מה לומדים מהסיגד?

מכתב שכתבה מזל ג'מבר, בת 25 מאשקלון, לעיתונאית סיון רהב מאיר.

סיוון רהב מאיר , ל' בחשון תש"פ

דעות חוגגים סיגד. ארכיון
חוגגים סיגד. ארכיון
צילום: ללא קרדיט

שלום סיון, שמי מזל ג'מבר, בת 25 מאשקלון, בת להורים שעלו מאתיופיה. היום חג הסיגד, והדבר שמדינת ישראל הכי צריכה עכשיו, לדעתי, זה סיגד.

בין בחירות לחקירות לחרמות להפגנות – סיגד. 50 יום בדיוק לאחר יום הכיפורים יהודי אתיופיה נוהגים להתכנס ליום תפילה וחשבון נפש, בציפייה לגאולה.

הם היו מכבסים את בגדיהם הלבנים ובפשטות וענווה צועדים אל הר גבוה, כשעל גביהם אבנים המסמלות את עול עוונותיהם הכבדים.

בפסגת ההר קיימו תפילות בהנהגת כוהני העדה שעודדו את הקהל לשמירת מצוות, למרות קשיי הגלות. הם גם הבטיחו: בסוף נשוב לירוסלם.

בלי חג הסיגד היום, לא היינו בכלל זוכרים ש-50 יום חלפו מאז היום הקדוש, שבו החלטנו והבטחנו לתקן ולשפר. קיבלנו תזכורת, לכולנו, לעשות ריסטארט, לבחור בטוב ובאחדות, לכבס את הבגדים שכבר התחילו להתלכלך.