בין הצהרת בלפור לרחוב בלפור

איילת מיטש , כ"ה בחשון תש"פ

דעות איילת מיטש
איילת מיטש
צילום: עצמי

זה לקח 25 שנה אבל ראש הממשלה בנימין נתניהו משלם כעת על רצח רבין שהופלל בו. גם מי שמתפלץ וקופץ ממקומו למקרא המשפט הזה יודע ומרגיש בעמקי מעיו החומרים את הקשר הגורדי, שרק אבחת החרב של פקידי המשפט והמשטרה הצליחה לבתק.

מכאן ואילך, כל מה שאנחנו שומעים הוא אך ורק תירוצים והתחסדויות של מי שמנסה להצדיק בדיעבד את החתירה הבלתי נלאית למטרה שסומנה כבר אז, בימי אוסלו. בניגוד למה שנטען בפי הקושרים, נתניהו הוא חף מפשע ועל התביעה להוכיח את אשמתו. מכיוון שלא יהיה עוד מי שיפריע לפירוק מדינת הלאום היהודית והדמוקרטית, נתניהו חייב להחזיק מעמד כמה שיותר כדי לצלוח את התקופה הקרובה עד לניקוי שמו. 

מגוחך שמי שמנסה להשחיר אותו כרודן מושחת של רפובליקת בננות נקט בעצמו אמצעי הפיכה שלטוני שנהוג רק במקומות פרימיטיביים כאלה. הרי נתניהו אשם בעיניהם כבר 25 שנה וכעת לא נותר אלא לחתום זאת רשמית בהעמדה לדין שאמורה להוריד אותו מבמת ההיסטוריה סופית.

כתב האישום האמיתי נגדו הוא על כך שהיה נחרץ במאבקו נגד משיחיות השקר של רבין ופרס. רצח האופי האינטנסיבי לא צלח ולא מנע ממנו להמשיך למסמס את הישגי אוסלו עד שנכתש לחלוטין, ולכן כתב האישום הגיע בעיתוי מדויק מבחינתם, במיוחד מאז בחירת הנשיא דונלד טראמפ והמהלכים הפרו-ישראליים. 

כתב האישום נראה כמו מכה אנושה דווקא כעת ולא בכדי, בגלל תכנית המאה וקשירת בריתות היסטוריות ופורצות דרך באזור בעיצומה של מלחמה כוללת באיראן, הסכנה הגדולה ביותר לקיומה של ישראל. זהו חוסר אחריות ממדרגה ראשונה ואין לכך קשר כלל לטוהר מידות, אבל מה אכפת לקושרים ממדינת ישראל אם יש להם לאן לברוח הודות להשתלבותם המוצלחת כאזרחי העולם הגדול בחברה הליברלית בכל מקום אחר שמתנגד לישראל הציונית והחזקה? 

מהלך לא דמוקרטי בתואנת שומרי הסף

כתב האישום, שאין טעם אפילו לזכור מה כתוב בו, הוא העונש האולטימטיבי שיכולים להגות רק מי שלא הצליחו לשכנע יותר ממחצית העם ש"תהליך השלום" ופירוק המדינה היהודית והדמוקרטית הם הדבר הנכון לעשותו. כעת, נוסף תהליך הפללה מורכב, מייסר ומחליא שקלע את המדינה לסחרחרה של מערכות בחירות יקרות ומיותרות, לריב מפלג של הסתה משמאל נגד כל מה שחשוב כימין וכלאומי, שיתוק מערכות השלטון והכנסת תומכי טרור ואויבי ישראל מבפנים למשוואת ההנהגה. 

למי שעיניים בראשו והוא הגון דיו כדי לומר זאת, ברור כי לקושרים לא אכפת כלל אם יימצא בית משפט ראוי והוגן שיוכל לשפוט משפט צדק. לא אכפת להם מדמוקרטיה תקינה אם אפשר לעשות שימוש ברשויות האכיפה והמשפט למטרת הפיכה בגוון האפור העכור של דמדומי החוק. לכל מי שקשר כעת את ידי נתניהו ושלל כל לגיטימיות למהלך שלטוני כלשהו ברור שהכל קופא כעת ואי אפשר להתקדם – לא למלחמה באיראן, לא לפירוק הרש"פ, לא להגדרה מחדש של גבולות ארץ ישראל, לא לברית עם סעודיה ושאר מדינות ערב שמוכנות לכך וגם לא להמשך חשיפת השקרים על "העם הפלסטיני". כך אפשר עדיין להעמיד פנים שאוסלו שריר וקיים כל עוד לא יהיה מי שיכריז על מותו הרשמי.

