הגיע הזמן לסגת מהאישומים נגד נתניהו?

הדילול באטמוספירה הפלילית מסביב לתיקי ראש הממשלה נראה כמערער גם את ביטחונם העצמי של כמה מחברי קבוצת העלית של רודפיו בתקשורת.

עו"ד אליקים העצני , ז' בחשון תש"פ

דעות מנדלבליט
מנדלבליט
פלאש 90

בימים האחרונים שומעים אוושה של יציאת אוויר מן הבלון של אישומי נתניהו. גם משום שההדלפות הבלתי מרוסנות גרמו לכך שדבר מן החומרים האלה כבר אינו יכול להפתיע או להרשים וגם לעצם העניין המשפטי. כעת, יותר ויותר אנשים מתחילים לתמוה: הכצעקתה?

הדילול באטמוספירה הפלילית מסביב לתיקי ראש הממשלה נראה כמערער גם את ביטחונם העצמי של כמה מחברי קבוצת העלית של רודפיו בתקשורת. חשתי בזאת, למשל, כאשר השמיעו הקלטה של עוד שיחה בין נתניהו למוזס. משני הצדדים נשמעו איומים והבטחות מדיפי ריח רע, אולם חשד לפלילים עלה דווקא מדברי מוזס. מה שיצא מפי נתניהו, לעומת זאת, יכול לשמש את הסנגוריה!

טור שבועי - עו"ד אליקים העצני

עוד אוויר הוציאו מן הבלון חמש חוות דעת של מומחים בינלאומיים שהגישה הסנגוריה של נתניהו במסגרת השימוע, שחולקות על עצם הניסיון לייחס פליליות לסיקור עיתונאי של פוליטיקאים. זו כמובן רק חוות דעת מטעם צד אחד, אולם מטיעון אחד בחוות הדעת אי אפשר להתעלם: המומחים חיפשו ולא מצאו בכל הדמוקרטיות אפילו אחת, שבה יחסי פוליטיקאים-תקשורת שימשו נושא לאישום פלילי.

שכן, 'קרימינליזציה' של יחסי עיתונאים-פוליטיקאים לאחר שפתחת בה, אין לדעת היכן היא תיגמר, ולכן - התקשורת עלולה להימנע לחלוטין מלתת פרסום לחומרים "רגישים", וזה רע לדמוקרטיה, או – היא תפעל בשיטות חשאיות כנהוג תחת שלטון דיקטטורי. גם בישראל הפרקליטות נהגה שלא להתערב ביחסי פוליטיקה-עיתונות, ופרשת ח"כ איתן כבל תוכיח. עד...שהגיעה לנתניהו, וכאן הופרו כל הכללים. 

לפי "כתב החשדות", נתניהו היה אמור לקצץ בכוחו של העיתון ישראל-היום המתחרה בידיעות- אחרונות, עיתונו של מוזס, ובתמורה התחייב מוזס להעניק לנתניהו סיקור חיובי בעיתונו. ריח רע עולה מהעסקה הזאת. שני הג'נטלמנים פגעו באתיקה המקצועית ונהגו באי הוגנות וחוסר יושר. עם זאת, מכאן רחוקה הדרך להפללת ההתנהגות הזאת, פן נטיל צל קרימינלי על חלק גדול מן החיים, לרבות החיים המסחריים שבהם - אם רצונך להוציא אל מחוץ לחוק שיטות ואמצעים מסוימים (קרטלים, למשל) - אתה חייב לעשות זאת בחקיקה מפורשת.

איתן כבל לא היה 'על הכוונת' של מה ששר המשפטים מכנה "הפרקליטות שבתוך הפרקליטות", כאשר נקלע למלחמת העולם בין שני עיתוני הערב, אותה המערבולת שלתוכה נסחף אח'כ גם נתניהו. הכל החל בשנת 2013. כבל נכנס למשרדי ידיעות-אחרונות להתלונן בפני העורך, רון ירון, על הסיקורים בעיתונו – ש"שוחטים" אותו.

לשיחה הצטרף המו"ל, נוני מוזס, וזו היתה "תחילתה של ידידות מופלאה". השניים נפגשו מאז הרבה פעמים, פגישות שכבל הקפיד שלא לרשום ביומנו. הנושא: הצעת חוק שתאסור הפצת יומונים ללא תשלום, כלומר – תחסל את ישראל-היום ותציל את ידיעות-אחרונות.

