מוביל הדרך ונושא הנס
מוביל הדרך ונושא הנס

לפני תשעים ותשע שנים נולד הרב עובדיה, ולפני שש שנים נפטר. חיים מלאים היו לו לרב זצ"ל, הרבה תורה למד ולימד, הרבה תורה כתב, להרבה אנשי תורה היה הוא מוביל הדרך ונושא הנס, הרבה מסגרות תורניות בנה, וגם משפחה גדולה של תורה הקים, והמעיין עודנו מפכה.

כולם מכירים את הרב רבי עובדיה זצ"ל ואת פעליו הרבים, ולא בזה אתמקד, אלא דווקא בכמה נקודות שפחות מרבים לדבר עליהן.

הרב עובדיה קבע לעצמו כבר בגיל צעיר ביותר את הכלל של 'החזרת עטרה ליושנה', שכולל בעיקר חזרה לדברי מרן הבית יוסף כפוסק בלעדי ליהדות ספרד בפרט ולארץ ישראל בכלל. ידוע שהיה שולח את בניו הצעירים, כאשר היה מגיע להם עונש או כדי להעסיק אותם כאשר 'סבלו' מעודף מרץ, למחוק כיתובים הלכתיים בסידורים נפוצים - שלדעתו לא היו מתאימים לדעת מרן רבי יוסף קארו מרא דאתרא הדין, מרא דארעא קדישא, וכך הלכו הילדים ועטים בידם ומחקו בתוך סידור אחרי סידור את ההלכה שלדעת הרב עובדיה לא הייתה נכונה.

לא מדובר בהלכה שמקורה בטעות סופר, אלא בהלכה שנפסקה על דעת רבי יוסף חיים מבגדד או לפניו על ידי החיד"א, והיא מקובלת על פוסקים רבים, אך לא התאימה לדעת מרן הב"י. אם אני הייתי הגבאי של בית הכנסת, או אחד ממתפללי בית הכנסת שבו נוהגים כמנהג הכתוב בסידור, והייתי רואה שמישהו תיקן או שינה או מחק משהו על פי שיקול דעתו ההלכתי נגד תלמידי החכמים הגדולים הנ"ל שעל פיהם נפסקה ההלכה בסידור הנ"ל ועל פיהם נוהגים להלכה כבר שנים רבות – אין ספק שהייתי כועס מאוד, הייתי מוחה בתוקף, הייתי אולי תובע את המוחק לדין תורה, ומסתמא גם הייתי זוכה בדין.

אבל למרות שאת כל זה ידע הרב עובדיה יותר טוב ממני – הוא המשיך בדרכו זו, כי לפי דעתו זו הייתה אחריותו לדור – להחזיר עטרה ליושנה, להחזיר את המנהג העתיק של ארץ ישראל, מאז מלך בו מרן הבית יוסף – לאיתנו הראשון.

כך גם צריך להסביר את יחסו לאחד מגדולי רבני תימן בדורנו, שהיה יחס מכבד ומקרב, וההסכמה שנתן לספרו מלאת שבחים וברכות. אולם כאשר אותו רב לא הסכים לקבל את פסק הרב עובדיה שגם הנשים התימניות חייבות לברך על הנר גם ביום טוב, ושהן חייבות להפסיק את מנהגן [שהוא מנהג חלק ניכר מבני תימן ופשטות דברי הרמב"ם ומנהג ראשונים רבים] שלא לברך על נר יום טוב, ונימוקן עמן – שהרי לא מפורש בדברי חז"ל שיש להדליק נר בליל יום טוב וזו רק השלכה מהדין שנאמר לגבי שבת, ולכאורה אין סיבה שחז"ל יתקנו להדליק נר ביו"ט כאשר כל אחד יכול להדליק בו נר לפי צרכיו, בניגוד לשבת שאם לא הודלק הנר לפני בין השמשות - תצטרך המשפחה לאכול את סעודת ליל שבת בחושך, ולכן אין מצוה להדליק ובוודאי שאין לברך על הדלקת הנר בליל יום טוב; הסברה – סברה, והנר – נר, ומנהג תימן הוא מנהג, אבל הרב עובדיה חשב שאין רשות בזה לתימנים להיות חריגים מכלל עם ישראל שאינו מחלק בין נר שבת לנר יום טוב, ולכן יצא בתקיפות רבה נגד אותו רב שלא הסכים להצטרף לקריאה לבני תימן שאירגן הרב עובדיה לשנות את מנהגם ולהצטרף למנהג המקובל להדליק נר ולברך עליו גם בליל יו"ט, וכך האוהב נהיה כמעט לאויב, 'הרב הגאון' הפך ל'אברך', והתלמיד חכם נהפך כמעט לעם הארץ... וכי הרב עובדיה לא ידע שזהו מנהג תימני עתיק, והוא לא שונה מכל מנהג אחר של קהילה קדושה שיש לה בהחלט צורך והיתר ואפילו חיוב להמשיך לנהוג את מנהגיה? ידע הרב וידע, אך ללא ספק שקל והכריע שזהו מנהג בולט בחריגותו, ולמרות שיש לו מקור בראשונים ונימוקו עמו - לדעתו יש לבטלו, וחרה אפו על מי שעומד בזה בדרכו בהחזרת העטרה ליושנה. כמין בת קול ליוותה את הרב עובדיה זצ"ל וכיוונה את דרכו, ובדרך זו צעד כל ימי חייו. 

