השיטה

אלברט שבות , י"א בטבת תש"פ

דעות 220 שעות לתועלת הציבור. בועז הרפז
220 שעות לתועלת הציבור. בועז הרפז
צילום: באדיבות המצולם

מי מאיתנו לא שמע על 'מסמך הרפז'. זהו מסמך שהיה בעין הסערה הציבורית וטִלטל מדינה שלמה בשנת 2010 .

התקשורת בחשה בו ופתח מידי ערב את מהדורת החדשות למשך תקופה ארוכה. המערכת המשפטית עסקה בו וגם המערכת הצבאית והפוליטית. ולמרות זאת ספק אם מי מאיתנו יכול היום לגייס את מיטב זכרונו ולענות על שאלה פשוטה: מי היה נגד מי? מי היה הרע ומי הטוב? 

זו הייתה פרשה פלילית מובהקת וככל פרשה פלילית קל להצביע על הרע ועל זה שנעשה לו רע. יש רוצח ונרצח, עוקץ ונעקץ, גנב וקורבן... אולם כאן ועל שום מה קשה להצביע על השחקנים ולזהות את התפקיד ששיחקו בפרשה. נדמה וכאילו מישהו עמל על מחיקת המידע היסודי מהקשיח שלנו או לפחות שיבש אותו במטרה מוצהרת להקשות עלינו לעמוד על דקויות הפרשה כל אימת נקלענו אליה. 

המדהים הוא כי אף לאחר ריענון הזיכרון והשבת הנקודות הבסיסיות של הפרשה בעזרתה האדיבה של ויקיפדיה למשל – קשה עדיין להשיב על השאלה הפשוטה: מי היה נגד מי. מי הרע ומי הטוב. מה בדיוק עשה או לא עשה כל שחקן. ולמה להרחיב, בואו נקיים משחק פתוח בו ישתתפו כל הקוראים. אני אפתח את המהלך הראשון ואשרוד בפניכם את עיקרי הפרשה מ-א' ועד ת' ומיד לאחר מכאן תתבקש קורא יקר לענות השאלה הפשוטה: מי היה הטוב הרע והמכוער, דהיינו מה עשה הרע ומה לא עשה הטוב. בואו נשחק חבר'ה ההשתתפות בחינם מה אכפת לכם. להלן איפוא עיקר הפרשה:   

מסמך הרפז, שנודע תחילה כמסמך גלנט הוא מסמך שנחשף בתוכנית 'אולפן שישי' בערוץ 2 של חברת החדשות בשנת 2010 ובו הנחיות לבניית תדמית חיובית לאחד המועמדים לכהונת הרמטכ"ל 'יואב גלנט' תוך הכפשת אחרים. המסמך, שמגולל על פני דף נייר בודד (בשני צדדיו) ושגילויו ברבים עורר סערה ציבורית, התגלה כמזויף ובכך רק גברה הסערה עקב המעשה החמור של זיופו וחוסר הבהירות לגבי השתלשלות האירועים סביבו. בתחילה נודע המסמך כ'מסמך גלנט', אך לאחר שפורסם כי המסמך זויף בידי בועז הרפז הלכה וגברה ההתייחסות התקשורתית אליו כ'מסמך הרפז'. 

'מסמך הרפז' שנכתב בתקופה שבה שררה מתיחות רבה בין שר הביטחון אהוד ברק ולשכתו לרמטכ"ל גבי אשכנזי ולשכתו- הוביל לסכסוך בין שר הביטחון לרמטכ"ל שחשדו זה בזה כי המסמך נכתב בהוראתו של השני. מניעיו של הרפז נותרו איפוא לא ברורים. הפרשה התחילה בתחילת אפריל 2010 כאשר שר הביטחון אהוד ברק הודיע כי לא יאריך את כהונתו של הרמטכ"ל רב-אלוף גבי אשכנזי בשנה נוספת. החלטה זו החריפה מאוד את מערכת היחסים העכורה ממילא בין ברק לאשכנזי.

