ציון ממשפט תפדה

הייתכן שבכל המדינות הדמוקרטיות חקירות מנהיגים הן אירוע חריג ודי חד פעמי ואצלנו הן הפכו לשגרה?

ד"ר יוסי לונדין , כ"ה בחשון תש"פ

דעות ד"ר יוסי לונדין
ד"ר יוסי לונדין
צילום עצמי

עידן נתניהו קרוב לוודאי שתם. מעבר לחגיגות בשמאל ולנהי בימין, הימים המורכבים האלו מחייבים מעט פרספקטיבה  על שני העשורים האחרונים בהיסטוריה הישראלית.

בדיקה מהירה של גורל ראשי המדינה בתקופה זו תעלה תמונה מדהימה. ראש הממשלה הנוכחי בדרכו לבית המשפט. קודמו בילה כמה חודשים טובים במעשיהו, וראש הממשלה בראשית שנות האלפיים ניצל קרוב לוודאי מחוויית הכלא בזכות אתרוגו על ידי המשפטנים והתקשורת משמאל, ולהבדיל בזכות השבץ שהקדים ככל הנראה את בית המשפט.

במקביל מספר השרים, המועמדים לשרים, חברי הכנסת ובכירי הרשויות המקומיות שגדשו את בתי המשפט והכלא בתקופה זו מגיע מן הסתם ללמעלה ממאה. סביר שהעתיד מזמן לנו מחזות דומים. משפטנים ועיתונאים תאבי נקם מהימין, אוספים מן הסתם בימים אלו פרטים על עלילות גנץ בחברת הממד החמישי ועל תיק הרפז של אשכנזי, ושוטרי להב 433 לא יישארו מובטלים זמן רב.

בכל אחד מהמקרים הנ"ל נכנס איש הציבור לכלא על רקע מצהלות המחנה הפוליטי היריב, שתבע את ביעור השחיתות ומיד, מצהלות שנעלמו בשעה שהחוקרים הגיעו לפתח בתיהם של אישי ציבור מהמחנה שלו.

ומעבר לדינמיקה הפוליטית עולה השאלה: הייתכן? באמת כל ראשי ממשלת ישראל נגועים בשחיתות? באמת הפכנו לגרועים שבאומות? הייתכן שבכל המדינות הדמוקרטיות חקירות מנהיגים הן אירוע חריג ודי חד פעמי ואצלנו הן הפכו לשגרה?

יש שיענו שאכן כן, מאור לגויים הפכנו למעוז השחיתות. הבעיה בגישה זו מלבד עצם הקטרוג על עם ישראל, היא העובדה שלמרות כל הבעיות, כמעט בכל קטגוריה עולמית חיובית ישראל נמצאת במקום מעורר קנאה. עובדה מוזרה משהו למדינה שלכאורה נגועה כל כולה בשחיתות נוראה. ישאל כל אחד מקוראי מאמר זה את עצמו, מתי הוא אישית נתקל במקרה של שחיתות ושוחד? דומה שב"ה אנחנו רחוקים מאוד מתרבויות מושחתות בסגנון העולם השלישי.

יש שיטענו שהחתירה לצדק ולטוהר המידות, כן גדולות בישראל מעט מהממוצע המערבי, אך דווקא על כך גאוותנו. אימת שלטון החוק על חשודים פוטנציאלים  בשחיתות היא מבורכת, וראוי שבנושא זה עם ישראל, זה שתבע ממנהיגיו לאורך השנים להיות ישרים ונקיי כפיים, יתווה את הדרך לאומות העולם ויציג בפניהם מופת של יושר וטוהר. 

מלבד שאלת המחיר של תחלופת מנהיגות לא סבירה, נדרשים התומכים בגישה זו לענות על שאלות קשות. האם ההקפדה הנוקדנית על שלטון החוק אכן יצרה אווירה ישרה ונעימה יותר בקרב אזרחי ישראל? או שמא מספר הנחשדים בעבירות "צווארון לבן" רק הולך וגדל במשך השנים, ואווירת השחיתות לכאורה, רק מחמירה לאורך השנים?

ויש שיטענו שהבעיה היא לאו דווקא במושחתים אלא במוטיבציה לחשיפתם. בעיה שנוצרה כאשר מתוך כוונות טובות של רצון לטוהר ויושר, נוצרה קבוצה של אנשי משפט ומשטרה, בעלי עוצמה אדירה שמבחינתם כל איש ציבור הוא אשם כל עוד לא הוכחה חפותו. התומכים בטענה זו יסברו כי הבעיה  היא בעודף מטורף של רגולציה על כל מעשה וכל פעילות שלטונית שלא מאפשר עשייה כלשהיא מבלי שיועץ משפטי או עמותה חיצונית כלשהיא לא יצלצלו בפעמוני האזעקה. הבעיה היא שהאמצעים להגבלת השלטון הפכו להיות חזקים מהשלטון עצמו. והבעיה היא שככה אי אפשר להמשיך.

יודגש. אנו דורשים ממנהיגינו להיות נקיי כפיים וההלכה היהודית נזהרת מאין כמותה בכספי ציבור. גם התהליכים הפוסט מודרניים שערערו על מעמדם המקודש של מנהיגים ואפשרו פעילות כנגד מעשי שחיתות והטרדות מיניות, שבעבר היו מעלימים מהם עין,  הם מבורכים מאין כמותם. אבל הגענו לקצה השני, לכך שכל איש ציבור יגיע במוקדם או במאוחר לספסל הנאשמים. התוצאות של מציאות כזו ברורות וקשות: אף אדם שפוי לא ירצה לעסוק בצרכי הציבור, וחמור מכך מרוב עיסוק באירועים זניחים, בסופו של דבר לא יטופלו המושחתים האמתיים.

המשבר הנוכחי מחייב שינוי גישה. שקיפות מלאה בפרקליטות ובמערכת המשפטית, צמצום כוחם של היועצים המשפטיים, אפשרות לביקורת יעילה גם על המערכת משפטית, הפסקה טוטלית של מכת ההדלפות בחקירות, חסינות אמיתית לראשי המדינה עד סיום כהונתם כמקובל במדינות רבות וטובות, ועוד הסדרים שיאפשרו  שלטון ישר ונקי, אך גם כזה שמסוגל לפעול.

ציון במשפט תפדה, ולעיתים גם כדאי שמהמשפט תפדה. אחרת הגעתו של ראש הממשלה הבא, יהיה מי שיהיה, לספסל האשמים היא רק עניין של זמן.