הרב היה למדן ופסקן ומתמיד עצום ורב קהילה, בתחילה רב שכונה בירושלים ואח"כ רבה הראשי של מצרים ואח"כ רבה של העיר תל אביב עד שהיה לרבה של ארץ ישראל כולה. הרב היה מחנך מסור, היה מכתת את רגליו בכל מזג אוויר ונוסע בכמה וכמה אוטובוסים לכל רחבי הארץ כדי להעביר שיעורים בקהילות שונות, גם כאשר באו להקשיב לרב שעדיין לא היה מוכר רק כמה עשרות אנשים.

כאשר הרב היה כבר ידוע ומפורסם באו לדרשותיו ולשיעוריו מאות ואלפים, וכאשר הטכנולוגיה התקדמה הקשיבו לשיעוריו בלוויין וברשתות אלפים ורבבות. הרב לא התכוון להיות מנהיג ציבורי, מנהיג פוליטי, מנהיג שחלק ניכר מעיסוקו הוא המלאכה הקשה וכפוית הטובה של העסקנות והפוליטיקה. העולם צריך לבָשמים והעולם צריך לבורסקאים אמרו חז"ל, אשרי מי שזכה להיות בָשם, ואוי לו למי שהפך לבורסקי. אין ספק שהרב לא רצה ולא תכנן להיות 'בורסקי', ולהפיץ תורה לאלפים ורבבות כל יום כל היום בכתב ובע"פ זה היה משוש חייו ועיקר חפצו. אבל גילגל ריבונו של עולם שכמה חברי כנסת שמזמן נשכח שמם וזכרם החליטו 'לתקן' את הרבנות הראשית, והם הצליחו לגלגל ולחוקק את החוק הקיים היום שתקופת כהונתם של הרבנים הראשיים תהיה קצובה לעשר שנים, מה שהיה אמור לגרום לרב עובדיה לסיים תוך זמן קצר את כהונתו.

לפני כן כולם ידעו שהבחירות לרבנות הראשית הבאות כבר מתואמות ומוסכמות, שהרב עובדיה אמור להיבחר לקדנציה נוספת ועמו הרב שאול ישראלי מראשי ישיבת מרכז הרב, זה היה מקובל על כל הציבור הדתי והחרדי כמעט – אך אותם פוליטיקאים החליטו מסיבות שונות לקבוע את החוק הנ"ל והוא עבר ונקבע, למרות שהרב עובדיה פנה לחברי הכנסת הדתיים אחד אחרי השני, והסביר להם את העבודה הגדולה שהוא עושה ברבנות הראשית ובבתי הדין, ושיש לו עוד הרבה מה לעשות ושכוחו ב"ה במותניו – אך דבר לא עזר, והחוק נקבע, והרב עובדיה נאלץ לפרוש מתפקידו.