לימים תיאר אל"ם ארז וינר, מי ששימש באותה תקופה כעוזר הרמטכ"ל, בפני אנשי משרדו של מבקר המדינה, את היחסים בין שני האישים כ"אווירת מלחמה". מיד לאחר הודעת ברק החל הליך לבחירת הרמטכ"ל החדש. בין המועמדים הוזכרו שמותיהם של האלופים גדי שמני, בני גנץ, גדי איזנקוט, יואב גלנט ואבי מזרחי.

גלגול המסמך מידי הרפז ועד חשיפתו: בסוף אפריל 2010, כך הגרסה הרשמית, הציג הרפז לראש לשכת הרמטכ"ל, ארז וינר, את המסמך בפגישה ביניהם, וטען בפני וינר כי המסמך נמסר לו על ידי מכר בלשכת שר הביטחון. וינר הציג את המסמך למפקדו, הרמטכ"ל אשכנזי. אשכנזי הציג את המסמך למספר אלופים ובהם בני גנץ וגדי אייזנקוט. וינר מסר מאוחר יותר את המסמך לאיזנקוט ואיזנקוט חשף את המסמך בפני חבריו ד"ר גבי סיבוני ותמיר פרדו (ימונה מאוחר יותר לתפקיד ראש המוסד) ונתן לסיבוני עותק תוך בקשה ממנו שלא יעשה בו שימוש. לאחר קבלת המסמך פנה סיבוני לחפש אחר מקורבים לעיתונאי אמנון אברמוביץ' באמצעות אבי גוט, מכר משותף לאברמוביץ' ותמיר פרדו, ואמנם כן העביר לאברמוביץ' את המסמך וכך ב- 6 באוגוסט 2010 חשפו העיתונאים אמנון אברמוביץ' ורוני דניאל בתוכנית 'אולפן שישי' את המסמך, ובו הנחיות לבניית תדמית חיובית ליואב גלנט ומנגד הנחיות להכפשת גבי אשכנזי ובני גנץ.

בינואר 2016 החליט היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין לסגור את תיק החקירה בפרשה נגד גבי אשכנזי, ארז וינר ואבי בניהו. סא"ל במילואים בועז הרפז הועמד לדין על זיוף המסמך, הורשע בזיוף ובשימוש במסמך מזויף ונגזרו עליו 220 שעות עבודות שירות, היינו כעשרים ימי שירות; בזאת תמה הפרשה ונשלמה.

ההיסטוריה הישראלית בעזרת מערכת המשפט שלה, רשמה בסופו של יום נתון מובהק אחד: בועז הרפז שהודה בזיוף המסמך הוא היחיד שהורשע בפרשה ונגזרו עליו 20 יום של עבודות שירות לטובת החברה הישראלית שניסה לעבוד עליה ולהציג לנציגיה מסמך מזויף.

אבל לאמיתו של דבר, כולנו יודעים מסכימים ומפנימים כי בועז הרפז, כאישיות משפטית, לא זייף את המסמך בשביל להנות ממנו באופן אישי או להשיג איזושהי עדנה מתוכנו. שום טובת הנאה לא צמחה לו אישית מהמסמך שזייף. הוא לא שאף להיות רמטכ"ל לא סגן הרמטכ"ל ולא נהג רמטכ"ל, ואולי בהתחשב בזאת הוטל עליו עונש קל של 20 ימי שירות, כך שאין חולק על זאת כי הוא זייף את המסמך בשביל להיטיב עם מישהו ולהרע למישהו, גם אין חולק על זאת כי הרפז הסתכן ועשה את אשר עשה בשליחות בעל עניין שהוא הוא אמור להפיק את טובת ההנאה מהמסמך שהרפז זייף עבורו, אך לכל הרוחות מי הוא בעל העניין הזה? מי האיש ששלח את הרפז.

