600 נשים, אינספור רגעים
600 נשים, אינספור רגעים

"מכל הרגעים בזמן למצוא אחד לאחוז בו להגיד שהגענו, תמיד לזכור לרגע לעצור ולהודות על מה שיש, ומאיפה שבנו" (עידן ריכל)

פעמים רבות זכיתי לשמוע את שירו של עידן רייכל ותשומת הלב למילים הייתה מזערית. עכשיו, אחרי מסע ייחודי של שבוע ברחבי ארץ ישראל, היו רגעים רבים שבהם עצרתי להודות על מה שיש ומכך שבאנו מכאן - מארץ ישראל ככלל ולגבי מירושלים בפרט.

במשך שמונת הימים זכיתי ללוות ולהיות "שגרירת כבוד" של ארגון "אמונה" ירושלים, במסע "מומנטום". המסע הוא שילוב של רצון לתפוס את הרגע עם עשייה נכונה, למינוף הרוח והמחשבה.

אימהות יהודיות מכל העולם מגיעות לארץ להתחבר להזדהות ולהכיר את העשייה המבורכת בארץ, מהיבט הציבורי בכלל והנשי בפרט. מפגש של נשים בכלל הוא מרתק ומנעים, ועוד יותר עם נשים יהודיות מכל העולם, המוסיפים לו חיבור אישי, רגשי, תרבותי ולאומי.

במסע השתתפו כ-600 נשים שהן כיום גם אימהות, מרוסיה, אוקראינה, מדינות שהיו פעם חלק מברית המועצות, וכן נשים מיהדות ארה"ב על גווניה. על כל אוטובוס היו בין 5-2 נשים ישראליות שליוו, הקשיבו, חיבקו והיוו את הגשר לזהות היהודית שלנו כאן במדינת ישראל.

המסע כלל בתוכו הרצאות מרתקות על עין טובה ותשומת לב לדברים החשובים והאמתיים בחיים שיש לנו, ועל כך להודות על מה שיש. צמיד מיוחד ליווה אותנו בשבוע זה הכיתוב see good say good , כאשר התרגיל העיקרי היה שבכל פעם שאנחנו אומרים רע על מישהו או משהו עלינו להעביר את הצמיד מיד ימין ליד שמאל, מתוך רצון לראות אור וטוב בעולם ובאדם.

לאורך היום שמענו הרצאות מעניינות שחידדו את היבט הערכי. כל יום ליווה אותנו ערך אחר. ששוחחנו עליו לעומק הן ברמה הכללית והן ברמה קבוצתית אישית.

התחלנו בכוחה של הלמידה והצמיחה, משם למדנו על שלום ושלמות בבית, האומץ לעשות ולהעז והמהות של "עזות דקדושה", (עשיית הטוב גם אם היא עשיה שגוררת ביקורת מהסביבה) הבנו את חשיבות הנאמנות, האימון והאמונה. עסקנו בסוגיית כבוד האדם וכבוד הבריות מתוך אחדות (לא אחידות), אחריות וערבות הדדית, שמובילה לעשיית חסד וצדקה. ביום האחרון למדנו מה היא הכרת הטוב מתוך פנימיות עמוקה של עשייה.

הסיור החל בתל אביב ברחוב רוטשילד והסביבה. ירדנו ליפו לנמל וביקרנו במרכז ליזמות של תגלית. משם עלינו לצפת. היה מרגש לסייר בצפת. ביקרנו במקומות שונים ביניהם בית כנסת אבוהב (על שם רבי יצחק אבוהב 1433–1493), אשר עומד על תילו כ 600 שנים. משם עלינו לטבריה וביקרנו בקבר רמב"ם. שיא ההתרגשות במסע היה הביקור בירושלים. ב"יד ושם" חודדה לי ההבנה שאנחנו עם אחד וארץ אחת ועלינו לשמור אחד על השני. לאחר שירת 'התקווה' החיבוקים והבכי היו הדדיים. הר הרצל קיבל תפנית משמעותית בחשיבה, כיוון שלראות אותו בפרספקטיבה של תיירים זה ייחודי ביותר, הוא קיבל עוצמה.

הסיור בעיר העתיקה ובכותל היה לחלקן המפגש הראשון בחייהן, וברכת שהחיינו הרטיטה את הלבבות והורגש שהתפילה עלתה השמימה. טקסי בת-המצווה שנערכו לבקשתן של הנשים שלא זכו לכך בילדותן היו מיוחדות מאוד. הדלקת נרות שבת של 600 נשים, שבעבור חלקן זו הייתה הפעם הראשונה שקיימו אותה בחייהן, אל מול הכותל, הוסיפה אור ומשמעות ייחודית. במיוחד שירה עוצמתית של לכה דודי בכותל, אשר סחפה אחריה אנשים רבים להביט לשאול להתעניין, ואותנו, להרגיש אהובים ומקובלים על כלל ישראל. העליה למצדה שמיעת הסיפור היסטורי, קריאה בקול גדול על המרפסת הצופה להרים וחזרת ההד למילה שלום, ושמע ישראל הדהדנו בליבנו.

לאורך כל הדרך ובמסיבת סיום בקדמא, שרנו, צחקנו, בכינו, קפצנו, התעייפנו ביחד. כאחיות SISTERS מכל העולם התחבקנו למעגל אחד של אחווה, רעות, אהבה ושלום. בתחילה חשבתי שאני יוצאת בעבורן וגיליתי שיצאתי בעבורי. זה אתגר להעביר את גודל ועוצמת החוויה הרגשית שעברנו, אך דבר אחד ברור לי: אמא היא אמא היא אמא. יש לנו שייכות לעם מיוחד עם מסורת והסטוריה ייחודית ומופלאה. כל אחת מאתנו לבסוף תבנה זהות אישית שתחבר אותה למקום ממנו היא מגיעה, ותארוג יחד את השורשים הפרטיים המשפחתיים יחד עם השורשים הכלליים שלנו כעם.

חזרתי אמא ואישה מחנכת, מרצה ואקטיביסטית חברתית, שמחה מאוד וגאה בעם ובמולדת אליה אני משתייכת.

תודה ל"אמונה" שבטחו בי וראו בי שגרירה של כבוד.

תודה למומנטום על הזדמנות להיות שותפה במסע נשי מרגש ועוצמתי שישאיר בי את חותמו.