ממשלת מיעוט בראשות גנץ - לו יהי...

הקמת ממשלה כזו תביא לפיצול ומחלוקת בתוך מפלגת 'כחול לבן', כאשר הח"כים המתיימרים להיות ימניים ייאלצו להתפצל.

עו"ד דורון ניר צבי , י' בחשון תש"פ

דעות בני גנץ
בני גנץ
יח"צ

במצב הפוליטי ההזוי אליו נקלעה מדינת ישראל, הופכות אפשרויות הזויות, אשר בעבר אף אחד לא היה שוקל, ליותר ויותר מציאותיות. כך הפכה האפשרות לבחירות שלישיות תוך פחות משנה לאופציה ריאלית מאד, וכך גם הפכה האפשרות להקמת ממשלת מיעוט בראשות בני גנץ לריאלית ביותר. 

למי שלא בעניינים נסביר כי ממשלת מיעוט הינה ממשלה הנסמכת על פחות מ-61 ח"כים, כלומר בבסיסה מיעוט פרלמנטארי. מדובר במקרה דנן על ממשלה שנסמכת על 44 מנדטים - 33 של כחול-לבן, 6 של העבודה, 5 של מרץ - ותומכים בה 'מבחוץ' הרשימה הערבית המשותפת (13) וליברמן (8).

בימין, ובעיקר בליכוד, הזדעקו כנגד האפשרות שתוקם ממשלת מיעוט שכזו.

ואני אומר - לו יהי!!!  הלוואי שגנץ יקים ממשלת מיעוט שכזו, מכל הסיבות הבאות:

יהיה בכך קריעת מסיכה מעל פני 'המרכז'. המרצע ייצא מהשק, וכל עם ישראל יבין שמפלגת כחול-לבן היא מפלגת שמאל גרידא, שמוכנה לשתף פעולה עם אוייבי ישראל שקנו להם משכן בכנסת ישראל. כך גם תיקרע המסיכה מעל פניו של ליברמן. שתי המפלגות - בראשות גנץ וליברמן - תאבדנה מצביעים רבים מאד, והבכורה תחזור מהר מאד אל הליכוד והימין.

מדובר בממשלה שתחזיק זמן קצר מאד. נפילה ראשונה של טילים בודדים בדרום, ובאופן מיידי ייווצר קונפליקט אדיר בין מרכיבי ה'קואליציה' הזו, הן ביחס לתגובה המעשית הנדרשת לתקיפה כזו והן ביחס לתגובה המילולית. קונפליקט זה  - הקיים גם בשיגרה בין ליברמן לבין הרשימה הערבית המשותפת - יביא בהכרח לנפילת הממשלה.

הקמת ממשלה כאמור תביא לפיצול ומחלוקת בתוך מפלגת 'כחול לבן', כאשר הח"כים המתיימרים להיות ימניים - הנדל, האוזר, יעלון ושות' - ייאלצו להתפצל ולצאת לאוויר העולם כסיעה נפרדת, אשר כשלעצמה לא מסוגלת לעבור את אחוז החסימה בבחירות שיבואו לאחר מכן.

ממשלת שמאל, אפילו לזמן קצר, תזכיר לימין את המצב הגרוע עד בלתי-אפשרי שאליו יכולה להגיע מדינת ישראל בשליטת השמאל, ותביא לכך שבבחירות שיגיעו זמן קצר לאחר מכן הימין ינהר בהמוניו אל הקלפיות וייזהר מלהצביע למפלגות שמשמאל לליכוד. דוגמא מהעבר למצב דומה היתה ממשלת אהוד ברק שהחזיקה כשנה וחצי, הביאה עלינו את הבריחה מלבנון ואת האינתיפאדה השנייה ועוד מרעין בישין, ומייד לאחר נפילתה, בשנת 2001, נבחר אריאל שרון ברוב אדיר של הימין (בבחירות שהיו רק בחירות ישירות לראשות הממשלה).

הערבים שוב ילמדו שכוחם מוגבל עד אפסי, ושמבחינת השמאל המתון הם לא יותר ממסטיק שלועסים וזורקים. אולי יהיה בכך ליצור ייאוש נוסף בקרב המגזר הערבי (בדומה לבחירות אפריל) אשר יוריד שוב את אחוזי ההצבעה בקירבו בבחירות שיבואו במהרה.

אחרון חביב, ולא פחות חשוב בעיניי, בנימין נתניהו ייאלץ לפרוש מהמערכת הפוליטית. את זאת יודע גם ליברמן, ואולי מבחינתו זו הסיבה היחידה לאפשר הקמת ממשלת מיעוט כזו, כי נראה בחודשים האחרונים מה שמניע את ליברמן בעיקר זו שנאת נתניהו. הקמת ממשלה ע"י גנץ תחתום סופית את תעודת הפסד הבחירות השנייה ברציפות של נתניהו. לא יהיה זה לכבודו להישאר כראש אופוזיציה, והוא יתפנה לטפל באישומים שמן הסתם יוגשו כנגדו בתקופה הקרובה.

במקרה שבכל זאת נתניהו יתעקש לאחוז בקרנות המזבח ולהישאר כראש הליכוד, הרי שהוא ייאלץ להתמודד על ראשות הליכוד במסגרת פריימריז, וכאן מחכה לו תחרות קשה כנגד גדעון סער, כאשר נתניהו ניגש אל התחרות כשהוא מוכה וחבול (בדומה להתמודדותו מול שרון ב-2003 אשר בה הפסיד בגדול).

כללו של דבר, הליכוד לא צריך לראות במגעים של גנץ עם הרשימה המשותפת דבר בעייתי מבחינה פוליטית (להבדיל מהכשל המהותי-מוסרי), אלא לשמוח בכך שאולי תקום ממשלת מיעוט כאמור לעיל, אשר כבר בטווח הקצר עד בינוני תיפול ותביא את הימין לשלטון, ובגדול. לו יהי.