מחיר הטמטום והחולשה

כך לא ניתן להמשיך, ההרתעה צריכה לחזות בהקדם בתחיית המתים, מהירה ככל שניתן.

איתמר סג"ל , י"ד בחשון תש"פ

כל הכבוד לצה"ל, באמת. צה"ל שלנו תמיד ידע לדקור את הנקודה, ולהציג חיסול מושלם שכולל מאחוריו יכולות מודיעיניות מושלמות. וואו, זה כל פעם מדהים מחדש, ומעורר דמיון.

אבל כל זה לא יכול לחפות על המצב האמיתי, והוא גרוע, מאוד. לא צריך להיות זקן ציון כדי לזכור כמה חיסולים היו בעבר, על ימין ועל שמאל. עד לפני שנים לא רבות, היינו שומעים על חיסולי מחבלים מהאויר, מהיבשה ובאמצעות מטעני חבלה כדבר שבשגרה, כדבר טבעי, ברור ופשוט.

היום, כל חיסול הוא סנסציה, אירוע בטחוני בקנה מידה לאומי, ועילה להשבתת כל מערכת החינוך והעבודה של מרבית אזרחי ישראל. זה המחיר שעלינו לשלם, זהו מחיר הטמטום ומחיר החולשה.

מחיר הטמטום. לעולם לא יגמרו המילים לתאר את הטמטום ההוא, שעליו כולנו משלמים בריבית דריבית אין סופית. הגירוש מרצועת עזה, ההתקפלות העלובה שהביאה עלינו חולשה מוסרית וערכית ביחס לארץ ישראל וזכותינו עליה, מחיר כלכלי ואנושי כבד מנושא, וקטסטרופה אדירה, אין מילה אחרת לתאר זאת, בשדה הביטחוני.

בעבר, למרות הקושי בחיים בגוש קטיף, מסירות נפש אמיתית של חיים בצל פיגועים ופצמ"רים, מדינת ישראל יכלה לעשות שריר בקלות, לשלוט, לחסל וממילא להרתיע. איפה אז ואיפה היום, איפה הם ואיפה אנחנו. אם בעבר שלטנו בנתיבי ההברחות בציר פילדלפי,

היום, כל הטוב שבעולם, מיטב הנשק תלול המסלול עובר שם באין מפריע. אז, כאשר לא היה איום ממשי על מרכז הארץ, יכולנו לעשות כרצוננו. היום, צה"ל יודע לחסל, אבל ידי הממשלה כבולות, ובצדק. מי יכול לקחת על עצמו על כל חיסול השבתה של כל המשק ומוסדות החינוך מתל אביב ודרומה? איך לכל הרוחות הגענו, מדינת ישראל החזקה והאיתנה, צה"ל האיום והנורא לרפיסות ידיים וחולשה כזו מול חבורת מחבלים עלובה ברצועת עזה?

מחיר החולשה. חוסר הודאות שלנו, מאז ימי פסטיבלי השלום העליזים של שנות התשעים, דרך האיוולת המרושעת של ההתנתקות, חוסר האמירה הברורה והביטחון העצמי הפכו את גבול רצועת עזה לקרקס. בעבר, איש לא היה מעז להתקרב מאה מטר לגדר הרצועה, ואם היה מעז, היה נורה במקום, זה היה כל כך ברור ופשוט. היום, חיילי צה"ל עוברים מידי שבוע מתקפה בלתי פוסקת של בקבוקי תבערה, בלוני נפץ ומטעני חבלה, הסתערויות על הגדר וחדירות.

אין לכך שום פירוש אחר מלבד אובדן איום ונורא של ההרתעה, שכולה נובעת מחוסר החלטה שלנו להיות, לשלוט, להחליט, ובעיקר לרצות את הארץ הזו, כולה, מדן ועד אילת, יהודה שומרון, וכן, גם חבל עזה, שגם הוא חלק מנחלת אבותינו, ואליו בעזרת ה' נשוב.

אינני איש צבא, אינני יודע במצב הנתון מה הפתרון הצבאי לבוץ, ואיך מייבשים ביצה שכזו. מה שברור הוא שכך לא ניתן להמשיך, ההרתעה צריכה לחזות בהקדם בתחיית המתים, מהירה ככל שניתן. ועוד דבר. יסוד ראשון בתיקון ובתשובה הוא ההכרה בחטא, ההבנה של הטעות. עם ישראל, ובראשו מנהיגי השמאל חייבים להכיר בטעות ההתנתקות, להכיר בטעות, להתנצל, ולרצות, לפחות לרצות, לתקן את המעוות להשיב את ההרתעה ולשוב לשם.