כשהייתי כפיל!

הרב נתנאל יוסיפון , ל' בחשון תש"פ

יהדות הרב נתנאל יוסיפון
הרב נתנאל יוסיפון
צילום: יח"צ

בתקופה מסוימת בחיי, הייתי כפיל (סיפור אמיתי). 

אמנם מעולם אף רודן לא הכריח אותי להיות הכפיל שלו, אך בפועל הייתי כפיל.

מידי פעם, היו ניגשים אלי אנשים ומדברים איתי כאילו אני זה הוא. לעיתים, הם היו מבררים ליתר ביטחון שאני זה הוא, ולעיתים הם פשוט התחילו לדבר איתי על עניין שתכננו לדבר איתו, עד שקטעתי אותם והבהרתי להם שהם טועים בכתובת.  

הכרתי את המקביל שלי, וכנראה היה בינינו דמיון משמעותי. בהמשך, כנראה הפסקנו להיות כה דומים, והתופעה נעלמה.

פעם שאלתי אותו, אם יצא לו להיתקל באנשים שרצו לדבר איתי והתבלבלו ופנו אליו, אך הוא לא נתקל בתופעה. האמת היא שזה לא היה נעים לגלות שהכפיל שלך הרבה יותר מבוקש ממך...

____________

אמנם, התופעה שתיארתי קרתה רק לאנשים מעטים, אך יש תופעה דומה הפוקדת כמעט את כולם – בעיית הנוער המתבגר. כשהילדים מתבגרים הם מוצאים את עצמם בין הפטיש לסדן. 

מחד, הם אמורים להמשיך את בית הוריהם, כפי שחונכו וכפי שכוח חזק המצוי בפנימיותו של האדם תובע ממנו. 

מאידך, נשמתם זועקת להם – אל תהפוך לכפיל של הוריך. מצא את דרכך המיוחדת בעולם. אתה חידוש גדול, שמעולם לא היה בעולם כמוהו, ועליך להביאו לידי ביטוי.

כיצד אמורים לנהוג ההורים והמחנכים מול תופעה זו?

________________

הראשון בישראל שנתקל בתופעה זו היה המתבגר הראשון בישראל, הלא הוא... יצחק אבינו (כמובן, לפי שגב רום מעלתו). בתחילת ימיו הוא היה כפיל של אביו הן בפנים והן בעבודת ה'.

על הפסוק הפותח את פרשתנו – "אלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק", מספרים חז"ל (בבא מציעא פז.) "אותו היום שגמל אברהם את יצחק בנו... היו כל אומות העולם מרננים ואומרים, ראיתם זקן וזקנה שהביאו אסופי מן השוק, ואומרים בננו הוא... מיד נהפך קלסתר פנים של יצחק ונדמה לאברהם, פתחו כולם ואמרו: אברהם הוליד את יצחק".

כידוע, "כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות". אמור מעתה, שכפילות הפנים מעידה גם על כפילות בדעות. ובאמת, במבט ראשוני, יצחק הוא המשך של אברהם גם במעשיו ודרכיו. לכן, פותחת פרשתנו במילים - "אלה תולדות יצחק... אברהם הוליד את יצחק". בדרך כלל בתולדות האדם מפורטים מעשיו (אלה תולדות נח.. איש צדיק תמים) או ילדיו (אלה תולדות ישמעאל... בני ישמעאל). אבל אצל יצחק, למרבה הפלא, תולדותיו היא העובדה שנולד לאברהם, ללמדך שבמעשיו המשיך את אברהם. ואכן, בהמשך הפרשה מסופר שיצחק חפר את אותם בארות שחפר אברהם, וסתמום פלישתים.   

אולם, כך זה רק במבט ראשוני. באמת, אין אדם שהוא כפיל. כל אדם בא לעולם להופיע את ייחודו החד פעמי. לפיכך, פניו של יצחק הפסיקו להיות כשל אברהם, כפי שממשיכה הגמרא ומספרת (בתרגום חופשי): 'עד אברהם לא הייתה זקנה. מי שרצה לדבר עם אברהם היה (מתבלבל ו)מדבר עם יצחק, ולהיפך. בא אברהם וביקש רחמים, ובאה זקנה, (ופניהם כבר לא היו דומות), שנאמר "ואברהם זקן...". 

וכך גם בדעות. יצחק סלל דרך ייחודית משלו בעבודת ה'. בשורות אלו אביא נקודה אחת של שינוי. אברהם מופיע בתורה כיזם וכאיש חסד גדול. אולם, התורה לא מספרת על תפילות שהתפלל אברהם מיוזמתו. כל תפילות אברהם המסופרות בתורה הן תפילות שבאו בעקבות פניית ה' אליו. 

הדוגמא הבולטת – אברהם מתפלל, שה' ירפא את אבימלך מלך גרר, אשתו ואמהותיו. אולם, תפילה זו באה בעקבות הוראה מפורשת של ה' שציווה לאבימלך – "השב אשת האיש... ויתפלל בעדך וחיה".

לעומתו, יצחק, שמופיע בתורה פחות כיזם ואיש חסד, מופיע מיד בתחילת סיפור תולדותיו כמתפלל מרצונו. "ויעתר יצחק לה'... ויעתר לו ה'". ואף פגישתו הראשונה עם רבקה מתרחשת בהמשך לתפילה אותה התפלל מיוזמתו בהר המוריה – "ויצא יצחק לשוח בשדה...", וכדברי חז"ל שכאן תיקן תפילת מנחה. לעומת אברהם שהגיע להר המוריה בעקבות צו ה', יצחק הולך למוקד התפילות מרצונו.

ועניין זה מובלט בתורה במקום נוסף. אברהם שולח את אליעזר לקחת אישה "לבני ליצחק" האישה צריכה להתאים בתכונותיה לשניים – "לבני", להיות כלתו של אברהם, איש החסד. ובנוסף – לדמותו המיוחדת של יצחק.

בפועל, אליעזר מחפש ומוצא ברבקה את אשת החסד, "שתה אדוני וכו'". כלומר, היא מתאימה לאברהם. ונשאלת השאלה – היכן נרמז שהיא מתאימה גם ליצחק?

ואולי התשובה גנוזה בעניין התפילה. אליעזר לא מחפש אישה מתאימה בארם נהריים. במקום זה, הוא פונה ביוזמתו למישור התפילה. הוא שואל מאת ה' שישלח לו אישה שתתאים לאברהם. בנקודה זו הוא מתחבר לדמותו המיוחדת של יצחק ולחידושו בעולם. 

ואכן, בתחילת פרשתנו, אנו מגלים שרבקה אשת החסד היא גם בעלת תפילה גדולה, "ויעתר יצחק...  לנוכח אשתו", שאף היא עמדה והתפללה.

ומכאן למדנו, שעל כל אדם להיות – בני, יצחק. בן הממשיך את מסורת אבותיו בעבודת ה', ובונה עליו את מדרגת עבודת ה' המיוחדת לו!