מולדת אחת, לא שתיים

עלינו להזכיר לרבנים ולמנהיגי התפוצות כי מטרת התורה היא לבנות חיים יהודיים בישראל ולא במדינות גויים בכל רחבי העולם.

צבי פישמן , כ"ד בתשרי תש"פ

דעות צבי פישמן
צבי פישמן
צילום: עצמי

בדרך כלל אני כותב באנגלית. מה אני יכול לעשות? ה 'נתן לי כישרון לכתוב באנגלית. כתבתי עשרים ספרים ואלפי מאמרים, בעיקר על ריקנות החיים היהודיים בגלות, והברכה המרוממת של החיים בארץ ישראל.

אני מניח שהייתי צריך להתאמץ יותר לשלוט בשפה העברית אבל לא התמדתי מספיק. אולי ה' רצה שאמשיך לכתוב באנגלית, להזכיר ליהודי אמריקה ואנגליה ובלגיה ודרום אפריקה ואוסטרליה שהם שייכים לכאן, למולדת היהודית ולא בארצות הגויים.

כאשר הרב צבי יהודה הכהן קוק נפגש עם קבוצות צעירים מבני עקיבא מהגולה, הוא היה אומר להם שבזמננו, להיות יהודי זה לחיות בארץ ישראל. הוא אמר שהיו פעמים ברוסיה שבכפר יהודי לא היה אתרוג שישלים את ארבעת המינים, כך שיהודים לא יכלו לקיים את המצווה.

אך זה לא ביטל את מצוות ארבעת המינים. בשנה שלאחר מכן, אם הצליחו להשיג אתרוג, הם המשיכו לקיים את המצווה. במשך דורות ארוכים רבים בגלות, העם היהודי לא יכול היה לקיים את מצוות ישוב הארץ. אבל עכשיו כשהשם ברך אותנו במדינת ישראל, המצווה חזרה בכל כוחה. "הגיע הזמן לחזור הביתה", אמר הרב צבי יהודה לתלמידים הצעירים, שככל הנראה מעולם לא שמעו את האמת בדבר מצוות התורה לחיות בארץ הקודש.

למרבה הצער, כפי שמסביר הספר "אורות", אפילו יהודים דתיים בתפוצות אינם חשים שמשהו חסר בחייהם בגלות, בארצות גויים זרים, בעיקר בגלל שהם לא לומדים את הצד העמוק יותר של התורה.

בקיומם הגשמי הם אינם חשים כמיהה לבסיס הלאומי של תורה - והם גם אינם חשים כמיהה למלא תפקיד בבניין האומה היהודית במולדת היהודית. הם מסתפקים בכך שהם יהודים פרטיים, שמירת כשרות בניו יורק, הנחת תפילין ושמירת שבת. אמריקה דואגת לצרכים הלאומיים שלהם. הרב קוק כותב כי הבנה שטחית זו של תורה היא "כי זהו אסון שאנו חייבים ללחום אתו, בעצה, ובתבונה, בקדושה ובגבורה."

כשאני כותב באנגלית, אני מזכיר ליהודים בתפוצות שמטרת התורה היא לבנות אומה יהודית קדושה בארץ ישראל, ולא לאכול גפילטע פיש ולהרוויח הרבה כסף באנטוורפן ולוס אנג'לס. אני מזכיר לרבני התפוצות היוצאים לפנסיה, שבמקום להישאר בגלות, תפקידם כמחנכים יהודים הוא להוות דוגמה ולעלות לארץ בעצמם. כאשר בית כנסת נשרף, או רוצח הורג יהודים בבית הכנסת, והרב מכריז "אנו נבנה מחדש, נמשיך לחיות ללא פחד כיהודים גאים באמריקה", אני מזכיר לו שאנחנו אמורים לבנות בתים ובתי כנסת בישראל, לא לחזק ולהמשיך את הגלות, בכמיהה לחיות שם לנצח.

כעת, כאשר יש לנו את מדינת ישראל המשגשגת, סירובם של היהודים לנטוש את הגלות, יכול להיחשב כמאיסה בארץ חמדה - בארץ ישראל. "וימאסו בארץ חמדה לא האמינו לדברו", כמו המרגלים, והיהודים בבבל שסירבו לוותר על עסקיהם וחיי יוקרה ומותרות. עם זאת, במידה רבה, היהודי הממוצע אינו אשם בכך שהוא רוצה להישאר באמריקה או במקסיקו סיטי.

