בנט, תמשיך

המערכת שלנו חייבת ניעור וניקוי ארוך ועמוק ותכנית העבודה עמוסה ומחייבת. יקח זמן עד שצה"ל יחזור להיות צבא יהודי מנצח.

הרב אביעד גדות , ד' בכסלו תש"פ

דעות הרב אביעד גדות
הרב אביעד גדות
צילום: עצמי

פיקוח נפש וקדושת החיים הוא ערך נעלה הדוחה את כל התורה כולה. קל וחומר פיקוח נפש האומה, הדוחה את חיי היחיד.

תקציב הביטחון וסדר היום הבטחוני של מדינת ישראל התגבש מתר"ש לתר"ש לכדי מפעל בסדר גודל דמיוני, כי מה לעשות, הערבים עדיין לא אוהבים אותנו. 

אלא, ששומנים מציקים סירבלו את משרד הביטחון. שומנים תקציביים, ושומנים רעיוניים. חוזים ומכרזים ומפעלים טכנולוגיים וחינוכיים מבורכים, אך גם מניפת ענק של תחומי עיסוק שונים ומשונים. צריך הרבה דמיון כדי להסביר את הקשר בין "עזרת ישראל מיד צר" לבין אקטיביזם היתר של הפצ"ר, סדנאות הקריירה והמגדר של היוהל"ם, היח"צ של דו"צ ואכ"א, והצדקת החזקת תחנת גל"צ. אלו תחומים לא ביטחוניים השנויים במחלוקת.

גם בליבת העיסוק בביטחון נידמו שרי ביטחון, המפקדים העליונים, למעין נקודה זעירה במערכת מסורבלת, טירונים בעמדה, שהפכה לבית קברות פוליטי לכל מי שנגע או ניסה.

"המלצות מערכת הביטחון", רמטכ"לים לשעבר, ביטחוניסטים למען ויתורים בביטחון - כולם חכמים ונבונים. כולם מסבירים לנו שנים, שניצחון והכרעה הם 'רק' טקטיקה ולא אסטרטגיה, שאין פתרון צבאי. הופכים עצמם בעודם במדים לסוג של מדינאים עם פרחים בקנה המנהלים מבצעים חסרי-פשר והופכים את צה"ל, המכונה המופלאה שנבנתה עשרות שנים- לגלית מול דוד. "לפום חורפא – שבשתא" אמרו חז"ל. החריפות, לפעמים הורסת את הפשטות והיושר.

והנה הראשון בפוליטיקה שביקר, איתגר ודיבר, נפתלי בנט, מצא עצמו כמעט בהיסח הדעת ועל ידי מסובב הסיבות, שם למעלה, בכיסא. מן הסתם נתניהו, סמל הקיבעון הבטחוני הותיק שאוכל שרי קבינט לארוחת בוקר, סינן לעצמו: "נו, עכשיו נראה אותך". והוא הראה.

יש מה לומר על נפתלי של הבית היהודי, ונפתלי של משרד החינוך, אבל נפתלי שר הביטחון  מביא רוח רעננה. וככל שהיא לא מוגדרת וחמקמקה – הרוח, היא העיקר.

צעדיו הקטנים והראשוניים של בנט כמו הפסקת החזרת גופות מחבלים, הריסת בתי רוצחים, שינוי המשוואה בעזה, הגברת התקיפוֹת והתקיפוּת מול איראן הם חשובים לא רק מצד עצמם, אלא גם כאזימוט חדש-ישן שמהווה סדר יום ביטחוני טהור לגופי הביטחון. הרווח הוא לא רק לעם ישראל שמעניק תמיד את מלוא הגב והסולידריות, אלא גם למערכת עצמה. גם המטה הכללי, שליברמן הגדיר בהגזמה כ"סניף של שלום-עכשיו", מתגלה כצוות קרב שמבין את ההיררכיה ומבין שהשר בא לעבוד. לא רק הכוכבים, אלא גם בנט וכוכבי - הסתדרו.

דווקא אישור הבניה בחברון שלנו לא צריך לרגש. זהו לא נושא בטחוני, והזוי ששר בטחון שולט בשלטון צבאי, ומשמש כראש ממשלת יהודה ושומרון. אך עד ששומני המתפ"ש המיותר יקוצצו ויתאזרחו ותהיה פה ריבונות, יש לברך את בנט על הדבקות בזכות האבות והאמהות על ארצנו, ועל הסרת חרפת נרצחי תרפ"ט.

כל איש ביטחון היודע כי "לא ארץ נכריה לקחנו ולא ברכוש זרים משלנו" כדברי שמעון החשמונאי, יודע על מה הוא נלחם, ואיך להלחם בגבורה. מי שלא רצה את האמונה בדף קרב וברוח הגייסות, קיבל אותה באיגוף אנכי בתפילה על שולחן המטכ"ל. אני בטוח שהרב רונצקי זצ"ל ראה מלמעלה – וחייך.

אמנם זוהי רק ההתחלה של ההתחלה, המערכת שלנו חייבת ניעור וניקוי ארוך ועמוק ותכנית העבודה עמוסה ומחייבת. הניצחון, לעומת סוגיות שנויות במחלוקת, הוא מכנה משותף רחב. בזאת השר ייבחן אם יצליח או חלילה יכשל. בכלל לא ברור אם השר ישרוד במשרד ויקח זמן עד שצה"ל יחזור להיות צבא יהודי מנצח, ועד ש"תדע כל אם עבריה", אבל הכיוון כאן. הלב במקום הנכון. אז בנט, פשוט תמשיך.