מאות מאמרים נכתבו בנידון ועשרות שעות טלוויזיה מונחים ברשת שניתן לחזור אליהם בשביל לגבש דעה ולענות על השאלה "מי היה נגד מי", ואולם אגלה למפרע את המסקנה שאני הגעתי אליה מתוך ניסיון אישי מר: ככל שתקרא ותבחש כך תתרחק מהנושא, דעתך תתבלגן עליך ותמצא את עצמך שוחה בים של תוהו ובוהו. כך מצאתי את עצמי היום מתייסר, ממש מתייסר, כאשר נקלעתי לפרשה וניסיתי ללא הצלחה לגייס את הקופסה שלי: איך יתכן שכן אני זוכר את פרשת הרפז אך לא יודע לענות ולו על השאלה הקטנה מי היה נגד מי, מי הפוגע ומי הנפגע. ישבתי שעות לקרוא מאמרים מלומדים ולצפות באברמוביצ'ים ופרשנותם עד שהרמתי ידיים והגעתי למסקנה: ככל שמתעמק בנושא ונכנס בעובי הקורה כך מתרחק ממציאות הדברים.

ראשונה עולה השאלה הזאת: האם אחד המועמדים לרמטכ"לות הלך על כל הקופה וביקש לפגוע בגלנט, או גלנט הלך על כל הקופה נגד כולם. האם זה היה ברק נגד אשכנזי או אשכנזי נגד ברק? ידוע כי היחסים בין השניים הגיעו לשפל המדרגה וסביר כי אחד ירצה בכל מאודו להפיל את השני, זאת כאשר המסמך המזויף היה גמיש ויכול לשמש אחד מהשניים. כל חוקר עלול לחשוד כי הבישול התבשל אצל השף של השני.

בואו ננסה למצוא בסבך הסיפור המטורף הזה את ההגדרות שהן מבחינת 'כולי עלמא' ואין חולק עליהן.

תוכן המסמך: מזויף.

מזייף המסמך: 'בועז הרפז' שהודה בזיופו. אין חולק על כי הרפז היה שליחו ועושה דברו של צד שלישי. הרפז עצמו לא נשא את עיניו לתפקיד הרמטכ"ל וטובת ההנאה שהפיק מזיוף המסמך הייתה כספית או ערכית.

מהות המסמך: היו בו הנחיות חד משמעיות לבניית תדמית חיובית ליואב גלנט, ומנגד הנחיות ברורות להכפשת גבי אשכנזי ובני גנץ.

שני קודקודים התמקמו על המסמך: ממהות המסמך ניתן להסיק כי יואב גלנט עמד בפינה ובפינה ממול עמדו יחד גבי אשכנזי ובני גנץ. זו ההגדרה הראשונה שניתן להסיק מהמסמך יהא אשר יהא העומד מאחוריו. אחד משני הקודקודים הוא העוקץ והשני הנעקץ.

אני מתפלא איך שרלוק הולמס או ארסין לופין לא חשבו, במסגרת סדרת הספרים הבלשית שלהם, על הרעיון הגאוני הטמון בפרשת הרפז. מדהים איך עבר עשור ועוד לא הגיע תסריט הפרשה להוליווד, ובכל זאת רוצה להעיר כי בפרשה הגאונית שהמתכנן העומד מאחוריה בוודאי איש גאון ישנם מספר דברים סתמיים תמוהים, מובנים דווקא אך לא עולים בקנה אחד עם צלחת הגורמה שהמתכנן בישל. למשל מדוע לעמול על מסמך שמועמד מראש לקבל את תואר 'המסמך המזויף'? מדוע להסתכן ולזייף מסמך כאשר ממה נפשך שום צד לא יפיק ממנו הנאה.

הבה נתחיל עם הקודקוד הראשון יואב גלנט שלכל הדעות הוא היה המועמד המוביל לתפקיד הרמטכ"ל העשרים של צה"ל, והשאלה למה לבחוש בכלל בתורת ההסתברות אם כבר והסיכוי שלך נמצא בראש הטבלה. ואמנם יש הגיון מה בלנסות לשבח את הסיכוי הזה אבל במחיר של זיוף? בסופו של יום אולי דבק רבב כלשהו במתחרה שלו גנץ ובמיוחד באשכנזי הפטרון שהריץ אותו, אבל אותו רבב גם דבק בו אישית במינון מסוים, עובדה כי המסמך כיכב כברת זמן תחת 'מסמך גלנט', נפתחה חקירת משטרה ובעקבותיה הורה היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, להקפיא את תהליך בחירת הרמטכ"ל החדש, תהליך בו הבחירה בגלנט כמעט והייתה בכיסו. גלנט, כולי עלמא, היה המועמד המועדף ולמה לסכן את המעמד הזה; להרוג את בעל הבסטה בשביל לגנוב עגבניה ולשבח את הסלט?

