מי מתבלבל בהרצאות

הרב נתנאל יוסיפון , כ"ג בחשון תש"פ

יהדות הרב נתנאל יוסיפון
הרב נתנאל יוסיפון
צילום: יח"צ

אדם אחד התבקש להעביר הרצאה בנושא שלא היה בקיא בו די הצורך. הייתה זו הרצאה במקום מכובד מאוד, והאיש החליט ליטול את המשימה על שכמו על אף שלא היה באמתחתו הזמן הדרוש ללמוד את הנושא היטב.

הלך האיש, ומצא בכתבים ישנים שיעור בנושא המדובר. שינן האיש את השיעור המוכן עד שהיה בקיא בו בעל פה. אולם, כל ידיעותיו היו אך ורק בעל פה, אך הוא לא עמל להבין את תוכן השיעור לעומקו.

והנה, הגיע הרגע המיוחל. האיש עלה על דוכן הנואמים, והרצה בשטף ובכישרון רב. כולם התפעלו מאוד מדרשתו עד... שאחד הנוכחים הצביע ושאל שאלה. כמובן, שהמרצה התבלבל לחלוטין, ונאלץ להודות שאינו בקיא בנושא.

משל מציאותי זה מבטא את העובדה, שרק  מי שחי ומבין את הדברים יכול לחדש ולהוסיף בהם, ולהפיק מהם תשובות לנושאים נוספים. זהו ההבדל בין חי למת. החיים בכוחם לצמוח ולרבות, כיוון שהם קשורים למקור החיים, אך המתים נשארים במקומם כאבן דומם.

עניין זה מבאר יסוד חשוב המופיע בפרשתנו. אליעזר עבד אברהם נשלח להביא אישה ליצחק. סיפור שליחותו ומעשיו מופיע באריכות גדולה בתורה. האריכות כה גדולה עד שהסיפור מופיע למעשה פעמיים. פעם ראשונה כשהוא קורה בפועל, ופעם שנייה כשאליעזר מספר את סיפורו למשפחת רבקה.

על כך אומרים חז"ל: "יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתם של בנים", שהרי סיפוריו ודבריו של אליעזר מופיעים פעמיים באריכות, והרבה הלכות וגופי תורה מופיעים בתורה רק בתמצית וברמז כהלכות שבת, למשל, שמופיעים רק בתמציתיות כ"הררים התלויים בשערה".

והעניין מוסבר לאור דברינו. התורה באה כאן לבטא רעיון זה. אליעזר הוא עבד אברהם, דבוק כולו בשורש החיים, ולכן מעשיו ותורותיו אמת, והוא זוכה שתורתו פרה ורבה.

ואפשר לחבר את הדברים למשנה במסכת אבות פרק ו. המשנה אומרת שמי שלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת... ואפילו אות אחת, צריך לנהוג בו כבוד. וההוכחה של המשנה – שהרי דוד מלך ישראל למד מאחיתופל שני דברים, וקראו – "רבו אלופו ומיודעו", נמצא שיש כאן קל וחומר, ומה דוד מלך ישראל כיבד את אחיתופל, קל וחומר לכל אדם שלומד מחבירו.

ולכאורה, המשנה קשה – הרי הקל וחומר אינו מוחלט. דוד למד מאחיתופל שני דברים, אם כך אפשר ללמוד ממנו שצריך לנהוג כבוד במי שלימד אותנו שני דברים, ולא במי שלימד דבר אחד?

המדרש שמואל מתרץ שם, שעדיין זה קל וחומר, כי קל וחומר לא חייב להיות מוחלט. אם דוד המלך, שהוא מלך, נהג כבוד באדם רגיל,  בגלל שני דברים, הרי שוודאי שאדם רגיל צריך לנהוג בחבירו כבוד בגלל דבר אחד.

אולם, עיקרון זה אינו מוסכם על כולם. יש שאומרים במקומות אחרים בש"ס, שקל וחומר צריך להיות מוחלט. החמור חייב להיות חמור מהקל בכל הפרטים, ולשיטתם חוזרת השאלה למקומה.

אך שמעתי פעם מאבי מורי שליט"א תירוץ לפי דברים שאמר הבעש"ט הקדוש – תורה אמיתית היא פרה ורבה, אך תורה שאינה אמיתית אינה מוסיפה והולכת. אחיתופל היה רשע, נמצא שתורתו לא תצמח ותגדל, ולכן שני הדברים שהוא לימד את אחיתופל ישארו תמיד שני דברים. לעומת זאת, הלומד מחבירו דבר אחד, הרי תורה זו תצמח ותגדל, ותהפוך לשני דברים ויותר, ולכן הקל וחומר ברור.

וזה בדיוק הרעיון שכתבנו, עלינו ללמוד תורת אמת, תורה המחוברת ובטלה לדבר ה', ולחכמי ישראל שבכל הדורות, כאליעזר הדבוק ובטל לאברהם, ומכוח זה נזכה לפרות ולרבות כחיים המוסיפים והולכים! "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם – חיים'!