איש מעולם לא טרח ללמד אותו או אותה אחרת. רוב רבני התפוצות אינם מעודדים עלייה. מנהיגים יהודיים בתפוצות לא דנים בזה כלל. איש אינו טורח לציין, כפי שהדגיש הרב צבי יהודה שוב ושוב, כי החיים היהודיים בגלות הם חילול ה'. הקב"ה נתן לנו ארץ יהודית משלנו, ובכל זאת, עדיין מחצית מהעם היהודי בעולם מעדיפים לחיות בין הגויים. טיול של עשרה ימים לישראל לחיזוק הזהות היהודית הוא נפלא, אך איש בתפוצות לא מעודד ברצינות את הצעירים לעשות עלייה, גם כאשר ההתבוללות הולכת וגוברת. "אתה משוגע?" הם אומרים. "זה מסוכן בישראל. חוץ מזה, המשיח לא הגיע. "

לאמיתו של דבר, בואו של המשיח רק יעיק ויכביד על תכניותיהם. פעם אחת הוזמנתי לדבר בבית כנסת גדול בטורונטו. לקחתי עותק של העיתון היהודי המקומי באותו שבוע. בעמוד הראשון הייתה תמונה גדולה של העיר טורונטו עם הכותרת: "מצפה לעבר העשור הבא לחיים היהודיים בטורונטו." אמרתי להם, "רבותיי - יהודי אמור לצפות קדימה לעשור הבא של החיים היהודיים בירושלים, לא בטורונטו. "היהודים בתפוצות סובלים ממחלת אלצהיימר רוחנית. ברוב המקרים הם שכחו את ירושלים. הם אומרים: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה", אך כפי שמציין הכוזרי, זה רק כצפצוף הזרזיר.

כולנו בישראל חייבים לספר ליהודי התפוצות שהגיע הזמן לחזור הביתה. עלינו להפסיק את ההצגה שאנו עושים כאשר אנחנו לוקחים את כספם של יהודי הגולה בחיוך, ונותנים  להם להאמין שחיים יהודיים בארצות נוכריות זה בסדר גמור. צריך לומר להם שחיים יהודיים בארצות זרות אינם בכלל חיים לאומיים יהודיים. צריך לומר להם שחג הסוכות מעולם לא נועד לקיום בפלורידה. חג הסוכות, וכל התורה כולה, טבעיים רק בארץ ישראל. לדוגמא, כמה זמן תחזיק  מעמד סוכה גדולה על המדרכה ברחובות פריז או לונדון לפני שייזרק בקבוק תבערה על הסכך? "יש לנו סוכות ברחובות ברוקלין" חובב אמריקה יתעקש, ואינו מבין כי קבלת היהודים באמריקה (כל עוד היא נמשכת) זה מה שהוביל להתבוללות הנוראה שקיימת שם היום.

חייבים לשלול את חיי היהודים בגלות. כפי שאורי צבי גרינברג כתב פעם, יש רק אמת אחת, לא שתיים. כך גם יש מקום אחד ליהודים לחיות בו, לא שניים. עלינו ליידע את היהודים בתפוצות כי יהדות הגלות אינה תורה אמיתית, אלא מצוות בודדות שניתן לקיימן בחו"ל, כדי לא לשכוח איך לקיימן, מכיוון שכמו שחכמינו מלמדים, קיום המצוות האמיתי הוא בארץ ישראל.

עלינו להזכיר לרבנים ולמנהיגי התפוצות כי מטרת התורה היא לבנות חיים יהודיים בישראל ולא במדינות גויים בכל רחבי העולם. כן, כמעט 2000 שנה, היהודים ויהדות הגלות שמרו על העם היהודי, והיהודים שנאחזו בכל המצוות שיכלו, יש לשבח אותם מכל הלב על כך. אבל היום, ברוך השם, יש לנו מדינה יהודית משלנו. אין עוד סיבה או צורך לגלות. נגמרה הקללה והעונש. איננו צריכים עוד להיות מיעוטים שנואים בארצות זרות. השם רוצה את ילדיו בארץ המובטחת.

היהודים בתפוצות "ישנים" - בתרדמת רוחנית - כמו בימי מרדכי. באחריותנו להעיר אותם. הם ישנים אך נשמתם היהודית עדיין יכולה לשמוע. עלינו לומר להם בקול רם וברור, בעצה, בתבונה, בקדושה ובגבורה הגיע הזמן. יש רק מולדת יהודית אחת, לא שתיים, שלוש או ארבע.

"תפקח את העיניים ותראה!" הרב צבי יהודה היה חוזר ואומר לתלמידי בני עקיבא הצעירים מחוץ לארץ. הגאולה קורית עכשיו! עצי ישראל נושאים את פירותיהם בשפע. אל תחכה למשיח. המשיח מחכה לכם! "תפקח את העיניים ותראה!" תסתכל על הבניין המדהים.

בתקופה קצרה באופן פלאי, ישראל הפכה לאחת האומות החזקות בעולם. ויש פי אלף יותר לימוד תורה בישראל מאשר בכל הקהילות היהודיות בעולם גם יחד. השם לא חיכה למשיח - למה לך לחכות לו? בוא הביתה עכשיו!