מה תגידו אם יהיה 'צונאמי' על עזה?

הרב נתנאל יוסיפון , ט"ז בחשון תש"פ

יהדות רצועת עזה. היום
רצועת עזה. היום
צילום: יח"צ

השבוע, התעוררה מדינת ישראל, בפעם המי יודע כמה, למטח נוסף של רקטות, ששוגרו לכיווננו משכנינו הדרומיים הלא הם אויבינו העזתיים חורשי רעתנו.

עכשיו, תעצמו עיניים ותדמיינו, שהייתם מתעוררים לשמועה אחרת. ה' היה מתגלה אליכם, ומספר לכם שבכוונתו להביא ביום המחרת 'צונאמי' על תושבי עזה. מה הייתם אומרים לו?

זו שאלה תיאורטית, כמובן. ובכל זאת, נסו לענות לעצמכם בכנות. אינני בטוח, שהמחלוקת לגבי התשובה לשאלה זו הייתה חופפת את קו החלוקה שבין השמאל והימין. אני מזכיר כאן שבעבר דווקא ראש ממשלה מהשמאל אמר שהוא מביא את אש"ף לרצועה, כדי ש"ילחם בחמאס, בלי בג"ץ ובלי בצלם". ככל הנראה, יש רבים בארצנו שמתנגדים למלחמה באויב שפוגעת באוכלוסייה רחבה, אך אם ה' היה עושה להם את העבודה, הם דווקא היו שמחים. 

השאלה אינה כיצד להלחם באוכלוסיית האוייב, אלא נוגעת ביחס הנפשי אליה, שהרי מדובר כאן על מעשי ה', ועדיין זו שאלה נוקבת ומהותית, הנוגעת להיבטים מוסריים חשובים. 

לכאורה, בפרשתנו, ה' משתף את אברהם בידיעה דומה. הקב"ה מספר לו, שבכוונתו להפוך את סדום על נשיה וילדיה. סדום הייתה עיר מלאה רשע, ברת הפלוגתא הגדולה לכל דרך החסד של אברהם אבינו. והנה, אברהם ניגש לפני ה' ומבקש רחמים על אוכלוסייה זו. 

אם כן, התשובה לשאלה בה פתחנו, ברורה. יש לבקש רחמים על אוכלוסיית האוייב בכל מצב. אולם, עיון מעמיק בפרשייה יגלה שהמבט מורכב יותר.

הטיעון המרכזי של אברהם הוא – "האף תספה צדיק עם רשע. אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר... חלילה לך מעשות כדבר הזה, להמית צדיק עם רשע... השופט כל הארץ לא יעשה משפט?"

לכאורה, דברי אברהם תמוהים מאוד. הרי ה' הוא כל יכול, וכל מעשיו בפלס ובמאזניים. מצד מידת המשפט והצדק, אם יש במקום מסוים צדיקים ורשעים ביחד, הרי שעל הצדיקים לחיות ועל הרשעים למות. מדוע שהרשעים ינצלו בזכות הצדיקים? אם כן, מדוע שה' יציל את סדום כולה בעבור הצדיקים, הלא זה סותר את מידת המשפט?

התשובה נעוצה בלשונו של אברהם, וכפי שכבר דרשו קדמונים בעניין. אברהם מבקש בעבור צדיקים המצויים 'בתוך העיר'. צדיקים אלו, המעורבים בדעת עם הבריות, בכוחם להשיב בתשובה גם את הרשעים. יתכן ותהליך התשובה יהיה ממושך, אך כך גם לרשעים יש סיכוי, ויש תקווה שבסוף יהפכו גם הם לצדיקים. כל זמן שתקווה זו קיימת, הרי שיש למצות את הניסיון להשיבם בתשובה, אך כשאזל הסיכוי האחרון, הרי שיש לבער את הרשע מהעולם.

(כמובן, שעזה אינה סדום, ואין להשליך מזה על זה. כל אחד יחליט בעצמו מה המציאות שם. באתי לעורר כאן שאלה עקרונית, שנוגעת בעיני לשאלת המאבק בין הטוב והרע בעולם).

 ואף ביישום של הפיכת סדום, נגלה שהמציאות המעשית כוללת את המבט המורכב שהבאנו. במבט ראשוני, הרי שבקשתו של אברהם לא נענתה. בסדום לא היו מספיק צדיקים, ולכן נגזר עליה להיהפך. אולם, במבט שני נגלה שגם דברי אברהם לא שבו ריקם. מתוך המהפכה של סדום, ניצלו לוט ובנותיו. מבנות לוט יצאו לימים – רות המואביה ונעמה העמונית, אמהות מלכות בית דוד. רות המואביה כל מהותה הייתה הבאת חסד לעולם. נמצא שבתהליך ארוך, נולד גם תיקון גדול מתוך ניצוץ החסד ששרד בסדום.

וכבר דרשו רבותינו: "את שתי בנותיך הנמצאות", אלו רות המואביה ונעמה העמונית, שעתידים להעמיד את מלכות בית דוד, שעליו נאמר: "מצאתי דוד עבדי", והיכן מצאתיו? בסדום!

דרכנו, דרכה של היהדות, היא דרך מלאה אופטימיות, המאמינה בתיקון עולם, ובטוחה שסוף הטוב לגבור באופן מלא על הרע!