רחל אמנו, אנג'לינה ג'ולי ורבין

רחל מובילה מהלכים שישפיעו לדורות. היא זו שתפגוש את ישראל בדרך לגלות, תתחנן עליהם בפני הקדוש ברוך הוא ותחכה שישובו אל גבולם.

ליאורה מינקה , י"ב בחשון תש"פ

דעות קבר רחל
קבר רחל
צילום: יחסי ציבור

אי אפשר להישאר אדישים לדמותה של רחל אמנו. היא דמות מורכבת מכמה צדדים ומעוררת אמפתיה, התרגשות והזדהות. 

מצד אחד היא נשית, מתוארת בתכונות המיוחסות לנשים ומוצגת בתורה גם על ידי החיצוניות שלה, "ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה" (בראשית כט יז). מצד שני היא מבטאת מצב שאין דרמטי ממנו. מצב הבא לידי ביטוי בקריאתה המרגשת שמהווה עד היום תשתית לספרות ולשירה עברית, "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי" (בראשית ל א).

מצד שלישי, רחל גם נתפסת כדמות טרגית, חייה מלאים במצבים עצובים. הן בוויתורה ללאה אחותה, הן בתופעת עקרותה וכמובן במותה בטרם עת על אם הדרך.

סיפור חייה הסוערים והקצרים של רחל, היה יכול להיות משוכתב היום לתסריט הולוודי שובר קופות בכיכובה של אנג'לינה ג'ולי . ואם לא סרט אז לכל הפחות כתבה מרכזית בגיא פינס. יש בתסריט הזה הכל, יש משולש אהבים משפחתי, יש קרבות על רכוש וקרקע, יש התחזויות, ותחפושות בסגנון משימה בלתי אפשרית, ויש מוות באמת טראגי עצוב אמיתי. 

האמת, כמעט כל סיפורי בראשית הם כאלה. סיפורים משפחתיים קשים ומעוררי מחשבות. אבל סיפור דמותה של רחל מיוחד כמו גם מותה. בחייה, רחל היא דמות אישה מחוזקת וחזקה, שבוחרת, על אף המציאות שמתאכזרת אליה פעם אחר פעם, בדרך של התמודדות עם האתגרים והקשיים ופתירתם בדרכה . כנראה שיש סיבה לכך שמכל האמהות, רק יום פטירתה הוא ידוע ומצויין כבר מאות בשנים, וללא עוררין. משהו בדמותה מוביל אותנו להיזכר ולהילמד גם בימינו אנו. 

הסתכלות בסיפורן של ארבע האמהות ושל רחל בפרט, מגלה לנו סוגים שונים של מעמד נשים במקרא, ושל סוגים שונים של התנהלות נשית בתקופות קדומות. התבוננות בחייה והתנהלותה של רחל מציג בפנינו העצמה נשית ייחודית שונה מאד ממה שראינו במאבק הסופרז'יסטיות כאן בתערוכה שבחוץ. שונה ממאבק ציבורי על ייצוג נשים במרחב הציבורי, ולמרות השוני, קיים גם הרבה דימיון.

אמותינו ובוודאי רחל, לקחו אחריות בתוך הסיטואציה בה הן חיו. במקרה שלנו, רחל היא זו שהחליטה על דעת עצמה לתת ללאה אחותה את הסימנים שבינה לבין יעקב. רחל היא זו שהחליטה על דעת עצמה לגנוב את התרפים של אביה, והיא עושה זאת על דעת עצמה וביוזמתה בלבד, ללא התייעצות עם איש. ובצד פעלתנותה האסרטיבית היא מייצגת את החסד והרגישות.

 רחל זכורה בשל הסבלנות שלמדה לפתח עם השנים. החסד שעשתה עם אחותה, החסד עם סביבתה. היא חיכתה 7 שנים לאהובה, נאלצה לראות את אחותה הגדולה מתחתנת יעקב. רחל חיכתה עוד 7 שנים נוספות כדי להיות עם אהובה אך גם שם נאלצה להמתין מהצד עד שאחותה תלד ילדים (6 בנים ובת), ורק אחר כך כאילו נזכר בה הקב"ה , ורחל יולדת את יוסף. 

