מגדל בבל מודרני

המשבר המנהיגותי שעוברת מדינת ישראל הוא תוצאה ישירה של השינוי שחל בעולם כולו ושל עולם חדש בו שולטים האינטרנט והרשתות החברתיות.

אסף פאסי , ב' בחשון תש"פ

דעות אסף פאסי
אסף פאסי
צילום: אודי זיטיאת

מבט קצר אל העולם יוכיח לנו שהסיפור של בחירות חוזרות איננו יחודי לישראל. הוא צובר תאוצה בשנים האחרונות ומגמות מדאיגות בכל העולם.

בספרד היו ארבע מערכות בחירות בארבע השנים האחרונות, ביוון אנו לקראת מערכת בחירות חמישית בשבע השנים האחרונות, באיטליה הממוצע הוא כל שנה וחצי, בריטניה נמצאת במשבר מנהיגותי חמור וכך גם גרמניה. עוד ועוד מדינות מצטרפות לחוסר יציבות מנהיגותית, שלא לדבר על המהפכות בעולם הערבי. אסור לנו לטעות - יש קשר עמוק בין הדברים והמגמה הזו איננה מקרית.

העולם שלנו משתנה. השינוי שקרה כאן בעשרים השנים האחרונות עבר לידנו כמי שחיים את היום יום, אך אם יקום לתחיה מישהו שהיה בתרדמת, הוא לא יזהה את העולם בו נרדם.

אנו חושבים אחרת, מגיבים אחרת, מתנהלים אחרת ובעיקר מתקשרים אחרת. המעורבות שלנו בניהול מערכות שונות במדינה - כל אחד ועניינו - גבוהה יותר מאי פעם.

היכולת להגיע למנהיגים, לשוחח איתם, להעמיד מולם שאלות, לראיין אותם, ללגלג עליהם, למתוח עליהם ביקורת, לא הייתה מעולם כפי שהיא נהוגה היום. זה גורם שינוי עצום בעם, וזה גורם שינוי עצום במנהיגיו.

העולם שלנו נמצא במבחן תמידי. האח הגדול רואה הכל ומרגיש הכל ודואג גם שכולם יראו הכל. אם פעם היו המכורים ביותר מקשיבים לשתי מהדורות חדשות בשעה ברשת ב' ובגל"צ, ויכולים לצפות ב17:00 וב20.00 בחדשות ובאקטואליה משודרת, היום כל מי שסקרן בעניין יכול לקבל מנות בלתי נגמרות של אקטואליה. זה יוצר תקשורת נגישה יותר, זה יוצר מעורבות גבוהה מאוד, וזה יוצר קצב מבהיל של מידע שרץ כל הזמן. מידע ללא עיכול.

רובנו עובדים בעולם החדש הזה 24 שעות ביממה. בשעות ערות ובשעות שינה.  אנו רואים חומר מעובד. מכניסים אותו לקופסת תובנות עם גבולות גזרה מוגדרים לפי עמדתנו הפרטית ובד"כ מוציאים מסקנה מתבקשת כמה הצדק שלנו חזק, כמה העוול של האחר גדול, כמה המדינה/המנהיגים/הצבא/כולם גרועים או משולמים. לפי נתוני הקופסא.

לכמות המידע העצומה מצרפות הרשתות החברתיות, הן לא באמת חברתיות אלא משמשות כמראה תמידית מולה אנו עומדים רוב שעות היממה. הרשתות שמולנו מראות לנו עמדות ודעות שאנו מזדהים איתם בעיקר, אנשים כמונו. מדי פעם הם מגרים אותנו בעמדות הפוכות אך צדקתנו מקבלת ב90% מהזמן חיזוקים מאנשים שזהים לנו. פייסבוק מזהה אותם באלפי פרמטרים ונותנת לנו את המידע שאנחנו רוצים לקבל. שאנחנו אוהבים לקבל. וממילא כשאנחנו כל-כך יודעים, וכל-כך צודקים, המסקנה היא שהאחר הוא נזק ואף סכנה. ובצורה כזו אי אפשר לעבוד ולקדם יחד. כך אי אפשר לבנות מדינה.

החורבן האפשרי איננו סיבה לחזור אחורה. האמת היא שגם אם היינו רוצים אין שום אפשרות כזו. אך בהחלט ישנה אפשרות לדרוש התאמה ולימוד של העולם החדש וההתמודדויות החדשות עימו.

ללמוד לצרוך תקשורת בצורה הנכונה, להשתמש בכלים המדהימים שמעמידים בידנו, לצרוך נכון מידע, ובעיקר להבין שלמרות עוצמת הידע, העולם עדיין גדול עלינו. אנחנו התקדמנו מאוד כמובן, אבל העולם בו אנו חיים התקדם פי כמה.

המשבר המנהיגותי שעוברת מדינת ישראל הוא תוצאה ישירה של השינוי שחל בעולם כולו ושל עולם חדש בו שולטים האינטרנט והרשתות החברתיות. גם מנהיגנו חייבים להבין ולהסיק מסקנות מעוצמת הרשתות. להתאים חשיפה נכונה לדברים שלהם. לדעת במה לשתף וממה להימנע. להבין שלצד השקיפות מעורבות יתר של אזרחים בכל צעד ושעל עלולה להיות חרב פיפיות עבור המדינה ולגרום להרס נוראי.

אם בעבר היו יכולים חברי כנסת ושרים לחלוק אחד על השני במשכן הכנסת ולשבת לאחר מכן במזנון הכנסת כחברים, היום הדבר מצטמצם מאוד. הקהל הצופה מהצד לא מסוגל להבין את המורכבות הזו, הוא רואה בכך צביעות וממילא מונע את הנורמליות שהייתה שורה פעם. אם פעם המצלמות במשכן הכנסת היו פאר הדמוקרטיה, היום הן הופכות את הכנסת לבית משוגעים ועלולות להחריבה.

גם אנו, הצופים מהצד, וגם נבחרנו צריכים ללמוד את הרשת מחדש. להגדיר מעורבות אמיתית של אזרחים לצד התערבות פסולה הגורמת לפחד וחשש מנהיגותי. הזמן הזה שהמנהיגות וההמון התקרבו הוא גם הזמן להבלטת ההבדלים בין מנהיגות שולטת לעם. לדעת מתי נכון לחשוף ומתי נכון להסתיר. מתי עומק של דיונים מחייב כיבוי מצלמות ומקרופונים וקבלת החלטות עמוקה. 

ולצד זה לנסות להאט את הקצב. בעידן מהיר אנו מאבדים עומק. המנהיגים מגיבים 24/7 למציאות ואינם יוצרים אותה. מי שיוצר אותה הם דווקא הקצוות, המקומות הקשים. הם יוצרים אינספור אירועים שמצריכים תגובה תמידית.

אם חפצי דמוקרטיה אנחנו, נהיה חייבים להתחיל את השינוי. והוא מתחיל כמו תמיד מחינוך ויש בהחלט אפשרות לעשות שינוי עמוק. ויפה שעה אחת קודם!