הבה נניח כעת כי הקודקודים אשכנזי וגנץ הם העומדים מאחורי המסמך המזויף במטרה להבאיש את ריח המועמד המועדף גלנט בעיני הוועדה למינוי בכירים ובעיני הממשלה שאמורה לבחור בטוב שבמועמדים, ולבטח לא יבחרו באיש שגייס מראש משרד יחסי ציבור במטרה לבנות תדמית חיובית לעצמו מחד ולהכפיש מאידך את המועמד המתחרה בני גנץ ואת מפקדו ופטרונו גבי אשכנזי.

ואכן ביום הראשון שלאחר חשיפת המסמך על-ידי אברמוביץ, הקדיש 'ידיעות אחרונות' את העמוד הראשון שלו לפרשה בו כיכבה כותרת ענק בת מילה אחת "לחקור" ומתחתיה תמונתו של גלנט. אולם תקופת העדנה הזאת הייתה רק לימים ספורים כי חיש מהר כל העולם ואשתו עתידים לדעת כי המסמך מזויף וכי גלנט לא ביקש לבנות שום תבנית חיובית או שלילית, לא לעצמו ולא למתחרה שלו או לפטרונו, ומי שעזר להגיע לתוצאה הזו היה ולא אחר הזייפן המתוחכם ששכח להסיר מהמסמך את הלוגו (הסמליל) של משרד יחסי הציבור 'ארד תקשורת' השייך ליועצי התקשורת אייל ארד וליאור חורב שלכאורה המסמך יצא ממשרדם, ומה חשב שלא יעלו על הזיוף? שגלנט גם ארד וחורב לא יתלוננו במשטרה? שלא יעירו את תשומת לב החוקרים לזיוף? שגלנט לא ייצא מהסיפור נקי?

ואכן ב- 19באוגוסט, פחות משבועיים מחשיפת המסמך, הודיעה המשטרה שנמצאו הראיות לכך שהמסמך מזויף ובסמוך לכך הודיעה כי כל חברי המטכ"ל נוקו מחשד פלילי. בעקבות זאת אישר היועמ"ש וינשטיין להמשיך בהליך בחירת הרמטכ"ל וב- 5 בספטמבר אישרה ממשלת ישראל את המלצת שר הביטחון למנות את יואב גלנט לרמטכ"ל. השאלה שאין ממנה מנוס: מדוע לזייף מסמך ובו בזמן להשאיר על אותו המסמך את ראיית הזהב של זיופו? מדוע לתרום ביד נדיבה ויציבה לחשיפת הזיוף. מדוע לעמול על מסמך שמועמד מראש לקבל את תואר 'המסמך המזויף'?

ואם עודנו במשבצת הקודקודים אשכנזי וגנץ ובהנחה כי הם העומדים מאחורי המסמך המזויף, השאלה מדוע החליט אשכנזי, פטרונו של גנץ, להשאיר במגירה שלו את המסמך המזויף שלושה חודשים תמימים, מסוף אפריל 2010 מאז הציג הרפז לראש לשכתו, ארז וינר, את המסמך בטענה כי המסמך נמסר לו על-ידי מכר בלשכת שר הביטחון, ועד ל- 6 באוגוסט יום חשיפת המסמך על-ידי העיתונאים אמנון אברמוביץ' ורוני דניאל בתוכנית 'אולפן שישי'.

