כבד אשתך ותתעשר

לקראת יום האישה הבינלאומי מציע הרב אפרים זלמנוביץ הרב הראשי מזכרת בתיה: כבד את אשתך ותתעשר. כך גם תכבד את אשתך וגם תתעשר.

הרב אפרים זלמנוביץ' , כ"ז בחשון תש"פ

יהדות הרב אפרים זלמנוביץ'
הרב אפרים זלמנוביץ'
צילום: באדיבות המשפחה

האמורא רבא הציע לבני עירו "אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו" (ב"מ נ"ט א'). כבדו את נשותיכם כדי שתתעשרו. עובדה, חלילה אם מתגרשים הבית נהרס בכל המובנים. אף משק הבית מדרדר מטה.

ההכנסות קטנות וההוצאות גדלות. לעומת זה, בית בו עקרת הבית זוכה לכל הכבוד והתמיכה מהבעל ושאר בני המשפחה, הולך ומתחזק.

אמר רב: לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה, אונאתה קרובה (שם). כל הבוכה מתוך צער, בקשתו נענית מן השמים מהר. כך גם נענש מהר, אותו בעל המצער את אישתו, וגורם לה לבכות. דמעותיה עולות לשמים ומיד נענש. יש להבין! נפש האישה עדינה ורגישה. מטבעה  מצטערת בקלות ובוכה. צערן רב מצער הגברים. לכן העונש על אונאתה ממהר לבוא. מכאן שאסור באיסור חמור, להקניט את האישה שמטבעה היא פגיעה. ככל שהאישה תלויה יותר בגבר סף הסבל שלה נמוך יותר. אשר על כן ציוו חכמים: חייב אדם לכבד אישתו יותר מגופו. ותמיד תמיד יזהר לבל יפגע ברגשותיה חלילה.

לדעת בעל ספר עיון יעקוב: נכון שהגמרא נוקטת בלשון "אישתו" שעל בעלה ודאי שחלה החובה לכבדה. אבל הדין הזה של משנה זהירות באונאת האישה, חל כלפי היחס שכל גבר חייב לתת לכל אישה באשר היא.

אמר רב פפא לאביי: איתתך גוצא, גחין ולחוש לה (שם). אם אישתך נמוכה, כפוף עצמך כדי לבקש את עצתה. מכאן שעל הבעל לשמוע בקול אישתו. אף הקדוש ברוך הוא ציווה את אברהם אבינו לשמוע בקול שרה אישתו. כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה. המאירי אמר: מתוך שהאדם הולך אחר עצת אישתו, הרי הוא מביא שלום לתוך ביתו. בכלל, מטבען, נשים הן  בעלות הבנה גדולה מן הגברים. לא בכדי אומרים שמאחורי כל גבר מצליח נמצאת אישתו הטובה והנבונה. בבחינת חכמת נשים בנתה ביתה. אם חלילה נפל אדם לידי אישה מרשעת ורעה כאיזבל "נופל בגיהנום". שנאמר "רק לא היה כאחאב…" (מלאכים א' כ"א כ"ה) רשעותו של אחאב באה לו מהסתת אישתו.

אמר רב יהודה: לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו. שלא יחסר לחם בבית. שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה (שם). שנאמר "השם גבולך שלום, חלב חטים ישביעך" (תהילים קמ"ז י"ד). בית בו יש  פרנסה, אין באים לידי מריבה ויש שלום בית. אכן, עדים אנחנו שבהרבה בתים של מפוטרים, צצות ועולות בעיות עד כדי משבר נישואין ממש. הוא אשר אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי. על זה מקובל בפי הבריות לומר: כמשלם שערי מכדא. אם נגמרים השעורים שבכד. נקיש ואתי תיגרא בביתא. קול מריבה מתחיל להישמע בבית. לכן חשוב שכל יהודי יקיים את משפט בנות ישראל לכלכלן ולמלא אחר כל צרכיהן שנאמר (שמות כ"א י"א) "שארה כסותה ועונתה לא יגרע". גם בני תורה חייבים בכך אף אם הדבר על חשבון לימודם. אין להטיל את עול הפרנסה רק על נשותיהם.

