לא מתאים

הרב אביעד גדות , ב' בטבת תש"פ

דעות הרב רפי פרץ
הרב רפי פרץ
צילום: עצמי

"אגו", "תינוקי", "אופורטוניזם". מילים מעליבות, מנמיכות שמענו מעל שבוע, מאז התרגיל של הבית היהודי ועוצמה. בני תורה אנו. משתדלים. וקשים ביטויים אלו בכלל, ובפרט כלפי אנשים שהקדישו את חייהם למען הכלל.

כל אחד מהשלושה, איתמר והרב רפי מחד, ובצלאל מאידך, משקיע מאז העשור השני לחייו מאונו ומכישוריו למען התורה, העם, והארץ. על כן, לא נשעתק מריבות-בוץ ממפלגות אחרות, אל הציונות הדתית מתוכה גידולי הפאר שלה פועלים.

אך האם בכך נרגענו? אסור להיות רגועים. פשוט אסור. אם בימים כתיקונם נצרכת הרבה יותר מעורבות אזרחית של אנשי הציונות הדתית, מה נגיד על ימים שאינם כתיקונם? יותר מדי נושאים רציניים ואוצרות יקרים של מפעלי תורה ומעש נתונים על הכף. הציבור שכיתת והצביע "טב" רשאי, וחייב, מוסרית ואזרחית - להתערב. בהקשר הזה היוזמה הציבורית לפריימריס אליה התפקדו עשרת אלפים איש היא מצוינת. מנגנוני המפלגות הקטנות לא מעניינים איש. מעניינים הרעיון והדרך. התפקדתי לרעיון.

גילוי נאות: את שלושת היהודים היקרים שמניתי לעיל אני מכיר אישית, בעיקר את הרב רפי ואת בצלאל. אך גם אם קשה להפריד בין האישי לבין הציבורי, לא נהיה חנפנים וכשצריך, נבקר. אנו מאמינים ששליח ציבור מחויב רק לציבור. הוא כתובת. אם הוא לא – הוא יכול להמשיך להיות יהודי מצויין, בביתו.

ניגש לעניין: באחד מהימים הטרופים שלאחר נטישת בנט ושקד את הבית היהודי התכנסו אנשים חשובים מאד משני הצדדים כדי לקדם את האיחוד במפלגות הימין. הטונים עלו לשמים, אך על דבר אחד לא היתה מחלוקת: הרב רפי נכשל פוליטית בתפקידו כרבצ"ר.  לא נכון לומר שאין לרב רפי נסיון פוליטי. יש לו נסיון, והוא נסיון רע.
הג'יפ הצבאי קל התנועה של הרבנות הצבאית אותו הוריש הרב רונצקי זצ"ל לידי רב רפי יבדל"א, עף לתעלה. הוא תקוע שם עד היום, מכוסה בבוץ השירות המשותף, בזמן שכל השיירה הצבאית צעדה הרחק, מחפשת את הזהות היהודית.

אז על מה היה הדיון באותו חדר? הדיון היה אם יהיו ליד הרב רפי אנשים מספיק טובים ואחראים כדי לתחזק אותו כפוליטיקאי. התרגיל הנואש, "דילמת הסחטן" של תורת המשחקים, שאין שום סיכוי שהרב רפי הגה לבדו, מביא אותנו למסקנה: אין. והיות והרב רפי לא מוכן לעמוד במבחן הציבור שלו, הוא לא כשיר לגשת למבחן הפוליטי כמוביל בבחירות הכלליות לכנסת, ולא מתאים להוביל את הציבור שמעצב את עוצמתה הרוחנית והחומרית של מדינת ישראל. וזה לא אומר על הרב היקר שום דבר רע! כי לית מאן דפליג: כשירות פוליטית נמדדת בתוצאות. אין לנו תקן מיותר בשבצ"ק. רופא מצויין הוא לא בהכרח מהנדס, ומחנך מדהים בעל פאתוס עמוק הוא לא בהכרח פוליטיקאי. בדיעבד, מקום בשלישיה הראשונה בהחלט יכבד דמות סמלית.

נותרו השניים היחידים שאפשר להעריך כאנשי ביצוע: שני עורכי הדין בצלאל ואיתמר. אני בטוח שכאשר נראה בע"ה את איתמר בכנסת מול נציגי החיזבאללה זאת תהיה חגיגה, אלא שהנהגת הציונות הדתית על גווניה מוסדותיה ורבניה, אינה עבור מי שנוסע בשול, והוא גם לא מתיימר ובצדק. אגב, כלפי איתמר, שנאלץ להנהיג בגלל רשעות בג"ץ, אין לי טענות בחיבור האחרון. כי אם אתה בשוליים הפוליטיים של הציבור בישראל ברור שתרצה למצב את המחנה שלך קרוב למיינסטרים.

הרב בני אלון ז"ל ביכה על כך שהציונות הדתית לא משקיעה בפיתוח פרלמנטרים ופוליטיקאים. "ממלכתיות" אמיתית היא לדעת לפעול לתיקון הממלכה. זכינו שבדורנו יצא אחד שקוצר שבחים מתומכיו וממתנגדיו. אין שום סיבה לא לתת לציבור את ההזדמנות לשים בראשו את בצלאל, שלכולי עלמא הוכיח עצמו כחבר כנסת ושר מעולה. משם יפתחו הדרכים לחזק את הימין כבלוק יחד עם בנט, שיצא רשמית לפנות אל ציבורים רחבים. ולחיבור נוסף, החשוב יותר, לחזק את חזית התורה והיהדות יחד עם אחינו החרדים.