בחקירתם במשטרה, מוזס וכבל לא הכחישו שעסקו בהצעת החוק הנ"ל, אולם המשטרה חשדה מעבר לכך - שטיוטת הצעת החוק של כבל חוברה בידיעות-אחרונות. מכל מקום, במאי 2014 כבל הגיש את הצעת החוק לכנסת (ביחד עם אחרים), שם עברה בקריאה טרומית, חוללה משבר ממשלתי ודחפה את נתניהו לפזר את הכנסת ולהקדים את הבחירות, הכל כדי לעצור את המשך החקיקה.

במקביל, חל מפנה מופלא באיכות הסיקור של כבל בעיתונו של מוזס. מסוף 2013 ועד לתוך שנת 2015 ידיעות–אחרונות, במקום "לשחוט", פינקה את ח"כ כבל בסיקור סופר-אוהד. הנציחו אפילו את החתול שלו. התפנית הפתאומית הזאת סקרנה את החוקר המשטרתי.

חוקר: "אחרי זה מה קורה?"

כבל: "הם סיקרו אותי בצורה הרבה יותר נכונה"

חוקר: "בלי שום קשר לזה שאתה..."

כבל: "...אני מקווה שלא.. מה אתה רוצה שאני אגיד?..."

כבל הוזמן בשנית להעיד במשטרה בשנת 2018, כנראה מפני שהאפליה בין תיקי כבל ונתניהו החלה זועקת לשמים. גבו עדות כדי לצאת ידי חובה ו...סגרו את התיק בנימוק:

"לא נמצא קשר בין הפעילות של כבל לבין הסיקור שלו בידיעות-אחרונות".

עם שרירות הלב החצופה הזאת יצטרך מנדלבליט להתמודד בהחלטתו הקרובה.

הציבור יודע היטב, שלו השקיעו בפרשת כבל את כוח האדם, המיליונים, הזמן הבלתי מוגבל ומיטב הכישרונות, אלו הזמינו את העדים הנכונים ואלו חקרו אותם בכל הנמרצות, בקיצור - אלו רצו באמת ובתמים להרשיע את כבל כפי ששאפו בכל מאודם לעשות זאת לנתניהו – הם "היו מוצאים קשר" פלילי, וביתר קלות מאשר במקרה המקביל של מוזס-נתניהו.

לשיא הגיע פרקליט המדינה, שי ניצן, כשהודה בראיון במקור-ראשון, 8.5.19, שתיקי נתניהו הם הראשונים שבהם מתייחסים לסיקור חיובי בתקשורת כאל מתת בעבירת שוחד. הנה דבריו:

"כל תקדים משפטי חייב להתחיל בנקודה כלשהי...אז מה, רק בגלל שמדובר בראש הממשלה נדחה את התקדים לפעם אחרת?"

גם את השאלה הזאת יצטרך היועץ המשפטי לשאול את עצמו, אבל ב'איפכא מסתברא':

דווקא את ראש הממשלה בחרת לך, לחדש על גבו החמרה פרובלמטית של הלכה פלילית? האם טובת הציבור אינה מחייבת שיקול הפוך, שהואיל והסוגיה היא חדשה, הניסוי המשפטי הזה עלול להיכשל בבית המשפט ואז שמה של המדינה, הכרוך בהכרח בשמו הטוב של ראש ממשלתה, יינזק לשווא?! על גבו של ראש ממשלה עושים אקספרימנטים?!

ראה, לתוך איזה כאוס כבר הכנסת את המדינה: פעמיים בחירות (השלישית בדרך), קרע פומבי בין שרי המשפטים וביטחון הפנים למשרדיהם, מדינה בהקפאה וללא תקציב, שנאה פנימית שהגיעה לגבהים חדשים. אמרת, "ייקוב הדין את ההר"? "דין" שאתה מודה כי טרם נברא?!

היועץ המשפטי לממשלה הוא ראש התביעה הפלילית וגם היחיד המוסמך להימנע מתביעה פלילית - באם האינטרס הציבורי מחייב זאת. והוא היחיד שבידו לשקול, מתי טובת הכלל גוברת על מידת הדין.

בפניו עומד גם שיקול סכנת הפגיעה האנושה במשטרה ובפרקליטות אם ראש הממשלה, במקרה הגבולי הזה, יזוכה. הלא אין לנו משטרה אחרת ופרקליטות אחרת.