אמר רבי חלבו: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אישתו, שאין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אישתו (שם). שנאמר "ולאברם היטיב בעבורה" (בראשית י"ב ט"ז). דורשת הגמרא שהקדוש ברוך הוא השפיע על אברהם שפע של ברכה בזכות שרה אימנו. והיינו דאמר רבא לבני מחוזא: אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו. כבדו את נשותיכם ותתעשרו.

במסכת יבמות (ס"ב ב') מצאנו, תנו רבנן: האוהב את אישתו כגופו והמכבדה יותר מגופו ומדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה… עליו הכתוב אומר "וידעת כי שלום אהלך" (איוב ה' כ"ד). ואין חינוך כדוגמא האישית שנותנים ההורים לילדיהם, בהתנהגותם המכובדת זה לזו וזו לזה.

המתכון לחיי נישואים מאושרים כולל; כבוד הדדי, הערכה הדדית, מסירות ונאמנות האחד כלפי השני. הבעל חייב לדאוג לצורכי אישתו אף יותר מדאגתו לצרכיו הוא. ועל האישה למלא אחר רצון בעלה. הבעל מוזהר לבל יפגע ברגשותיה. האישה נתבעת לנהל גם את אורח חייה היא בהתאם לרצון בעלה.

אמר רבי יוסי: מימי לא קריתי לאשתי - אשתי, ולשורי - שורי אלא לאשתי - ביתי, ולשורי - שדי. מפרש רש"י: היא עקרת הבית. היא עיקר של בית. כל ענייני הבית יישקו על פיה ובחכמה ובינה תבנה ביתה (שבת קי"ח ב').

תנא דבי אליהו (סדר אליהו רב פ"י) "ומה נשתנית יעל אשת חבר הקיני מכל הנשים כולן שבאה תשועה על ידה (ראה שופטים ד' והוריות י' ב')? כך אמרו חכמים: יעל אישה כשרה הייתה, ועושה רצון בעלה הייתה. מכאן אמרו: אין לך אישה כשרה בנשים אלא העושה רצון בעלה. כוחות אדירים טמונים באשת חייל. גבורתה מתחיל מיכולתה וסגולה לנהל ביתה בחכמה, ללא מחלוקת עם בעלה אלא בהתאם לרצונו ובתיאום עמו. מ

עניין שמבחינה משפטית (המקנה על קידושין ל"א א') אין לבעל כל זכות לגרש את אישתו בעל כורחה רק משום שלא שמעה בקולו. ללמדך, שזו אך עצה טובה לכל מי שרוצה בשלום הבית. אישה חכמה ונבונה מתאימה את רצונה לרצון בעלה. אנחנו נוהגים להחשיב את בני הזוג תחת החופה כמלך ומלכה. המלך אינו מלך אם אין לו מלכה והמלכה איננה מלכה אם אין לה מלך. כל אחד שווה מחצית בשווה. תחת החופה נהפכים משניים לאחד. שניהם יחד בונים בית שלם. אם מרגע כניסתם לחופה יכבדו האחד את השני ולנצח או אז גם אהבתם תתקיים לנצח.

מספר המדרש אודות אישה חכמה אחת שהובילה את בתה לחופה וצרור עצות בידה: בתי! עמדי לפניו כלפני המלך ותשרתיהו. ואם תהיי לו לאמה, הוא יהיה לך לעבד ויכבדך כגבירה. ואם תתגדלי עליו יהיה לך לאדון בעל כרחך. ואז תהיי בעיניו נקלה כאחת השפחות. ותקשטהו ותייפהו בין חבריו. ואם תהא לו אכסניא מקרוביו או אוהביו, תקבלי אותם בסבר פנים יפות ותוציאי להם יתר מדאי, כדי שבעלה יתכבד בעיניהם. תשמור ביתו וכל אשר לו ותישא חן וחסד בעיניו ותהיה עטרת בעלה. הדא הוא דכתיב "אשת חיל עטרת בעלה" (משלי י"ב ד').

מסביר הרב אליקים אלינסון (איש ואישתו עמ' 137) שעל הגבר לחזר אחרי האישה לכבוש את לבבה, ועל האישה לכבוש את לב בעלה בעצם נשיותה וחינניותה חכמתה ובינתה. פעולות אלה יש לקיים כל רגע ורגע לאורך כל ימי חייהם המשותפים מרגע חופתם והלאה עד מאה ועשרים. כבוד הדדי בין בני הזוג, הופך את ביתם לגן עדן ולבנין לעדי עד.