משפחת רבין, נגני לנו שיר אחר

ילדיו ונכדיו של רה״מ המנוח, נסו לדבוק במסרי אחדות, חיבור, איחוי. את השנאה והשיסוי יש לנו מספיק ביום יום.

יובל מורגנשטרן , י"ב בחשון תש"פ

יום השנה לרצח רבין טעון מטבעו בהמון אנרגיות. לא חווינו אירוע דומה לזה ב-70 שנות מדינה, בוודאי לא מקרה של רצח ולקיחת חיים של ראש ממשלה מכהן.

 אך כמה עצוב וכואב לראות שיום כזה הפך להיות יום של פירוד, שימור הנתק, חפירת התהום למרחק גדול יותר, במקום לבסס אותו כיום שמסמל את ההפך הגמור ממה שהרצח והרוצח ניסו לעשות –ולבנות אותו כיום שעוסק בקירוב ואיחוד.

יש שתי במות מרכזיות בהן נאמרים מדי שנה הטקסטים הקבועים, אותם אלה שכבר טחנו לנו אותם באזניים ללא הרף. האחת בכיכר רבין, מדי שנה במוצאי השבת שקרובה ל-4.11 ואחת בטקס הממלכתי בהר הרצל. בשתיהן מנצלים את הבמה אנשי מחנה השלום של 1995 ומשפחתו של רבין להשתלחות בלתי נגמרת בימין, בהנהגה הנוכחית ובציבור שכבר שבע מלשמוע את ההאשמות הקבועות. 

יש דור שלם של צעירים שלא מודעים לכך שהם נולדו כאשמים, אבלסימנו אותם מראש. הגדולים שבהם כבר כמעט בני 24. הם נולדו לאחר הרצח אבל עדיין אשמים. הם בטח כבר הצביעו פעמיים או יותר בחייהם ומן הסתם שחלקם בחרו במפלגות מהמחנה הלאומי, תומכים בבנימין נתניהו או בדמויות אחרות מהימין, אבל הם עדיין מסומנים. 

למה הם מסומנים? כי משפחת רבין לא משחררת אותם מהתיוג. במקום להפוך את היום הזה ליום של חשבון נפש אמיתי, מתוך מטרה לאחד ולחבר – המשפחה והחברים הפוליטיקאים פשוט רוצים שנמשיך לחיות בתודעה של פירוד והסתה. הם ישכנעו אותנו שכאז כן היום. בכל נאום, בכל אמירה, הם ינדבו לתקשורת את הפסקה החדה והנושכת שתתפוס את הכותרת הראשית, את מהדורות החדשות. תמיד זה יהיה נגד מישהו, תמיד זה יהיה בקיצוניות. 

עברנו שנים של נבואות זעם מאז הרצח. את הטעות הקבועה שעושים בני המשפחה ואנשי מחנה השמאל יהיה קשה לתקן. במקום להאהיב עלינו את הדמות, להדגיש את צדדיה החיוביים, להציג  את המסירות למדינה ולאנשיה, משפחת רבין רק מייצרת את האפקט ההפוך. למה שצעירי הימין, הרך, הליברלי, זה שלא מחרחר ריבים ומלחמות אחים, ירצו לשמוע על הדמות וללמוד עליה עוד ועוד כשכל מה שמדברים עליו סביב רבין זה רק "הסתה", "שנאה", "הדברים נכונים היום יותר מתמיד", ועוד שלל קלישאות. למה שהדור הזה ירצה להכיר יותר את רבין ומפעלו אם הבמה הממלכתית מנוצלת לכניסה ב200 קמ"ש בראש הממשלה ובממשלה שלו? 

יונתן בן ארצי היקר, כיצד קשורים בתי החולים, תקציב המדינה ומינוי מפכ"ל משטרה ביום בו מדינת ישראל מתייחדת עם סבך הגיבור שנרצח על ידי מתנקש יהודי?

משפחת רבין, פוליטיקאי השמאל, אנשי מחנה השלום של 1995 –קחו על עצמכם לשנה הבאה לדבוק במסרי אחדות, חיבור, איחוי. את השנאה והשיסוי יש לנו ביום יום. שבענו מנבואות הזעם ומתסריטי האימה החוזרים ונשנים. נגנו לנו שיר אחר.