והנה גילגל ריבונו של עולם שבדיוק באותו זמן התחילה להתארגן קבוצת ש"ס הירושלמית שזכתה להפתעת כל הארץ לכמה וכמה נציגים בעיריית ירושלים, וחשבה בדיוק על כניסה למגרש הארצי בבחירות הבאות, ומכיוונים אחרים גם להם בער אותו רעיון – אצלם יותר מהצד החברתי והציבורי – של החזרת עטרה ליושנה, והם מצאו פתאום את מרן הרב עובדיה ללא תפקיד ממלכתי רשמי שהיה מונע ממנו את הפעילות הציבורית, ולהיפך – כולו מלא מרץ ורצון לפעול וגם קפידא גדולה על המערכות הקיימות שמנעו ממנו את המשך הפעולה ברבנות הראשית – וכך ככפפה ליד התברר לפתע שהתוכניות והמשימות שהרב עובדיה לקח על עצמו תואמות במידה רבה את כיוון פעולתם, והמרץ והעוצמה של שני הצדדים, הרב זצ"ל והצעירים הנמרצים מש"ס, עשויים יחד לעורר שינוי עצום בארץ ובתושביה ובהנהגת המדינה ובהחזרת העטרה ליושנה – וכך התחברו הכוחות, פרצו לתודעה ולציבוריות ולמדיניות, והשאר כבר היסטוריה.

כך גילגל ריבונו של עולם שכמה מהלכים שונים לגמרי והפוכים בכוונתם הביאו את מרן הרב עובדיה זצ"ל להשפעה אדירה על תושבי מדינת ישראל, על בני עדות המזרח בפרט ועל העולם היהודי בכלל, להפצת תורה בכמות שלא הייתה כמוה כבר דורות רבים, לחזרה בתשובה של רבבות אלפי ישראל מכל הגוונים, לשינוי משמעותי של הגישה למסורת ולמורשת של עוד רבים מאוד בארץ, ולמעשה לשינוי היסטורי עצום ונפלא שאי אפשר היה לחלום עליו לפני כן ואשרינו שזכינו לו.

אז היו גם לפעמים תופעות לוואי מצערות. לפעמים בוויכוחים ההלכתיים הקשים פגע הרב עובדיה ברבנים אחרים, אך כך קרה פעמים רבות לאורך כל הדורות. אז נכון, באחד הספרים שלו לא הסכים הרב עובדיה לחזור בו ולתקן התבטאות קשה שכתב נגד פסק הלכה של ידידו ורעו מנוער מגדולי ישראל זצ"ל, והדבר פגע ועדיין פוגע ברבים וטובים. אכן היו לפעמים תופעות ומעשים הקשורים למפלגת ש"ס ולתנועת ש"ס שאולי לא היו ואינם בדיוק לרוחנו, ונעשו גם טעויות.

ואפילו החזרת העטרה ליושנה המקורית הנ"ל עוררה ומעוררת הסתייגויות, ובמיוחד בקהילות צפון אפריקה רבים מרגישים שהרב 'גזל' את מסורתם ואת מנהגיהם ואת מורשתם בגלל כלל הלכתי שנוי במחלוקת, שגם הרב עצמו אולי לא תמיד היה עקבי בו – מתי לשמר את המנהגים ומתי לקבל את הכרעות מרן גם נגד המנהג. ואפשר להוסיף עוד דברים בכיוון הזה.

אבל כאשר מסתכלים על התמונה הכללית, על מה שנתן מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל לעם ישראל בדור האחרון, על הכמות האדירה של תורה ומצוות שהוסיף לחשבון האישי של רבים ולחשבון הלאומי פי כמה וכמה, על חיזוק העם וחיזוק המדינה וחיזוק עולם התורה כולו ובעקבות זאת על חיזוק עם ישראל וארץ ישראל באופן מדהים – נשארות גם הקושיות וגם ההתנגדויות וגם התמיהות בשוליים, והמחזה שנותר הוא של ענק, ענק בתורה וענק במידות וענק באהבת ה' וענק בהשפעה חיובית על הציבור כולו, שאשרי מי שראה את פניו, אשרי מי שלמד ולומד את תורתו, אשרי מי שנדבק במרצו למען התורה והעם בארץ הקודש.

אשרינו שאנו חיים בדור שבו מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל חי בו, אשרינו שאנו נוגעים בשיפולי גלימתו, אשרינו שבעיקרי הדברים אנו הולכים בדרכו. תנצב"ה.