כי אילו ביקש אשכנזי להדליף את המסמך לידיעת הציבור ולפדות את פירותיו, עדיף היה לעשות את זאת מיד דרך המשטרה לא דרך אברמוביץ' ובזאת גם להוריד מעצמו את כובד השאלה שהיה עליו להשיב לחוקרים: מדוע השארת את המסמך 3 חודשים במגירה מבלי לדווח עליו כחוק. אילו דיווח על המסמך מסוף אפריל 2010 מיד כאשר נחת עליו 'לכאורה' בהפתעה גמורה, היה יכול להשיג שתי ציפורים במכה: גם את ראשו של גלנט וגם את היושרה של רמטכ"ל אחראי עם חותמת כשר למהדרין.

ועדיין באותה משבצת של הקודקודים גנץ ואשכנזי ועם אותה התמיהה: בפרשה כה מתוחכמת של ליגה א' לא אמורים להופיע דברים סתמיים ותמוהים היוצאים מתחת ידם של מתכנתים מקצועיים. הדברים להלן יוסיפו על התמיהות שנתגלעו עקב השארת המסמך המזויף במגירת אשכנזי, 3 חודשים, מבלי לתת את הדעת על הסיכון המיותר הצפון בדבר.

וכאילו לא די באבסורד שבדבר, אשכנזי מחליט להעצים עוד את האבסורד וגורר את הפרקליט הצבאי הראשי, את אביחי מנדלבליט למסיבה. הוא מכניס אותו לסוד העניינים ומתייעץ עימו על דבר 'המסמך המזויף' שהגיע לידיו בדרך לא דרך והחזיק בו במגירה מבלי לדווח מיידית למשטרה. למעשה צו-איסור הפרסום שתוקפו חוּדּש לאחרונה לרגל קלטות מנדלבליט שבידי עיתונאי ערוץ 20 בועז גולן הוא שהביא אותי לפרשה הזאת. 

אינני יודע איך הגיעו קלטות מנדלבליט לידי גולן, אולם כבר במרץ אשתקד דיווח העיתונאי יואב יצחק על קיום הקלטות של מנדלבליט והוסיף מידע עסיסי על תוכנן. ואלה מילותיו:

המידע המתועד: שלוש הקלטות הינן מחודש אוגוסט 2010 – הימים הראשונים לפרשת הרפז:

קלטת ראשונה: מנדלבליט ואשכנזי מדברים על המסמך המצוי בידי אשכנזי (באותו שלב הוסתר המסמך מהיועמ"ש יהודה וינשטיין ומהמשטרה) ומנדלבליט מנחה את אשכנזי להמתין כדי שהוא, מנדלבליט, ישן על זה לילה.

קלטת שנייה: מנדלבליט מדליף לארז וינר, עוזרו של הרמטכ"ל, פרטים מתוך שיחתו עם היועמ"ש וינשטיין, ומוסר לו שהפנה את חוקרי המשטרה לחפש ולבקש את המסמך מידי העיתונאים אברמוביץ' ורוני דניאל שהחזיקו במסמך. (למרות ובאותה עת מנדלבליט ידע היכן נמצא המסמך המקורי ומי מחזיק בו).

קלטת שלישית: מנדלבליט מדליף לאשכנזי פרטים משיחה נוספת עם היועמ"ש וינשטיין, וכן משיחה שקיים עם ראש אגף החקירות באותה עת ניצב יואב סגלוביץ', שציין באותה שיחה כי נערכות שיחות עם בא-כוחו של הרפז, ד"ר יעקב וינרוט, באפשרות להגיע להסדר טיעון מהיר עם הרפז, הסדר שייתר את הצורך בהמשך החקירה ובעדויות הבכירים, ובהם אשכנזי ווינר. סוף ציטוט מדיווח יצחק אשתקד. 

במאמר מוסגר אציין כי עצם צו-איסור פרסום הקלטות של מנדלבליט אשר קיבל לא מכבר ארכה לתוקפו הוא הוא האישור לקיום הקלטות. על זה נאמר צו-איסור פרסום אחד שווה לאלף אישורים.

