הילדים גדלים, החוקים עומדים במקום
הילדים גדלים, החוקים עומדים במקום

איך הגענו למצב שבו ילדים בגילאי לידה עד שלוש נופלים בין הכיסאות כשחוק מעונות היום נחקק לראשונה כבר ב 1965?

החוק שעבר גלגולים רבים והתנגדויות מצד לוביסטים ובעלי אינטרסים, נמצא כעת על כרעי תרנגולת וממתין לתיקון הראוי מזה דורות, ואפילו ההומור היהודי המשובח שנרתם לטובת תיקון מצב הביש, מתקשה להצחיק במציאות העגומה.

כבר בשנת 1965 נחקק חוק מעונות היום וכרך את חסרי הישע בגיל הרך יחד עם הטיפול באנשים זקנים וסיעודיים. מהות החוק היתה לייצר מנגנון פיקוח ובקרה וחובת קבלת רישיון כתנאי להעסקה, ובדרך זו יהיה פיקוח על הנעשה במסגרות הללו, שבהן יכולת הפגיעה של המטופלים קלה הרבה יותר בהעדר יכולת תלונה מצד הנפגעים.

אך רק בשנת 2004 (!) קמה ועדה מייעצת במשרד התמ"ת בראשותה של פרופ' מרים (מיקי) רוזנטל מהאוניברסיטה העברית וכתבה מסמך סטנדרטים אשר פורסם כבר ב-2006.

מסמך זה מגדיר באופן כולל ומקיף סטנדרטים בהיבטים השונים: סביבה פיסית, מבנה וציוד, גודל קבוצה, התאמת מס' ילדים למחנכת, עבודה חינוכית-טיפולית במסגרת לפעוטות וניהול בטיחות במסגרת לפעוטות. המסמך נכתב בידי אנשים מקצועיים בעלי ידע רב והינו רחב ומקיף.

בשנת 2006, בוועדה לזכויות הילד, יו"ר הועדה ח"כ מלכיאור, רן כהן וזבולון אורלב, ניסו לקדם את "חוק הפעוטות", חוק דומה ל"חוק הפיקוח" שעבר בשנת 2018 (היה חוק ממשלתי ולא הצעת חוק פרטית). חוק זה אף היה בהכנה לקריאה שניה ושלישית ע"י ח"כ אורלב כיו"ר ועדה לזכויות הילד, אולם ח"כ אורלי לוי-אבוקסיס הפילה את החוק. הטענה הגלויה מצידה היתה שיש בחוק הרבה בעיות, אולם מתחת לפני השטח יתכן שהסיבה האמיתית היתה היענות ללחץ שהופעל מצד לוביסטים, ששמו את האינטרס האישי שלהם לפני טובת הילדים.

הן החוק שהוצע אז והן חוק הפיקוח שנכנס לתוקף לאחרונה, סובלים מלקונה בכל הקשור לחובת תשלום לרשות המקומית על שימוש חורג. ללא תיקון החוק המפעילים יחויבו בארנונה מוגדלת כמו כל בית עסק אחר. דבר זה יביא להגדלת ההוצאות על מעונות יום ופעוטונים, ויגרור אחריו סגירת מסגרות והגדלת תשלומי ההורים הגדולים מאד גם ככה, ויצא שכרינו בהפסדנו.

אם בעלת גן פרטי משקיעה כ-250,000 ₪ עבור שימוש חורג למספר שנים, סביר להניח שההשקעה לא תשתלם והגן ייסגר או כלל לא יפתח.

למוסדות חינוכיים אין חובת תשלום של שימוש חורג, אולם מעונות אינם מוגדרים כמוסדות חינוך. דרך המלך לטפל בבעיה זו היא להעביר את המעונות למשרד החינוך, אבל גם ללא שינוי מערכתי זה, ניתן להחריג את המעונות במסגרת החוק, כך שלא יהיה להם חובת תשלום על שימוש חורג.

ואולם, במקום לדרוש תיקונים לחוק הפעוטות בשנת 2006 החוק הופל. ההתנגדות היתה אז גם מצד הגנים הפרטים, שגם היום, בחוק הפיקוח של 2018, מתקשים מאוד ליישם אותו מפאת משרדים רבים אשר אחראים על גילאי לידה עד 3.

החוק עבר גלגולים רבים, מחוק ממשלתי לחוק פרטי ולבסוף על מנת להתחיל להניע תהליך ח"כ יפעת שאשא ביטון אימצה את החוק שהניחה ח"כ קארין אלהרר וביחד עם ח"כ יעקב מרגי יו"ר ועדת חינוך החלו לקדם מינימום של חוק. גם בחוק הפיקוח של 2018, נשארה סוגיית התשלום על שימוש חורג ללא פתרון, והמצב בסוגיה זאת נשאר עמום ומטריד.

ההומור היהודי ידוע בטיבו, כאשר משהו מגיע לבמת הצחוק והסאטירה אנחנו מבינים שיש כאן תופעה שצריך לדבר עליה.

היטיבו לתאר זאת בתוכנית ארץ נהדרת, במערכון "פעוטון שוט גן", ואדיר מילר בסדרה "צומת מילר", להביא לבמה את ההפקרות באי לקיחת אחריות ממשלתית על גיל הרך, גילאי לידה עד 3. אלא שהמציאות עגומה וכואבת ואינה מצחיקה כלל וכלל. צריך לעצור את ההפקרות ואיתה את מקרי הפגיעה, אותה חוו ועדיין חווים ילדים והורים רבים כבר דורות.

כפי שראינו במערכון ובסרטון, עד 1.9.2019 כל אחד יכול היה לפתוח מסגרת, ומאז המצב אינו הרבה יותר טוב.

על פי החוק הנוכחי, פתיחת מסגרת של 7 ילדים ומעלה תתאפשר בתנאים הבאים:

1. רישום ורישיון ראשוני ממשרד העבודה ורווחה.

2. אישור משטרתי של העובדים/ות על היעדר עבר פלילי.

3. הכשרה של 22 שעות בעזרה ראשונה.

4. הצהרה על מבנה ראוי ובטוח לילדים.

חוק זה הינו דל מאוד, ואין בו כל התייחסות לצורך בהכשרה פדגוגית כפי שיש בנוגע לילדים שמגיל שלוש ומעלה.

עד שיקבעו התקנות המפורטות, על מדינת ישראל ומשרד הרווחה לאמץ את מסמך הסטנדרטים של פרופסור רוזנטל ובכך דיינו. לאור המצב של ממשלת מעבר ארוכה שאין לדעת מתי תסתיים, נתקע חוק הפיקוח באמצע הדרך ויישומו המלא לעת עתה לוט בערפל.