היום הזה הוא עבורכם

ביום ההוקרה לפצועי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה כולנו זוכרים את אלו שמסתובבים בינינו, אבל חייהם כבר לא יהיו אותו הדבר.

ניר ברקת , י"ז בכסלו תש"פ

דעות ארכיון
ארכיון
צילום: דוברות

מאז שנפצעתי בלבנון, כל הסתכלותי על פעולות היומיום השתנתה. עבורי ועבור רבים אחרים, משפחת פצועי צה"ל, הרגע הזה בו נכנסנו לקרב, הפך למציאות שמלווה את חיינו בכל רגע והחלטה.

היום, יום ההוקרה לפצועי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, הוא היום שבו כולנו זוכרים את אלו שמסתובבים ביננו, אבל חייהם כבר לא יהיו אותו הדבר.

במבט לאחור, כשהתכוננו ל'מבצע מוביל' בלבנון בשנת 1980, ידעתי כמפקד מחלקה בצנחנים איך ניכנס אליו, אבל לא ידעתי שאצא מהמבצע הזה אחר לחלוטין. לא ידעתי שאאבד בו את מפקדי מוקי קנישבך ז"ל. לא ידעתי שכאשר אסתער על המחבל שהרג את מוקי, אחטוף כדור שייכנס ביד שמאל ויצא מהגב העליון, סנטימטר מעמוד השדרה.

במלחמת לבנון הראשונה, כמפקד פלוגה בגדוד 890, זכור לי במיוחד אחד מהאירועים היותר קשים ומורכבים. בעוד כוח בפיקודי מתכונן להסתערות מול מחלקה של קומנדו סורי, רב הסמל האהוב שלנו משה אחרק, חטף לנגד עיני כדור בראש. הכח שלי הסתער על הסורים והרגנו 13 מהם. רק לאחר שהסתיים הקרב חזרנו לטפל במשה. הוא פרפר בין חיים למוות. הוא נשאר אחד מפצועי המלחמה הקשים של צה"ל, משותק חלקית בחצי גופו, ועבר שנים של טיפולים ושיקומים מפרכים.

מסע הלחימה המפרך, ומסע הטיפולים המייגע אף יותר, תמו. אך מסע החיים נמשך וכל יום ויום שאנו עושים פעולות יומיומיות פשוטות, יש מי שסוחב על גבו את צלקות המלחמות ופעולות הטרור. אני רוצה להודות ביום חשוב זה למשה שלחם לצידי, ללוחמים שפגשתי במהלך השנים, ולפצועים שביננו, שנושאים בגופם ובנפשם רסיסים מפציעותיהם.

ביום הזיכרון לחללי צה"ל אנו זוכרים את הנופלים למען מדינת ישראל. אבל ביום הזה, יום הוקרה לפצועי צה"ל ולנפגעי פעולות האיבה שחל היום הוא במידה רבה עבור אותם הפצועים, אבל הרבה יותר מכך הוא נולד עבורנו - שנראה לנגד עיננו בכל רגע את הכוח האמיתי של החברה הישראלית ואת עוצמתה של המדינה כולה, הערבות ההדדית ואחדות עם ישראל.

מי ייתן והאחדות הזאת תקרין לא רק בעתות חירום, אלא בשגרת כל ימות השנה ובכל מערכות החיים.