם החמוץ של גזל שינה.

סוכות הגיע ומאז אותו מקרה אני משתדל לבנות את הסוכה בעיקר ביום, חושב על שכני התלמיד חכם ועל דמותו שכמו אומרים לי:

לבנות את הסוכה זה חשוב ויפה. אבל לבנות את עצמך ואת האדם שבך, זה חשוב יותר.