איפה היצירתיות?

מתוך טורה של סיון רהב-מאיר ב"ידיעות אחרונות".

סיוון רהב מאיר , כ"ח בתשרי תש"פ

דעות סיון רהב מאיר באולפן
סיון רהב מאיר באולפן
צילום: ללא קרדיט

"אני לא מבין, אתם הרי ה'סטארט-אפ ניישן', אתם לא יכולים לפתור את זה?". לא ידעתי מה לענות לסטודנט היהודי מניו ג'רזי על שאלתו.

הוא צודק. אנחנו הרי אומה שמתאפיינת ביצירתיות, ממזריות, חשיבה מחוץ לקופסה. זה מאפיין אותנו היטב בכל כך הרבה נושאים, ורק בפוליטיקה הכול כל כך צפוי ומקובע ומגושם. באמת לא ברור איך אף אחד בזירה הזו לא מבריק עם איזו נוסחה אחרת. מציע משהו חדש.

איך זה שאנחנו לא מצליחים לפתור כבר יותר משנה משבר פוליטי סתמי למדיי? הרי זה לא שפרצה מלחמה חלילה, או משבר כלכלי, וזה מה שהכניס את המערכת לסחרור. להיפך. הכול יציב, אולי יציב מדיי, ולכן יש לנו זמן למריבות האלה.

כל הצדדים מפגינים אפס תעוזה, אפס אומץ לאתגר את המערכת. כל מפלגה כאילו משחקת את התפקיד שכתבה לעצמה מראש: "אני לא אשב איתו", "אני לא אשב איתם", "אנחנו מחרימים אותם", "הוא מושחת", "הוא בוגד", "הוא שמאלני", "הוא ערבי", "הוא חרדי", "אני ראשון".

ואנחנו לא רק אומת ההייטק, אנחנו גם אומרים על עצמנו שוב ושוב שזו מדינה יהודית. במה זה מתבטא, רק במריבות על דת ומדינה? במילים אחרות, האם זה "יהודי" ללכת לבחירות בפעם השלישית?

מיליוני ישראלים סיימו בימים אלה מסע שהחל בסליחות של חודש אלול, דרך ראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום כיפור, סוכות, חול המועד ושמחת תורה. סעודות משפחתיות, טיולים בארץ, ארבעת המינים, שופר, צום, ריקודים, שירים.

בהנחה שיש עומק ותוכן בימים האלה, שאינם רק חג-שבת-חג-שבת, האם לא למדנו מהם משהו? האם המסרים של אלול ותשרי לא אמורים להשפיע באמת?

הרי גם בהסתכלות השטחית ביותר, החגים מלמדים אותנו המון: על הצורך לתקן ולבקש סליחה ולהכיר בטעויות, על הארעיות והזמניות של כולנו כאן, על הצורך לשתף פעולה באחדות של הגוונים השונים בעם. האם זה רק מס שפתיים, מן השפה ולחוץ, או שהמסורת העתיקה שלנו באמת אומרת לנו משהו?