את היצירה הזו, אי אפשר להשתיק

מאמר תגובה לדבריו של יוצר הסדרה "הנערים", חגי לוי, שקרא להימנע משיתוף פעולה עם קרן ״גשר״ בגלל שיתוף הפעולה עם קרן הקולנוע האזורית החדשה בשומרון.

אסף פניאל , כ"ג בחשון תש"פ

דעות כבוד לקולנוע הישראלי
כבוד לקולנוע הישראלי
ערוץ 7

באמצע חזרות לסרט החדש שאני מצלם, על פיסת אדמה גדולה בחו"ל, פתחתי את החדשות שהגיעו ממדינה שאני מאוד מחבב, ישראל.

קראתי שם מה שכתב חגי לוי, תושב המדינה הזו, ושמחתי לראות בדבריו התייחסות אלי, תושב מדינת פלסטינה או אלטנוילנד או מתנחלילנד או איך שחגי לוי קורא למדינה הזו ש"היא אינה חלק ולא סופחה למדינת ישראל".

למי שלא קרא, תקציר זריז: חגי לוי, יוצר קולנוע מתל-אביב, במאי הסדרה "הנערים", שקיבל את התקציב לסדרה השנויה במחלוקת מחברה אמריקאית, קורא לחבריו האמנים להחרים את התמיכה של קרן גשר ביוצרים מיהודה ושומרון ולא לקחת חלק במיזם.   

את הכתבה, אגב, קראתי בעפרה, תוך כדי חיבור לאינטרנט שסיפקו לי בזק (אלה ממדינת ישראל), לאחר שנסעתי בבוקר ליד שילה הקדומה, אתר תיירותי הממומן ע"י משרדי הממשלה (של ישראל), ותוך כדי פתיחת חבילה שאשתי הזמינה מאלי אקספרס שהגיעה ע"י דואר (נחשו איזה? ישראל). הייתי קצת עייף אחרי מילוי דו"ח של מיסי מע"מ שאני משלם למדינה (כולם ביחד: ישראל), כדי שאספיק אותו מהר, לפני המילואים שבהם אשרת את מדינת ישראל. 

יהודה ושומרון הם מדינת ישראל ובהתאם אנחנו מקבלים את כל השירותים שלה וממלאים את כל חובותיה. ותרבות היא לא שירות שונה מכל שירות אחר. קרן גשר היקרה וכל מי שמעורב בעידוד היצירה והגשת הסרטים, לא מחלקים איזה "ממתק" או "צ'ופר" תרבותי ששמאלנים צריכים להתלבט אם לתת למתיישבים ביהודה ושומרון.

וזה החידוש, שהיוצרים מתל אביב הבינו לפני כל כך הרבה שנים, ואנחנו רק עכשיו מתחילים לקלוט: תרבות ויצירה הם כמו לחם ומים וחשמל וכבישים ודואר ושירותי רפואה ורווחה. היצירה היא בעלת כוח להעניק לאוכלוסיה מעוף, השראה ושינוי יחד עם הזדמנות להשמיע קול חדש וייחודי ולהיות חלק מעיצוב החיים שלנו במדינה (פעם אחרונה: ישראל). 

יכול להיות שזה מפחיד. ולא נעים. שלתוך השיח והיצירה נכנסים קולות חדשים. ואז עולים פחדים של הדתה ושל התנחלתה. אבל פחדים לא ישתיקו אוכלוסיה עצומה שיש לה מה להגיד. ומה להשפיע.

אני ואושרי מימון שותפי, יוצרים כבר 15 שנה בכל מדיה אפשרית. תאטרון, קולנוע, סרטונים, מוזיקה. יחד איתנו אמנים רבים מכל התחומים, כולל נאפו (אביתר בורובסקי הי"ד) שמת על קידוש האמנות (נרצח בצומת תפוח בדרך לחזרות של קבוצת תאטרון הפלייבק שלנו).

כל השנים האלה, אני רק מחכה ומצפה ומייחל לרגע שבו סוף סוף יכירו בצורך העצום הזה ליצירה. אני יכול לדמיין כמה מסוכות ומכשולים היה צריך לעבור וכמה אנרגיות היה צריך להוציא כדי שמיזם התמיכה ייצא לאור. עכשיו שהוא כאן, אף אחד לא יגיד שזה לא מגיע לנו. 

הציבור שביהודה ושומרון כבר שנים עובד על עצמו, נפתח, מוכן להסתכל על עצמו גם בעין ביקורתית, להיחשף, לחקור, ליצור, להביע וגם ללמוד ולצמוח. החל מבית ספר "מעלה" ועד ביה"ס לקולנוע יהודי, תורת החיים, תאטרון "אספקלריא" ועוד, אנחנו כאן, מקצועיים, אמיתיים וקיימים מאוד. את היצירה הזו, אי אפשר להשתיק. את כוח הנערות הזו, אי אפשר לחטוף מאיתנו. לתפארת מדינת (ישראל).