על צניעות, מעמד האשה והרס החברה

הרב איתי אליצור , ו' בחשון תש"פ

דעות הרב איתי אליצור
הרב איתי אליצור
צילום: עצמי

בעיר אחת היו הרבה תאונות דרכים שגבו קרבנות בנפש. גם נהגי המכוניות וגם האופנוענים אהבו לנסוע מהר ולהרגיש את החופש ואת הדרור. מתוך כך נגרמו תאונות רבות.

האוירה הכללית ששטפה את הכל היתה אוירה של פראות, של תאונות ושל דם.

לכן קמו אנשים וניסו ליצור חוקים ברורים כיצד יש לנסוע. אבל הנהגים אמרו: "למה שאנחנו נסע יותר לאט ויותר בזהירות? שהאופנוענים יסעו בזהירות. אם יש להם בעיה – זו בעיה שלהם, לא שלנו. למה שיגבילו את החופש שלנו ואת החרות שלנו?"

היו נהגים שלא הסתפקו בכך, אלא טענו שהסיבה שמבקשים מהם לנסוע לאט היא מפני ששונאים אותם. "שונאים אותנו רק משום שאנחנו נהגים, זה סוג של גזענות". אמרו הנהגים.

ועוד הוסיפו: "כל מה שרוצים חובבי הבטיחות זה רק למחוק אותנו".

כל מי שביקש לחדד את כללי הבטיחות, הואשם מיד בכך שכנראה יש לו נטיה חולנית לרצח, ולכן הוא מחדד כללי בטיחות.

הנהגים החרימו כל אירוע שהונהגו בו כללי בטיחות. שהרי לא יתכן שבימים מתקדמים כשלנו יהיו כללים שמקפחים נהגים מתוך שנאה וגזענות.

*

בעיר אחת היו הרבה תאונות משפחה. כל משפחה שלישית התפרקה. משפחה לא היתה משפחה, נאמנות לא היתה נאמנות. רוב האנשים לא שמרו אמונים לבנות זוגם. נשים שימשו כדמויות בפרסומות, שלטי רחוב ובעיתונים. האוירה הכללית היתה אוירה של מיניות, של פראות ושל החפצת נשים.

אבל כל מי שניסה לנקוט בכללי בטיחות כדי למנוע את התאונות וכדי לשמור על כבודן של הנשים – הואשם מיד בשנאת נשים ובגזענות.