יש לי חלום שתקום ממשלה לשלושה חודשים, תנצל את ההזדמנות הבין לאומית לספח את בקעת הירדן, ואחר כך תלך לבחירות.
זה ידרוש מסירות נפש מצד כל הנוגעים בדבר. למשל אנשים יצטרכו אולי לשבת בממשלה שעומד בראשה נתניהו [לשלושה חודשים, אומנם שזה בעצם כמו הזמן שהיה נשאר ראש ממשלה גם ככה, ואעפ"כ אני מבין ש] זה ממש קרבן גדול. הרי יש חשש שאולי לקח במשך שנים מתנות של כמה מאות אלפים שלא כראוי.
אבל האם השווי הממוני של בקעת הירדן לא שווה את זה? האם אפשר להעריך כמה מיליארדים היא שווה? וזה בלי להתייחס לערך הבטחוני העצום, ולנוף הנפלא, והזיכרונות ההיסטוריים, ואיזה משהו פנימי שהוא יותר מזה, שאי אפשר להביע בשפה. הרי יש כאלה שהקריבו את חייהם בהגנה על הבקעה, ישוב ארגמן נקרא על שם שניים מהם. האם אי אפשר לקבל מהם השראה להקריב את הקורבן הקשה שצריך להקריב בשביל לספח את הבקעה?
ואחרים יצטרכו לשבת אם אנשים שהם מגנים אותם ואת שולחיהם בכל פה. גם זה אומנם קרבן גדול, אבל האם לא שווה להקריב אותו כדי לעשות מעשה שיגרום שיזכרו אותם לדורות? אולי בבקעה יוקם מחלף שייקרא מחלף האחדות, ולידו יהיה בשלט קטן הסיפור איך פוליטיקאים הצליחו להתגבר, וממש במסירות נפש התעלו על עצמם, והתאחדו למען המטרה הגדולה ההיסטורית הזו.
גם נתניהו יכול להקריב, אם יהיה מוכן להיות תחת גנץ תמורת הסכמה לספח הבקעה. להיות תחתיו כמה חודשים לטובת העניין הגדול הזה. זה באמת קרבן גדול. כבר ראינו מי שהיו נכונים למסור נפשם במלחמות, אבל לוותר על מעמדם הפוליטי היה להם יותר קשה . אם נתניהו יעשה כך באמת ראוי שלא רק יהיה כאן מחלף נתניהו, [על כביש 443 על שם אביו של ראש הממשלה] אלא שציר 90 שייהפך בינתיים לכביש עם 4 נתיבים עם הפרדה, ייקרא דרך נתניהו. -אחר מאה ועשרים, ואחרי שאף אחד לא יזכור את המשפט שיסתיים לאחר שנים עם עסקת טיעון קטנה.
בקיצור להקים ממשלה לשלושה חודשים שתתעסק רק בעניינים שמוסכמים על כולם ותספח את הבקעה.
אלא מה, יש חשש שלאחר שלושה חודשים עלולים להרגיש שזה דווקא לא רע, ושאפשר גם ארבע שנים להתעסק רק בעניינים שמוסכמים על כולם, ולשפר את מערכת הבריאות את הכלכלה את הביטחון את יכולת העמידה ועוד ועוד, ואז עלול להיווצר חלילה מצב שירצו להישאר ארבע שנים ביחד.
זה ממש מפחיד הרי זה נגד ההבטחות הכי יסודיות של כל אחד. לכן ההצעה היא שבהסכם הקואליציוני יכנס סעיף ובו תהיה התחייבות מפורשת שיהיה מה שיהיה מפרקים את הממשלה אחרי שלושה חודשים, -אחרי סיפוח הבקעה כמובן- ושלום על ישראל.