מה אנחנו יכולים לעשות? 

מתוך טורה של סיון רהב-מאיר ב"ידיעות אחרונות"

סיוון רהב מאיר , כ"ו בחשון תש"פ

דעות "אני רק שליחה", סיון רהב מאיר באולפן
"אני רק שליחה", סיון רהב מאיר באולפן
צילום: ללא קרדיט

והנה כבר החלו כל החישובים והמצעדים: מי ירוויח (בנט, סער), מי יפסיד (שקד) ומי יתמודד ואיך. זה שולי. בשורה התחתונה, כולנו הפסדנו ביחד בשנה האחרונה.

הפסדנו לא רק יציבות ומשילות, ולא רק יכולת לקדם מהלכים (טראמפ נותן לנו מתנות ואין מי שיפתח בכלל את העטיפה). הפסדנו קודם כל סולידריות חברתית בסיסית. רוח רעה נושבת כאן כבר כמעט שנה, רוח שמשנה כל פעם את כיוונה: נגד ערבים, נגד ליכודניקים, נגד חרדים, נגד שמאלנים.

רבים תרמו למצב, אבל משיב הרוח העיקרי הוא ליברמן. הוא הכניס את הרעל הזה למערכת, וסחף את כולם לשיח של פסילות. הלוואי שחוכמת ההמונים תשלח אותו הביתה כעת. הוא הרי הבטיח שיכפה ממשלת אחדות, והנה התברר שגם הפעם הוא לא מסוגל לעמוד בהבטחה. בנאומו הוא פסל בשבוע שעבר את הערבים (13 מנדטים), החרדים (16), "המשיחיים" (4), נתניהו (32) וגנץ (33). ליברמן מטיף לאחדות ופוסל 98 מנדטים.

אז מה אנחנו יכולים לעשות, בתוך כל הרעש המשפטי, התקשורתי והפוליטי? הנה הצעה לכיוון פעולה דרוש, לחברה האזרחית וגם לאישי ציבור: אם אתה רוצה לשנות ציבור מסוים, תעשה את זה איתו ולא נגדו. אם אתה באמת רוצה להוביל מהלכים, אל תפסול הנהגה נבחרת, תעבוד איתה. דיברתי השבוע עם אחת המורות של ילדיי. אנחנו נמצאים כעת בשליחות בארצות הברית, והם עברו לבתי ספר דוברי אנגלית.

דיברנו על הקשיים, המצוקות, האתגר. בסוף השיחה היא אמרה: "אני לא רוצה שהם ירגישו כל הזמן שהם חלשים, מתקשים. כדי לחזק אותם, בכל יום אתן להם ללמד את הכיתה מילה חדשה בעברית. בזה הם הרי טובים יותר מכולנו, אפילו מהמורה... לדעתי לא צריך רק לעזור להם, צריך לראות במה הם יכולים להאיר ולתרום, מה הם מביאים איתם לכיתה שלנו".

הודיתי לה על הרעיון, שעובד בינתיים מצוין. זה נכון לא רק בכיתה, גם בחברה כולה: לא צריך להגיד לכל מגזר במה הוא פסול וטועה ולתת לו תחושה שהוא החלק המיותר והפגום בחברה שלנו. צריך למצוא מה הברכה שהוא מביא לפסיפס החברתי שלנו, מה התרומה הייחודית שלו.