מהלך נגד זהות לאומית ציונית

יש מי שטוען בשטחיות שהאליטה השמאלנית והאשכנזית ניהלה את המערכה נגד ישראל השנייה, שמתאפיינת בעיקר בתומכי ליכוד בכלל וביביסטים בפרט. אין טעות גדולה מזאת והיא נשענת על תפיסת עולם משנות ה-80, שגם מתנגדי ביבי יודעים שהיא שגויה. הרי הימנים שניהלו את הקרבות בשוחות כלל לא באו ממנה. מה שהיה מכונה בעבר ישראל השנייה הוא הבורגנות הלאומית הרחבה של היום ורק בשוליים נמצאות שכבות עוני ומצוקה מצומצמות, מכל העדות. 

הפללת ביבי היא בעצם מהלך מובהק נגד 60% מהעם לפחות, ישראל לאומית וימנית, מסורתית וגם חרדית ברובה שמתאפיינת היום בזהות מוצקה של מסורת יהודית ולאומיות ציונית. היא מכילה שכבות רבות בעם שפעם היו נפרדות זו מזו והיום הן שלובות זו בזו מקשה אחת. רובן ככולן מזדהות ככאלה: לציונות הדתית של פעם ולמתנחלים המועטים של ההתנחלויות המרוחקות ושל גוש קטיף הצטרפו עוד ועוד מתנחלים מזן אמוני חדש שכבר אפשר למצוא בכל מקום גם בתקשורת וגם בפרקליטות ובצבא. אליהם נוספו המתחזקים למיניהם וחילוניים מסורתיים, או מי שאני קוראת להם חילוני רצף, כמוני, שלא מוכנים לוותר על "הדתה". 

וזה לא הכל. אני שייכת גם למגזר עצום ורב של מאוכזבי אוסלו ושקרי ה"שלום" שהרחיבו עוד יותר את שורות מתנגדי השלום הכוזב והמדמם, וכמוני יש רבים מכל שדרות העם, לאו דווקא מזרחיים ופריפריה. לליכודניקים ולימנים כמו ד"ר רן ברץ ואראל סג"ל, שמעון ריקלין וינון מגל נוספו שמאלנים לשעבר כמוני, ושמות ידועים יותר כמו בני ציפר, גלי בת חורין, גדי טאוב, עירית לינור ועוד רבים אחרים, שמעולם לא היו ישראל השנייה אלא בדקו את עצמם ואת הערכים שלהם והחליטו במסע חייהם שזוהי התחנה הנכונה.

חוסר אחריות אנטי ציוני

מלכתחילה, מטרת הרחקת נתניהו מהשלטון הייתה תמיד הכחדת החזון הלאומי של תקומת עם ישראל בארצו הלגיטימית והחוקית, והשתקת הקולות שמזהירים מפני דחיקת הקץ על ידי חזון אחרית ימים חילוני וחסר אחריות. הזיות השווא על הנמר שהופך חברבורותיו במחי הסכם כלכלי אטרקטיבי אחד גרמו כאן לשפיכות דמים נורא משני הצדדים, וכל מי שהתנגד לכך סומן כאויב "העם".

אלא שזהו אך ורק מיעוט מהעם, שהשתלט כאן על עמדות הכוח הן במשרדי הממשלה והן במנגנוני התעמולה המשיחיים שנקראים בטעות התקשורת הישראלית. כל אלה חברו למהלך מורכב שנוגד את טוהר המידות, היושרה, השלטון התקין, החוק והמוסר, הדמוקרטיה ורצון העם ברובו כדי להפיל מנהיג שהם שונאים וחפצים במפלתו.  

זהו גם ללא ספק כתב אישום נגדנו, ולכן היה דחוף לשכבת הקושרים המכונים בטעות אליטה להעלים את מנהיג מחצית העם שהתנגדה לאוסלו ולהתנתקות. זאת משום שלא זו בלבד שסירבנו להתפוגג מהזירה המרכזית לעבר התנחלויות השוליים, אלא גם הלכנו וגדלנו, התרחבנו ונענו מהשוליים למרכז וסחפנו את רוב העם לעבר הזהות הלאומית שמסרבת להתאבד על חזיונות שווא שנקראים "שלום".

כעת כשאנחנו יכולים סוף סוף לסגור את המעגל מאה שנה אחרי הצהרת בלפור ולהקים בית לאומי בארץ ישראל מבלי שאומות העולם ימליכו עליהן מיני אובמה להתנגד לכך, באו האנטי ציונים מבית והוכיחו שלא נעלמו מעולם. הם רק התבססו בתוכנו וחיכו לשעת כושר להחריב את הבית עלינו, ומקובל תמיד להתחיל במנהיג.