על דאטפת אטפוך, אמר האתרוג 

קדיש הוא טקסט ידוע שרוב עם ישראל, ובמיוחד הקהל הרגיל של בן עמי ואברמוביץ מהשמאל, מכיר רק מאירועים כמו לוויה.

איילת מיטש , י"ח בתשרי תש"פ

דעות איילת מיטש
איילת מיטש
צילום: עצמי

האם עודד בן עמי ואמנון אברמוביץ' באמת אמרו קדיש על ראש הממשלה, בנימין נתניהו, או שהפעם האתרוג של אברמוביץ' התפוצץ בידו? 

הסערה על דברי עודד בן עמי ואמנון אברמוביץ בתכנית "שש עם" בערוץ 2 אינה מפתיעה כל מי שמחפש את הטעות הבאה שלהם. היא תוצאה מובהקת של מפעלות האנשים שרגילים לסתת תודעה באמצעות ארגז כלים תרבותי, ולא הבינו שהלכו הפעם רחוק מדי.

העיתונאים שרגילים לעשות מניפולציות פוליטיות במסווה של חדשות על צופים בימים כתיקונם לא חשבו שייפלו קרבן לטכניקות ההטעיה שלהם עצמם. הם שכחו שלא מה שנאמר בלבד הוא שקובע אלא החוויה עצמה כפי שנחוותה אצל הצופים. ככה בדיוק עובדת הנדסת תודעה ונחרתת בזיכרון.  

אז מה הם אמרו בעצם?

כדי להבין זאת, ועד כמה העיתונאים עשו שימוש לרעה בכוחם למרות ההיתממות שלהם שההסתערות עליהם אינה מוצדקת, נראה תחילה את התמלול של הקטע המקומם:

אמנון אברמוביץ': "אז כל מי שיודיע שהוא מתמודד מול נתניהו גם לאחר עידן נתניהו היה רוצה לראות שעידן נתניהו סוף סוף מגיע אל קצו".

עודד בן עמי: "בעגלא ובזמן קריב, אתה אומר".

אברמוביץ': "בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן".

בן עמי: "אמן, תודה רבה לך, אמנון, מועדים לשמחה".

אחד השיעורים הראשונים שמלמדים בכתיבה יוצרת בכלל וכתיבת תסריטים בפרט הוא שלעולם לא כותבים סאבטקסט בתוך הטקסט משום שזהו עלבון לאינטליגנציה של הקהל. סאבטקסט הוא המשמעות הסמויה, האמיתית, החבויה בתוך הטקסט. שם מצויה האמת שאנחנו אמורים לגלות ולהבין בעזרת קישורים תרבותיים, מילוליים, אסוציאטיביים. אם תגישו אותה גלויה לקהל הוא יבין שאתם גם לא מוכשרים כדי לעדן אותה בתוך הדימויים שלכם, וגם שאינכם סומכים על התבונה שלהם לחלץ אותה בעצמו מבין השורות.

לעתים, הקישורים האלה נעשים בדמיונו של המחבר בלבד ומונחלים לקורא עד שהם הופכים לביטוי שגור שנושא עמו משמעויות שלמות רק באזכורו, אבל לרוב הם נעזרים בסמלי תרבות מובהקים כדי להנכיח ולחזק את המשמעות שלהם. בדיוק בגלל זה עושים שימוש נפוץ בסממנים יהודיים בעלי מטען כבד, כמו האתרוג, חביבו משכבר הימים של אמנון אברמוביץ' מימי חקירות ראש הממשלה אריאל שרון.  

טכנית, הם אמרו את סיומת הקדיש על עידן נתניהו, שקיוו שיסתיים כשמישהו יתמודד מולו סוף סוף. אז למה אנחנו נחרדים מהעובדות? משום שאנחנו מושפעים מהטכניקה הזאת של הנדסת התודעה שלנו כבר שנים. לא מופרך לקבוע, במיוחד מהסגנון של אברמוביץ' ומטענתו בעבר של עודד בן עמי שהימין אינו מהחלק האינטליגנטי בעם, שהוגש לנו סאבטקסט בוטה וגלוי. כך שבמובנים רבים, הם נפלו קרבן לטכניקת הנדוס התודעה שלהם הם. מגוחך להתבכיין כעת שלא הובנו כהלכה או שלא הכוונו לכך. הם מיומנים בציטוטים ויודעים את התורה כולה, במיוחד בתקופה שבה כולם רגישים מדי לכל מילה.

יש דברים שלא אומרים

מאז 4 בנובמבר 1995, אף ישראלי אינו יכול לשמוע את המשפט "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה" מבלי להצטמרר. יש צירופי מילים שפשוט כבר אי אפשר לומר על שום דבר, משום שהם נצרבים בזיכרון ובתודעה כמקושרים לאירועים מסוימים ונושאים אתם משמעויות מובהקות וישירות. אפשר לטעון, בדוחק, שבן עמי הוא איש מלומד שיודע לעשות שימוש בארמית ובחלקי תפילה לשימושים מגוונים שאינם מקושרים בהכרח למוות פיזי של אדם. אלא שקדיש הוא אחד הטקסטים שכל אזכור שלהם בהזדמנות שאינה קשורה למוות של אדם אינו תמים אלא מיתמם. 

קדיש הוא טקסט ידוע שרוב עם ישראל, ובמיוחד הקהל הרגיל של בן עמי ואברמוביץ מהשמאל, מכיר רק מאירועים כמו לוויה. אין ולו אדם סביר אחד שישמע את הארמית ולא ייחרד מהאסוציאציה, בדיוק כפי שארון המתים לציונות נחווה עד היום אצל רבים בשמאל כארון המתים של רבין עצמו. על דאטפת דאטפוך, כך שלא מה שנאמר בלבד הוא שקובע אלא החוויה עצמה כפי שנחוותה אצל הצופים. על זה, אין לעיתונאים הנכבדים להלין אלא על עצמם בלבד.