ברלין 2019: אנטישמיות ופילושמיות

מבט מברלין: בבירת גרמניה גוברים האירועים האנטישמיים לצד ביטויים של הערצה עצומה לישראל כל עמידתה מול הצונאמי האיסלמיסטי

מנחם רהט , ב' בחשון תש"פ

דעות ברלין
ברלין
צילום: עצמי

1.

קשה היום להיות יהודי בברלין. בעצם, אף פעם לא היה קל. ובמיוחד היה קשה בשנות שלטון הרשע לפני  75-85 שנה. היום כבר לא מאויימת עצם הנוכחות היהודית בברלין, אבל האנטישמיות לא פסה מתוך המטרופולין שיועד ע"י הנאצים להיות בירת הרייך השלישי בן אלף השנים.

שאלה בפני עצמה היא, אם עצם הנוכחות היהודית בברלין, כמו גם בגרמניה ובאירופה כולה, היא טובה ליהודים או רעה, ודעתי שהיא רעה, מפני שהיא בועטת בסגולתה של ארץ ישראל ומפני שאין שם שום עתיד לקיום היהודי, נוכח שיעורי ההתבוללות הגבוהים, אבל זו סוגיה לעצמה.  

בברלין, שמתחילה בימים אלה זמן חורף: הטמפרטורות בה בנסיקה וענני עופרת תלויים מעליה, נטולי קרן שמש אחת לרפואה, קשה להיות יהודי, ואם אתה מעז לצאת החוצה עם כיפה או שטריימל, או ציציות משתלשלות מחגורת מכנסיך, אתה ממש מסתכן בנפשך. עד כדי כך שהממונה הבכיר מטעם ממשלת גרמניה על המאבק באנטישמיות בגרמניה, ד"ר פליקס קליין, אמר לפני זמן מה: "לצערי אינני יכול עוד להמליץ ליהודים לחבוש כיפה בגרמניה בכל מקום ובכל זמן". יו"ר מועצת יהודי גרמניה יוסף שוסטר, הסכים עם כל מילה. 

2.

הנתונים אכן מדאיגים. סיכום נתוני שנת 2018 (לגבי 2019 שטרם נסתיימה הנתונים בקו עליה), אירעו בגרמניה 1,646 עבירות אנטישמיות, ובהן 62 אירועים אלימים שגרמנו לפציעת 43 בני אדם, יהודים ולא יהודים (האחרונים נפגעו 'בטעות'). השנה, 2019, כבר היו אבידות בנפש. רק החודש, במהלך תפילות יום הכיפורים, ניסה ניאו נאצי מטורף לפרוץ לבית הכנסת בעיר האלה, אך נהדף בידי אנשי ביטחון וניהל מסע רצח בחוץ, שבו איבדו את חייהם שני עוברי אורח לא יהודים. "היהודים הם מקור כל הצרות", הסביר הרוצח, איש הימין הקיצוני. רק השבוע הותקף ונפצע בחוצות ברלין יהודי מקומי בן 70 שצעד לבדו, בידי חבורת חוליגנים שטרם נעצרה, וזאת לאחר שזיהו אותו כיהודי. 

    בשנים האחרונות נוספו אנטישמים חדשים, המהגרים האיסלמיסטים, לפעילות האלימה כנגד היהודים בגרמניה, בבחינת "ונוסף גם הוא על שונאינו". מול הצונאמי הזה ניצבים יהודי ברלין בחרדה שאינה זכורה מאז ליל הבדולח. "השיא עוד לפנינו", אמר לנו רב צעיר בקהילה קטנה בפרברי ברלין. 

    3.

המדהים הוא, שבתוך כל ה'סמטוכה' הזו, מתנהלת קהילה של 'ברלינאים חדשים', שהם בעצם צעירים ישראליים, אנארכיסטים מן אנשי השמאל הרדיקלי, רובם תומכי הרשימה המשותפת ולמטה ממנה. הם מאסו ב'כיבוש', בהדתה, בחוק הלאום ובעצם קיומה של המדינה היהודית 'הגזענית' – והלכו להתנחל מחוצה לה. מכל המקומות בעולם, בחרו דווקא בברלין, ערש הנאציזם ושואת העם היהודי. 

לכך יש אפילו יתרונות: אפשר ללכלך על המדינה בלא חשש מן הקהילה היהודית המפוחדת, המשותקת, ולגלגל בכיף רעיונות אנרכיסטיים, פרו איסלמים, קומוניסטיים, קוסמופוליטים, ושאר האיזמים מלקסיקון השמאל הרדיקלי, ועם כל זאת גם ליהנות מן המילקי הברלינאי, שהוא כידוע זול יותר וטעים יותר, כמובן. 

כמה מהם טענו בגאווה שאין להם שום קשר עם יהודי ברלין. "לא מעניינים". די להם בקהילה האינטרנטית שלהם המרוכזת בקבוצת פייסבוק בעלת השם הכי פרובוקטיבי והאוקסימורוני עלי אדמות: 'עולים לברלין'. שם הם שופכים מררתם על המדינה, שגידלה וטיפחה אותם, והעניקה לרבים מהם השכלה אקדמית עד לרמת ד"ר. 

4.

כשהתעניינו בהם ובמצבם, הם הזדרזו להפנות אותנו לרשימה שפירסם בעיתון הארץ ממש בימים אלה אחד מחבריהם, ד"ר עפרי אילני, בן למשפחה ישראלית שורשית, שמאס בכל ויושב בברלין ובתל אביב לסירוגין. אילני מפרסם בלוג ושמו 'ארץ האמורי', שבו כותבים החבר'ה טורים ברוח הגיגי הקבוצה, על 'גרמניה האחרת', שלגבי חלקם היא מולדתם החדשה. הטור של נעמן הירשפלד מתמצת את הכל בחמש מלים: 'הבחירה בברלין היא דחיית הישראליות'. 

5.

האינטלקטואל אילני היטיב לתאר, לדברי חבריו, את מצוקתם של הברלינאים החדשים. הוא ישב בבית קפה עם חבר, בשולחן סמוך לזוג מבוגרים. כששמעו את הדיבור העברי, פנה אליהם הגבר: "רציתי להגיד לכם שאני בצד שלכם. אני תומך בישראל, מאז שידעתי משהו על החיים. אתם מדינה מתקדמת, מתורבתת, שמוקפת בפראים. מה שעושים לכם, זה פשוט שערורייה. צביעות. אתם לא חושבים ככה?"

אילני: "הבטנו בו במבוכה. הוא החל לדבר בשבחו של נתניהו: 'הלוואי שהיה לנו מנהיג כזה', הוא הצהיר. 'גם אנחנו צריכים לבנות חומה. אפילו את בעיית הפקקים הוא פתר. אני לא מחמיץ אף נאום שלו באו"ם. תשאלו את אשתי איך הוא ממלא אותי בגאווה'. 

"סימנו למלצר ומיהרנו לשלם ולהסתלק מהמקום. מה יכולנו לעשות? לקרוא למשטרה? להתלונן למרכז שמעון ויזנטל?", מסיים אילני את תיאורו לגבי מה שהוא מכנה 'תקרית פילושמית' שבה הוא מצא עצמו בצד הנפגע.

6. אכן, מאוד קשה עד בלתי אפשרי להיות יהודי בברלין.