תחושת עצב. אלם. בלבול

למעלה מ - 40 שנים בהן אני נלחמת, רבה, כועסת, נאבקת, מפגינה, ונעצרת. בטוחה ונחושה מאד בדעתי ובאמונתי בצדקת הדרך. 

שוש שילה , כ"ח בחשון תש"פ

דעות שוש שילה
שוש שילה
צילום: עצמי

וידוי אישי. ציונית דתית - זו אני. זכיתי בהורים ענקיים, אבא ופרומה מרצי'נובסקי שהקימו את המדינה, ממייסדיי קיבוץ טירת צבי ומוותיקי משואות יצחק בחבל לכיש.

הורינו גידלו וחינכו אותנו על שתי רגליים חזקות : תורת ישראל וציונות. לאורך כל חיי נפשי קשורה באהבה עצומה לכל אשר נקרא ישראל: ארץ, עם, מדינה, צבא, ותורה. מעל 40 שנה אני חיה עם אישי מאיר בקדומים – חלוץ ההתיישבות היהודית בהרי השומרון. בקדומים בנינו את בתינו, בו גידלנו את 4 ילדינו. זכינו ב ארבעה ילדים אהובים ומיוחדים כל אחד בדרכו הייחודית והמיוחדת. 

למעלה מ – 40 שנה אני שותפה ופעילה בכל מאודי לחזק את ההתיישבות היהודית ברחבי ארץ ישראל. 40 שנים של יצירה, פריחה, בניה, התיישבות, שגשוג, יופי, שמחות, גאוה, תודה, נחת והכרת הטוב. הצלחנו. חזרנו להרי יהודה ושומרון, לבקעת הירדן, לרמת הגולן.   

הפרחנו את השממה, "הר טרשים קירח" במחיר יקר ובגאווה גדולה. כדברי אבי ז"ל: "על ארץ ישראל משלמים מיסים כואבים". משפט זה אמר מדם ליבו כשנכדו סגן משה ברי נהרג בלבנון, 20 שנה לאחר נפילת אביו מאיר ברי במלחמת יום הכיפורים. כולנו, מכל הקשת הישראלית שילמנו את המס הכבד, כי זו ארצנו ואין לנו ארץ אחרת. 

למעלה מ - 40 שנים בהן אני נלחמת, רבה, כועסת, נאבקת, מפגינה, ונעצרת. בטוחה ונחושה מאד בדעתי ובאמונתי בצדקת הדרך. 

בימים אלו אני בתחושת עצב. אלם. בלבול. מועקה גדולה. בלאגן בראש מול מציאות חיינו שמשתנה מול עינינו.

תחושה דומה לבלבול, להלם ולכאב עם הרצחו של ראש הממשלה שלי, של כולנו, יצחק רבין ז"ל. הפגנתי נגדו. כעסתי עליו מאד מאד. זעקתי את כאבי מול ביתו ואני לא מתחרטת לרגע שהפגנתי מולו. אני הפגנתי כי זו זכותי וחובתי. ולא, לא רצחתי אותו !      

עם העצב, הבלבול אלך ביום שלישי הקרוב כ"ח חשון 26/11 בשעה 20:00 לרחבת מוזיאון תל אביב. אלך להיות עם חצי מעם ישראל שכואב את העוול התקשורתי/משפטי שנעשה לראש הממשלה טרם משפט. אלך כי אבד לי האימון במערכת המשפט שנים רבות לפני משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

אבד לי האימון בגירוש יהודים מגוש קטיף וצפון השומרון ובהמשך עמונה, מגרון, עפרה ועוד ועוד. אבד לי האימון במעצרים קשים של חשודים ללא הוכחות וראיות, וכעת אבד לי האמון נוכח הדלפות בלתי פוסקות מהחקירות לתקשורת כדי לגרום להרשעה ציבורית כדבריה של השופטת רות גביזון: "אין לנתניהו סיכוי למשפט צדק" .

אלך כדי להודות לראש הממשלה על שנים רבות של מסירות נפש עבור כולנו.