בתוך המציאות הכל כך רגשית ומורכבת רחל לא מתחזה, היא אמתית, היא כנה, היא מוצגת על חולשותיה ועל החוזקות שלה. ואולי המורכבות הזו היא מקור כוחה ועוצמתה. רחל מורכבת, היא אמנם מוסרת את הסימנים שלה ושל יעקב ללאה אחותה, ויודעת שתאלץ להמתין עוד זמן רב לחיים משותפים עם יעקב, אך גם לפי המדרש עושה זאת בכאב רק כדי לא לבייש את אחותה.

כשלאה אחותה יולדת ילד אחרי ילד רחל במלוא האנושיות, מתוארת כמקנאה באחותה. זו התגובה הכי טבעית, רחל לא מנסה להסתיר את רגשותיה, היא מקנאה. ובכל זאת פועלת בחסד גדול לאחותה. כמה נשים מסוגלות ככה לחשוף את עצמן ולהודות בזה? לא הרבה, ומכאן גדולתה. 

רחל מגלמת לכן עוצמה המהווה השראה לדורות. חולשה וחוזקה המעורבות זו בזו. נחישות ורגישות וחסד. למדנו אצל חז"ל ששערי דמעה לא ננעלו. לכן רחל לא מונעת קולה מבכי. המילה דמעה שווה בגימטריה ל119 "מעט". הבטחת ירושת הארץ ע"י הקב"ה כתובה בספר שמות (כג) "מעט מעט אגרשנו מפניך". מעט מעט- דמעה דמעה, אלה דמעותיה של רחל וזה הלימוד שלנו מהתנהלותה, אורך רוח ואורך זמן . הרבה עוצמה, המון אחריות וגם קצת חולשה.

בימים האלה, וביום הזה הנקשר לרחל ולארבע אמהות, אי אפשר שלא להזכיר ולהתייחס לרצח נשים בידי בני זוגן ובתוך המשפחה. רק השנה שלוש עשרה נשים. רק בשבוע שעבר עוד אשה, עוד אמא. ולאחרונה אמא, מיכל סלה, שהשאירה תינוקת ומשפחה המומה. נשים ואמהות שנפלו קורבן לטרור מגדרי. טרור שנובע ממציאות חברתיתו ותרבותית שמאפשרת לו להתרחש.

אני שבה וקובעת כי אנחנו באמונה נמשיך לפעול, במסגרות החינוכיות שלנו ובמסגרות הטיפוליות שלנו, לטיפול חינוכי, משפחתי, חקיקתי, ובכל דרך לצמצום ולמניעת התופעה הנוראה הזו, שאסור להשלים עםקיומה.

סיפור מותה של רחל, הוא סיפור דמותה ואישיותה. רחל נקברת לבדה, היא היחידה שאינה זקוקה להיקבר ליד בן זוגה, לו חיכתה כל כך הרבה שנים. היא נקברת לבדה בדרך בית לחם ולא במערת המכפלה, כיוון שיש לה קיום עצמאי מתמשך עד ימינו אנו ויש לה תפקיד מתמשך בסיפור תקומת העם. 

גם אחרי מותה, רחל זכורה לדורות ומובילה מהלכים שישפיעו על עם ישראל לדורות. היא זו שתפגוש את ישראל בדרך לגלות, היא זו שתתחנן עליהם בפני הקדוש ברוך הוא והיא זו שתחכה להם עד שישובו אל גבולם. בי"ב בחשוון תשנ"ו, לפני 24 שנים, קשרה ההיסטוריה את יום מותה של רחל יחד עם יום הרצח של ראש הממשלה יצחק רבין, רבים כתבו סביב החיבור בין שני המאורעות שלכאורה לא נראים קשורים זה לזה. אך אין ספק ששתי הדמויות השונות כל כך השפיעו על עם ישראל בחייהם ומשפיעים על עם ישראל לאחר מותם. משניהם נלמד על אהבת הארץ, משניהם נלמד על הקרבה על ערכים ועל אמונה. 

השיר המרגש שהתפרסם לאחר מלחמת ששת הימים קושר קשר גורלי בין רמטכ"ל ששת הימים יצחק רבין, לרחל אימנו:  

(שמוליק רוזן ואפי נצר)

ראי אבק דרכים עולה מעיר שלם

ורכב הברזל שועט אל מול עירך

ועם שלם מביט, מביט בך כחולם

כנפי פלדה חגות, חגות מעל קברך.

ראי רחל ראי,

ראי רבון עולם

ראי רחל, ראי

הם שבו לגבולם...