זה הזמן לסדר את הקוביות ונתחיל מבראשית. בסוף אפריל 2010 הגיח לאוויר העולם מסמך הרפז המזויף. ארבעה חודשים מאוחר יותר תודיע המשטרה כי כל חברי המטכ"ל נוקו מחשד פלילי. כעבור חודש מהודעת המשטרה תאשר ממשלת ישראל את המלצת שר הביטחון למנות את יואב גלנט לרמטכ"ל, מינוי שעתיד להיכנס לתוקפו ביום סיום אשכנזי את תפקידו 14 בפברואר 2011, אך ממש בתחילת אותו פברואר מינוי גלנט יבוטל לאחר חשדות לעבירות תכנון ובנייה הנוגעות לנחלת בני הזוג גלנט במושב עמיקם, ולאור חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין. בדקה התשעים ממש בני גנץ נכנס במקום גלנט לנעלי הרמטכ"ל היוצא אשכנזי ב- 14 בפברואר 2011.

הגיעה איפוא השעה להציג את פרשת גלנט שהביאה לביטול מינויו לרמטכ"ל. פרשת גלנט פרצה ב- 2008 בעקבות חשיפתו של העיתונאי קלמן ליבסקינד במעריב על אודות חשדות לעבירות תכנון ובנייה שביצע האלוף יואב גלנט במושב עמיקם. גלנט, יאמרו החשדות, תפס שטחים לא לו וביצע עבירות בנייה. ב- 2009 מילא גלנט אחר דרישת מנהל המקרקעין, פינה את השטח שנטען כי גלש אליו ועקר את עצי הזית ממנו.

סוף טוב הכל טוב לפחות מבחינתו של גלנט: בשנת 2012 אישרה הוועדה המקומית מנשה-אלונה תשריט גבולות חדש לשטח נחלת משפ' גלנט במושב עמיקם והכניסה לגבולות נחלת גלנט את השטח הציבורי אליו נטען כי גלש. בהחלטת הוועדה נקבע כי בתשריט שהוגש ואושר ב- 1998 על-ידי ועד מושב עמיקם נפלה טעות בגבול בין נחלת גלנט לשטח הציבורי הפתוח שסופח לנחלה. הוא שאמרנו סוף טוב הכל טוב, אבל לא ניתן להתעלם מההד הציבורי שנוצר בתחילת הפרשה ובגינו בוטלה בחירת גלנט לתפקיד הרמטכ"ל.

למען הסדר הטוב יורשה לי לשוב ולציין בסדר כרונולוגי את התאריכים ונקודות הציון של פרשת 'נחלת גלנט' אשר בנקודת זמן עתידית עתידה להצטלב עם 'פרשת הרפז'.

בשנת 2008 פרצה הפרשה של 'נחלת גלנט'.

בשנת 2009 הוחזר השטח שסופח והדי הפרשה של 'נחלת גלנט' שככו.

בשנת 2010 תחילת אפריל, שר הביטחון מודיע על אי-הארכת כהונת הרמטכ"ל אשכנזי.

בשנת 2010 סוף אפריל, 'פרשת הרפז' פורצת עם המסמך המזויף.

בשנת 2010 בד בבד עם פרוץ 'פרשת הרפז', ההדים של פרשת 'נחלת גלנט' שבו להתעורר.

בשנת 2010 בספטמבר, וחרף ההדים של 'נחלת גלנט', הממשלה מאשרת את מינוי גלנט לרמטכ"ל.

בשנת 2011 הדי פרשת 'נחלת גלנט' מגיעים לשיאם ומתחזקים.

בשנת 2011 בתחילת פברואר, מינוי גלנט לתפקיד הרמטכ"ל מתבטל.

בשנת 2011 ב- 14 בפברואר, מתמנה גנץ לתפקיד הרמטכ"ל במקום גלנט.

ובשנת 2012 סוף טוב לפרשת 'נחלת גלנט'.

אם נעיין היטב בסדר הכרונולוגי של התאריכים לעיל נמצא בנקל כי מי שעמד מאחורי 'מסמך הרפז' וזיופו, ידע מזה שנים על אודות הפרשה האומללה של 'נחלת גלנט' שהביאה בסופו של יום לתוצאה אפקטיבית ביותר ולביטול המינוי המיוחל של גלנט לרמטכ"ל.

