ההצהרה היא אמריקאית, האחריות עלינו

ההכרה האמריקאית בחוקיות ההתיישבות היא דרמטית וחשובה, אולם היא מטילה עלינו את האחריות לעתיד האזור.

יגאל דילמוני , כ"ח בחשון תש"פ

דעות פומפאו ונתניהו
פומפאו ונתניהו
צילום: יח"צ

היו כאלו שהופתעו מההצהרה ההיסטורית של מזכיר המדינה האמריקאי פומפאו בדבר ההכרה בכך שהקמת יישובים ישראלים ביהודה, שומרון ובקעת הירדן אינה נוגדת את החוק הבינלאומי. בטוח שהם לא מומחי משפט המכירים את החוק הבינלאומי. אם הם היו כאלה – הם לא היו מופתעים.

שגריר ארה"ב בישראל דיוויד פרידמן, לעומתם, הוא משפטן ותיק ובקיא. עשרות שנים של עריכת דין הביאו אותו לראות את האמת המשפטית – ההתנחלויות אינן נוגדות את החוק הבינלאומי. כאשר הוא קידם את המהלך, יחד עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, האמת הזאת הייתה לנגד עיניו.

דורות רבים האמנו כי ארץ ישראל שייכת לעם ישראל מאז ולתמיד, וזכינו אנו לממש זכות וחובה זו. במשך שנים רבות הובלנו במועצת יש"ע את הגישה כי גם מבחינה משפטית אין שום מניעה לבנייה ישראלית ביהודה ושומרון.

זו לא דעה עצמאית מנותקת. היא מסתמכת על עמדות משפטיות מנומקות ומבוססות. עוד בשנת 1917 הכריז שר החוץ הבריטי ארתור ג'יימס בלפור על כך ש"ממשלתו רואה בעין יפה את הקמתו של בית לאומי יהודי בארץ ישראל", ובהמשך הצהיר חבר הלאומים כי בכך ניתנה הכרה לקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל ולהצדקת בניית הבית הלאומי מחדש כאן. להצהרה זו יש תוקף משפטי שקיים ועומד עד היום.

פרופ' יוג'ין רוסטוב ששימש בעבר תת-מזכיר המדינה האמריקאי, ועימו משפטנים בכירים אחרים הצהירו פה אחד, כי הוראות אלו של חבר הלאומים נותרו בתוקף על שטחי ארץ ישראל המערבית כל עוד אין הסדר אחר לריבונות והן מאפשרות גם הקמת יישובים יהודיים על אדמות ציבוריות בכל חלקי ארץ ישראל.

אולם הצהרות בלבד אינן מתקיימות בלי מעשים בשטח. כך חשב גם בן גוריון כשהקים את מדינת ישראל. כך אנו פועלים כיום.

במשך שנים עמדה הנהגת ההתיישבות יחד עם ממשלת ישראל ופעלה בצורה נחושה ואיתנה לבנות יישובים וערים באזור יהודה, שומרון ובקעת הירדן. ארגוני שמאל וממשלים עוינים פעלו נגדנו, ארגוני טרור פגעו ורצחו את טובי בנינו. למרות הכל, ובמשך חמישים ושתיים שנה, הצלחנו בעקשנות ובהתמדה להקים מעל מאה וחמישים יישובים בעשרים וארבע מועצות ועיריות בהם מתגוררים כחצי מיליון ישראלים. קצב גידול האוכלוסייה הישראלית כאן עומד על ארבע אחוז בשנה, פי שניים מהממוצע בכל מדינת ישראל. מדובר בהמשך החזון הציוני של שיבת עם ישראל לארצו וחזרת העם היהודי לארץ יהודה ושומרון.

גם היום אסור לנו שננוח על זרי הדפנה ונתבשם מהצהרות חיוביות ככל שיהיו. ההכרה האמריקאית בחוקיות ההתיישבות היא דרמטית וחשובה, אולם היא מטילה עלינו את האחריות לעתיד האזור. לנו אין את הפריווילגיה להישאר רק עם ההצהרה. תפקידנו לעשות, להתקדם קדימה, לבנות קומה נוספת על היסודות המשפטים והפיזיים בשטח.

שני אתגרים גדולים עומדים מול עיננו בעת בניית הקומה החדשה ולפני ההתפתחות העתידית: החלת הריבונות הישראלית באזור יחד עם פיתוח תשתיות וכלכלה לשיפור איכות החיים של התושבים החיים כאן.

כאז גם היום אנו פועלים בכל החזיתות יחד עם משרדי הממשלה על מנת לקדם את החזון הזה. כבר היום נערכות תכניות אב הדואגות לאזור ומתכננות אותו עשרות שנים קדימה: בתחומי התחבורה, הכבישים, החשמל, המים, הכלכלה והגנת הסביבה. כולן נעשות מתוך הכרה בזכותנו המלאה על ארץ ישראל ודאגה לכלל האוכלוסייה באזור. פיתוח המרחב הוא הערובה לחיים טובים יותר לשני הצדדים, דבר שיאפשר שיח משותף לקראת העתיד.

ראייה רחבה שכזו, הטוענת כי הזכות על הארץ היא גם חובה לדאגה לעתיד היא המצפן המעשי שלנו. היא באה עם המון חובות. אנו מקבלים בברכה את ההצהרה האמריקאית ההיסטורית ואת אלה שקדמו לה, אולם את הפעולות המעשיות בשטח הישראלים נדרשים לקדם – בריבונות ובפיתוח.

כמו שפעלנו כל השנים, גם עכשיו אנחנו כאן כדי לעשות.