"כוכבים" בשמי הכיתה

ימי החג שעברו הדגישו לנו הדרכה חשובה שעלינו לקחת אל עבודתנו החינוכית- ההכרח לחנך מתוך אמונה. 

איתמר ליברמן , כ"ג בתשרי תש"פ

דעות איתמר ליברמן
איתמר ליברמן
צילום: עצמי

חלק מאתנו יגע בשעות אלה על פירוק הסוכה בדרכה למחסן עד לשנה הבאה. אבל לנו המחנכים יש סוכה אחת שנשארת אתנו כל השנה, והיא הסוכה שהקב"ה הכי אוהב ועליה חופף תמיד.

ימי החג שעברו הדגישו לנו הדרכה חשובה שעלינו לקחת אל עבודתנו החינוכית- ההכרח לחנך מתוך אמונה. נכון שהאתגר של שילוב כל התלמידים יחד ב"סוכתנו הבית ספרית" תובע מאתנו מאמץ אדיר, אבל אם נביט לשמיים, מבעד לחריצים על הכוכבים, נזכור שכל ה"כוכבים" אצלנו בכיתה הם בניו אהוביו של רבש"ע, ואת כולם הוא רוצה בכיתה, אחרת היא לא תהא שלימה. למעשה כל ילד ויהא המופרע הכי גדול בכיתה יכול להתפתח ממנו כוכב שמאיר.

מבט תמים וחטוף מעלים מאתנו הרבה פעמים אפשרות למציאות רוחנית בחללה הסטנדרטי של כיתתנו. אולם השכינה נוכחת בכיתה, שתוחמים אותה קירות מרובעים, ובה, בדרך כלל אם כי לא תמיד, רוחשת המולה של לימודים ורעש, זאת בשל הפסיפס האנושי הטהור שקיים בקרבה ושכל תלמיד תורם לה מחלקו.

מן התלמיד ה"אתרוגי" המצטיין שבא לך לעשות ממנו ריבה, דרך ה"ערבות" שאינם מעורבים וכלה בלולבים, שסליחה על הביטוי- מתחשק לך לנענע כמה מהם מחוץ לכיתה ולארבע רוחות השמיים ולהישאר רק עם "האתרוגים", כי הכי קל ונוח.

עלינו לזכור שאנחנו שליחים שתפקידם, בנוסף לדאגה לתנאים ול"קישוטים" מלהיבים, הוא להשאיר בהוראה פתחים להשגחה והכוונה מלמעלה. נדאג ל"מעטפת" וכל מה שכרוך בה, אבל הכיתה היא בסופו של דבר קירות שעליהם לוחות צבעוניים. היא תחנה זמנית בחיי התלמיד.

נשתדל לראות את נוכחותו של הקב"ה משקיפה על המתרחש בכיתתנו כאשר תכלית עמלנו הוא לכוון כראוי את ילדיו האהובים, גם המאתגרים שביניהם, לדרך הנכונה. ללא ידיעה זו קשה להדוף רוחות מצויות ושאינן מצויות מלחדור לכיתה ולמנוע את השפעותיהן השליליות. לא יועדנו למשימה רק כדי לעשות צל ולחפוף מאישיותנו המאיימת והמרטיטה אלא לגלות בתוך חניכנו היקרים אור, ולבנות בהם תשתית של אמון ואמונה.

לא נכון לחלום על כיתה של "אתרוגים" מתוקים, ומנגד אף לא על כיתה סגורה של "לולבים" מרעישים בעלי אבחנה של "חסרי טעם וריח" מבחינה לימודית והתנהגותית. נעשה אם כן מאמץ בבניית "סוכה כיתתית" מגוונת, יציבה, חווייתית - על ידי שיעורים מרתקים, יחס אישי, ובעיקר- נקנה לתלמידינו כלים והדרכה לחיים של תורה וקרבת ה'.

אך גם אם נרגיש רפיון ונרצה לפרק את ה"סוכה" לחלקים, נזכור לשתף את אבא שבשמיים במשימתנו החינוכית ובקשיים הנלווים אליה. ניתן מקום לתפילות שנזכה באמצעותן להעניק לכל ילד את מה שהוא זקוק. שנדע להאמין בו בכל רגע. כי בסוכה הזאת אמונה היא התשתית לקיומה ולחיזוקה. לא נהסס להיעזר, לקוות, להרגיש סיפוק מכל הצלחה הכי קטנה, להתפלל למצוא את הדרכים הנכונות לגילוי הטוב שבילד, ואולי, מי יודע, נזכה להצמיח את הכוכב המאיר הבא.

בהצלחה גדולה לכולנו