סביר אף כי מי שעמד מאחורי 'מסמך הרפז', נמנה על אלה שהעירו את פרשת 'נחלת גלנט' המנומנמת מזה שנתיים ושהדיה שככו עם החזרת השטח שסופח, בטעות או לא, על-ידי גלנט. נדמה ופרשה זו נטמנה בכספת עד ליום הדין הגדול והנורא בו תישלף מתוכה ותוצג לראווה, ויום הדין הגדול והנורא הזה הגיע. 

עם הודעת ברק על אי-הארכת כהונת הרמטכ"ל, פרשת 'נחלת גלנט' אכן נשלפה מהכספת ומיד לאחר ההודעה החל הליך בחירת הרמטכ"ל החדש, הסכינים נשלפו ומי מבעלי העניין ביקש מעושה דברו להוציא את הפרשה המנומנמת מהכספת ולהקימה לתחייה.

בין המועמדים הוזכרו שמותיהם של האלופים שמני, גנץ, איזנקוט, גלנט ומזרחי, כאשר אין חולק על כך כי גלנט היה לאחד המועמדים הבולטים ברשימה, וככל הנראה גם גנץ התמקם במקום טוב יחסית והיה למתחרה רציני לגלנט. 

וכאן אני מוצא אבסורד שאין לו אח ורע במשפחת האבסורדים הענפה, אולם ולפני שאציג את האבסורד עלי לחזור ולהזכיר את מהות המסמך והקודקודים שהתמקמו עליו. במסמך 'הרפז' המזויף הוצגו הנחיות ברורות לבניית תדמית חיובית לגלנט ומנגד עוד הנחיות ברורות להכפשת אשכנזי וגנץ. כלומר מי שזייף את המסמך ובו בזמן דאג להשאיר עליו את הסימנים והאותות לריסוק הזיוף ופִענוחו (הלוגו של 'ארד תקשורת') ביקש מפורשות שנבין מהמסמך את ההפך, היינו שהזייפן ביקש לרקום תדמית שלילית לגלנט ותבנית חיובית לבני גנץ. הכיצד! היתכן? זו לא ירייה בנגמש כי אם ברגליים.

ואולם לא הייתי נחפז לקבוע כי הירייה כוונה גם לראש וזאת מעצם מעמד המסמך שאין חולק כי יצא מתחת יד אחת הקבוצות מליגה א'. כל חוקר המכבד את מקצועו יתן את הקרדיט לשחקן ליגה א' ויפקפק במסר המקורי של המסמך, שמא הזייפן דווקא גלנט שביקש כלשון המסמך להיטיב עם תדמיתו ולהכפיש את גנץ ואת אשכנזי פטרונו. ואמנם הסבירות למהלך כזה נמוכה עד אפסית, כי גלנט עמד בראש הרשימה ולמה לו לסכן את המעמד בו זכה דרך הטבע מבלי לנקוט בשום דבר. למה לו להסתכן ברצח בעל הבסטה בשביל לגנוב עגבניה שתשבח סלט מוכן מאליו. הסיכויים למהלך גלנטי כזה קלושים אך קיימים; הליגה של מחבר המסמך והמגרש שהמשחק התקיים עליו חייבו את החוקר ואת הצופה מהצד לכבד את המשחק ולהטיל ספק גם במובן מאליו. גם בגלנט.

זה הספק שריחף באוויר וליווה את גלנט גם כאשר הממשלה אישרה את מינויו לתפקיד הרמטכ"ל; אם תרצה חרף אישור מינויו לתפקיד. זה היה תפקיד 'מסמך הרפז', זו היתה תכליתו וזה היה היעד של שולחיו, מתכנניו והעומדים מאחוריו: שהעננה המוזרה תמשיך ללוותו ולרחף מעל ראשו עד אשר תגיע מכת המחץ המוכנה מראש ויציבותו תתערער, או אז העננה המרחפת ממילא על ראשו תכריע את שיווי משקלו ותפילו לקרשים. אם תרצה זה הקש שיועד מראש לשבור את גב הגמל, את האיש גלנט. אם להשתמש בשפה הקונבנציונלית: זה וידוא הריגה. בליגה א' מוודאים הריגה לפני שיורים כדור אחד.

