ממשלת גנץ-ימין
ממשלת גנץ-ימין

שבועיים חסר יום, זה הזמן שנותר לנסיך השמאל החדש, בני גנץ, להרכיב ממשלה.

בימים בהם ספינים על איחוד, או נכון יותר, היטמעות הימין החדש בליכוד, והמסקנה העולה מכך - שנתניהו לא מוכן לקחת יותר סיכונים ומבקש לשאוב אליו את שברירי מפלגות הציונות הדתית ולהותיר מתחת לאחוז החסימה מנדט או שניים שלא יעברו ובכך לאפשר לעצמו שלא להתחייב לאיש מלבד למפלגת השמרנים הישראלית החדשה – הליכוד (כן, גם לא לחרדים), יש צורך לבחון מחדש את האינטרס הציוני דתי לפני שיהיה מאוחר.

בואו נרכיב ממשלה. אבל קודם, שתי הנחות יסוד שבלעדיהן תיגרר מדינת ישראל לבחירות שלישיות תוך שנה, לשיתוק גופים ציבוריים במשק ולפגיעה חמורה בכלכלת ישראל: האחת, בלוק הימין חייב להיפרד. השנייה, הבטחות אי הישיבה עם (חרדים/קיצוניים/משיחיים/ראש ממשלה עם כתב אישום/השלימו בעצמכם) חייבות להישבר. עכשיו אפשר להתקדם.

על מנת להפוך לראש הממשלה ה-13 של מדינת ישראל, עומדים בפני גנץ שלושה תרחישים אפשריים: הקמת ממשלה פריטטית עם הליכוד (62 מנדטים), הקמת ממשלת שמאל-דתיים הכוללת היפרדות מיש עתיד והקמת ממשלת חוסן לישראל עם תל"ם, מפלגות השמאל וכלל המפלגות הדתיות (65 מנדטים), או ממשלת ימין-עבודה הכוללת את כחול-לבן, ש"ס, ליברמן, ימינה והעבודה (63 מנדטים). 

ממשלת שמאל-דתיים לא טובה לגנץ. הוא אמנם לא נדרש בה לרוטציה על תפקיד ראש הממשלה ומקבל אופוזיציה מפוצלת של ליכוד עם שמאל-ערבים שתתקשה להתאחד במטרה להפיל את ממשלתו,  אך מנגד הוא נדרש להיפרד מיש עתיד שבמידת מה הביאה אותו להישגיו הנוכחיים. הוא אף יידרש להסתפק במעט תיקים עבור מפלגתו, מה שימנע ממנו את היכולת לקדם את האג'נדה שלו. במידה והוא יצליח לגבש כזו עד סוף הקדנציה, כמובן.

ממשלת אחדות עם הליכוד גם לא מי-יודע-מה טובה לגנץ. הוא יידרש לרוטציה, יאלץ לוותר על מחצית מהתיקים ולהעניק לליכוד תיקים משמעותיים על מנת לכהן ראשון ברוטציה. בנוסף, הוא יצטרך להתמודד מול אופוזיציה מתפקדת יחסית.

האפשרות העדיפה על גנץ, אם כן, היא הקמת ממשלת ימין-עבודה ללא הליכוד, ללא יהדות התורה וללא המחנה הדמוקרטי.  ממשלה כזו תבטיח לו קדנציה מלאה ללא רוטציה, ללא חלוקת תיקים רחבה וללא היפרדות מיש עתיד.

ליברמן אמנם יידרש לבלוע את צפרדע סמוטריץ'-פרץ ולצאת בהצהרה חדשה ובה ממשלת האחדות היא לא עם הליכוד אלא עם נציגי הימין האחרים, אך גם ליברמן עצמו יודע שיותר טוב מזה הוא לא ישיג. לא בבחירות חוזרות ולא בממשלת אחדות בה משאירים אותו מחוץ למשחק. מנגד, לפיד יעמוד בהבטחתו שלא להיפרד מיש עתיד, עמיר פרץ לא יאלץ לגדל בחזרה את שפמו לאחר שתחייב שלא לשבת עם נתניהו ויהדות התורה אכן לא תשב עם לפיד כפי שהתחייבה.

החלק היפה בסיפור הוא שזוהי גם האופציה הטובה ביותר עבור מפלגות הציונות הדתית. ממשלת שמאל-דתיים ללא יש עתיד תהיה טובה אולי בכל הקשור בסוגיות דת ומדינה, אך רעה מאוד בכל הקשר להתיישבות. 'ימינה' על כל חלקיה תמצא עצמה לבד במערכה מול תכניות שלום והיפרדות. הח"כים החרדים כבר הוכיחו עצמם כמי שלא נרעדים להיאחז בכיסא שעה שאחיהם נאחזים בקירות ביתם המפונה. כך גם באשר למפלגת ליכוד-כחול לבן שעלולה להיות אף לרועץ בכל הקשור בסוגיות דת ומדינה.

האפשרות העדיפה אם כן עבור ההתיישבות ועבור סוגיות דת ומדינה, זו ממשלת כחול לבן-דתיים-ליברמן ועבודה. תהיה זו ממשלה שאמנם לא תוכל לקדם רפורמות חיוביות בנושאי דת ומדינה, אך לכל הפחות תשמור על סטטוס קוו ולא תביא לרפורמות הרות אסון. ממשלה כזו היא גם הממשלה העדיפה עבור ההתיישבות, בה ליברמן ימצא עצמו שוב חלק מהימין ומפלגת השמאל היחידה בממשלה תמצא עצמה מחויבת לעסוק בנושאים חברתיים, בדיוק כפי שהתחייבה לבוחריה.