כשהמרצה והנער שנדחה נפגשו בשבת

אבינועם הרש , י"ח בחשון תש"פ

דעות אבינועם הרש
אבינועם הרש
עצמי

רגע לפני שהתחילה השיחה שלי בישיבה התיכונית ראיתי אותו. נער בן 15 שהחסיר לי פעימה בלב:

בחיים לא ראיתי מישהו שנראה כל כך דומה לי. הוא נראה עצוב. אומלל. דמעות בעיניים. ישב ושתק.

לא ידעתי מה לעשות. לגשת. לא לגשת. בכל זאת אני לא מכיר אותו. הוא הסתכל עליי. נוצר קשר עין. אמרתי לו:

"שבת שלום, איזה כיתה אתה?". 

"שלום שלום" ענה לי: "אני לא לומד כאן. זאת אומרת הם לא הסכימו לקבל אותי".

"מי לא הסכים?" שאלתי. לא מבין על מה הוא מדבר. 

"הישיבה התיכונית. דחו אותי בחוסר התאמה. אני מסתכל על התלמידים כאן. תגיד לי מה הם שונים ממני?"

הסתכלתי על השעון. הזמן טס. נותרו לי רק כמה דקות לשיחה שלי מול כל הישיבה. חשבתי לנצל את הזמן להתארגן. אבל הנער הזה נראה לי כל כך בודד. מחפש את תשומת הלב שלי.

"ואם הם לא קיבלו אותך, מה זה באמת אומר עליך?" שאלתי אותו

"שאני אפס?" ענה לי עם עיניים כבויות. "שאני לא מספיק איכותי וטוב בשביל הישיבה הזו? שאני לא קורצתי מחומר הגלם שהם מחפשים? שאני לא מספיק חכם? מוכשר? אולי דתי בשבילם? להמשיך?" שאל אותי והשפיל מבט.

"תגיד אתה אמיתי?" שאלתי אותו: "למה נראה לך שאתה לא מספיק טוב בשבילם? שאתה לא מוכשר? כי הם לא קיבלו אותך? נו באמת. שטויות. הם יחליטו בשבילך מה טוב ומה לא? למה הם הסגנים של אלוהים? נסחפת אח שלי"

"כרגע כן" ענה לי: "הם הסגנים של אלוהים לפחות מבחינתי. אתה מבין? בניתי כבר להיות ביחד עם כל החברים הכי טובים שלי. אתה יודע איזו תחושה מגעילה הזו שכולם התקבלו ורק אני לא? עזוב אותך נו. תודה רבה על המילים החמות שלך אבל אני באמת אפס. או לפחות לא מהמוכשרים. אתה יודע שאני לא ישן בלילה, רק נשאר ער וכל הזמן חושב מה הבעיה שלי. מה הדפק שלי. מה הדבר שגרם להם לא לרצות אותי?".

"תגיד" ניסיתי מחדש: "יש לך מושג כמה אנשים מוכשרים נדחו מכל מיני מקומות ובסוף דווקא התכונה הזו שגרמה לאותו מקום לדחות אותם בגלל שהם לא ישבו על כל מיני תבניות מסוימות, אז אותה תכונה גרמה להם להיות שונים, יוצאי דופן, מנהיגים שרואים את הדברים אחרת ובזכות זה פורצי דרך?"

הוא הסתכל עליי ושאל: "ואיך מה שאמרת קשור אליי?"

עניתי לו: "אם היו אומרים לך שבעוד כמה שנים, הישיבה הזו שדחתה אותך כנער, תשלם לך בשביל שתבוא אליה לשבת ותעביר שיחות לכל התלמידים שלה, מה היית מרגיש?"

"טוב?" ענה לי עם עיניים נוצצות "אפילו סגירת מעגל. הנער שלא היה מספיק טוב בשביל ללמוד כאן, חוזר להעביר שיחות לתלמידים שלכם....כן, זה בהחלט היה משפר לי את ההרגשה וממתיק אותה".

"אז בוא רגע איתי" לחשתי לו כממתיק סוד. "אני רוצה להראות לך משהו".

הלכנו ביחד וחיפשנו מראה. ואז נעמדנו שנינו מול המראה. אני מסתכל עליו. הוא מנגב את הדמעות. ואז אמרתי לו:

"אתה רואה אותי? זה אתה בעוד כמה שנים. ואנחנו נמצאים כאן בשבת מרצה באותה ישיבה תיכונית שלא הסכימה לקבל אותך. אז קדימה בן אדם! עזוב אותך עכשיו מהתבוססות באכזבה. בסוף גם ככה תגיע לכאן, רק שישלמו לך בשביל שתדבר. רק קצת סבלנות".

הוא כבר נראה מאושש לגמרי ואז הוא שאל אותי: "תגיד, יש מצב שאני חוזר איתך טרמפ? אתה נוסע דרך כביש 6?"

"היי, עניתי לו: "בוא תירגע טוב? שלב שלב".