לאמיתו של דבר במסע הזה לא שאלו את ראשו של גלנט כי אם ביקשו לחטּא את המסלול המיועד לגנץ, שימשיך לצעוד עליו ללא עכבה באותו קצב וכיוון וגלנט זוהה על המסלול כעכבה שיש להסירה. מה שמשך את שימת ליבי בתחקיר הזה הוא המכנה המשותף של האסטרטגיה שפעלו לאורה. הדינמיקה של האסטרטגיה הזאת הזכירה לי דינמיקה אחרת שניגנה את אותה הסימפוניה ועל אותו מיתר.

בפרשת 'מסמך הרפז' ידעו כי מהעץ הזה לא יצמח פרי ועל אף זאת עבדו עליו בכל הכוח ואף היו מוכנים לסכן עבורו חייל או שניים, אשכנזי והרפז, בתנאי הקלה כמובן שיצאו מהסבך כמעט ללא פגע ואכן שניהם יצאו ללא פגע. לציין, וזו הדינמיקה המרכזית, כל אשר ביקשו הוא להכין את האווירה האופטימלית לפרשה המוחצת 'נחלת גלנט' שתפעל ללא השהיה ומסמך הרפז הוּכן לספק את זאת. להשריש בלב המחליטים ב'נחלת גלנט' את הספק העמוק ביותר שמרוב עומקו בלתי נראה הוא אך פועם. זה המצב האופטימלי כאשר הספק פועל בעומק ליבך הנסתר עד כדי שאינך מסוגל להעלותו על בדל שפתך או להחליט גלויות בשמו, אבל כן אתה מושפע ממנו ושרוי כל כולך באווירה שלו. זה הספק היעיל המשמש להטות את כף המאזניים לכאן ולכאן.

זה מה שעשו בפרשות נתניהו לדורותיהן משנות התשעים עד הלום: ערבבו ביודעין את הפרווה עם הבשר וקראו על הפרווה חלב: אתה אוכל בשר עם חלב אדוני! הם ידעו כי מהפרווה הזה לא יצא אַשַם גם לא ריח של אשם אך ביקשו ליצור בזאת את האווירה האופטימלית שהספק יתפזר לו בחלל לכל עבר עד אשר יבשיל אישום מה מרכזי שיוכרע בצל הספק המפוזר אקראית לכל עבר. הם ידעו כי פרשת ביביטורס היא מעין גמל פורח באוויר. כך פרשת החשמלאי ורהיטי הגן והמתנות והחמגשיות והבקבוקים והמטפלת הסיעודית ותיק אלף אלפיים ושלוש. הטקטיקה של העבודה היא אותה טקטיקה ששימשה בפרשת גלנט. הם ידעו כי מפרשת רהיטי הגן לא יצמח פרי ועם זאת עבדו עליה בכל הכוח והשקיעו מאמץ. כל אשר ביקשו הוא להכין את האווירה האופטימלית לפרשה המוחצת שבוא תבוא, אם לא מחר מחרתיים, או אז כאשר יורגש ערעור מה ביציבות, הקש שפוזר משנת נוח באוויר ייכנס לפעולה ויכריע את שיווי משקל נתניהו להפילו לקרשים.

אם תדקדקו בלוח הכרונולוגי של האירועים משנות התשעים עד היום- תבחינו כי העננה המוזרה המלאכותית של פרשות נתניהו לא סרה מעל רח' בלפור לרגע, תמיד ריחפה, תמיד הייתה מתודלקת ומוכנה כי לעולם לא תדע מתי היציבות תתערער והעננה המעובה באינסוף ספקות תיקרא לדגל. זו שיטת העבודה של קומץ אנשים שנתלשו בצו העם מהשלטון ובנו אסטרטגיה מלאה ותוכנית עבודה סדורה בשביל להחזיר את המושכות לידיהם ולתקן את מה שהם מגדירים עוולת העם.