מתכון מעשי לחיים רוחניים!

הרב נתנאל יוסיפון , י"ב בטבת תש"פ

יהדות הרב נתנאל יוסיפון
הרב נתנאל יוסיפון
צילום: יח"צ

המדרש מספר שרבי יהודה הנשיא למד את הדרך, שבה יש לנהוג ביחסים הדיפלומטיים עם מלכי רומי, מפרשיית המפגש בין יעקב לעשיו, כי מעשה אבות סימן לבנים, ושם מלמדת אותנו את דרך ההנהגה עם מלכי הגויים בזמן הגלות.

כיוצא בדבר, אפשר לומר על הפרשיות שלנו, העוסקות בירידת יעקב ובניו למצריים, שאפשר ללמוד מהם על הדרך שבה על האדם לנהוג בירידת נשמתו הרוחנית אל המיצרים של הגוף, ובדרך שבה יהודי שבתחילת חייו למד בישיבה ועסק בתורה ובהמשך חייו מתעסק בעולם המעשה, אך רוצה להמשיך ולעלות במעלות הרוחניות.

ננסה לשרטט כאן דרך רוחנית מעשית, שבה יש שלושה שלבים, אותם נלמד משלוש דמויות שירדו למצריים.

הדמות הראשונה – יוסף הצדיק. ספר בראשית נחתם בצוואתו של יוסף: "אנוכי מת, ואלוקים פקד יפקוד אתכם, והעלה אתכם... אל הארץ אשר נשבע... והעליתם את עצמותי מזה". יש כאן אמירה רוחנית יסודית, יוסף הוא אמנם משנה למלך מצריים, ומצופה ממנו שיזדהה עם מצריים, אך הוא קם וצועק – אנחנו לא מכאן, אנחנו שייכים לארץ ישראל, תוציאו אותי מכאן. 

בכך הוא ממשיך את דרכו של יעקב, החורזת את הפרשה, ומצווה לבניו – אנחנו לא מכאן. אנחנו מארץ ישראל. אותי תקברו במערת המכפלה.

וזה השלב החיוני הראשון למי שרוצה לחיות חיים רוחניים – לזכור, שאיננו גשמיים, גופנו בעולם הזה, אך אנו שייכים לעולם של רוח. ולכן, עלינו לקבוע עיתים לתורה, לשמור מצוות, ולחיות חיים רוחניים. עלינו להתרפק על הזיכרונות מהחגים ומשנות הישיבה, ולהשתדל להיות מחוברים לרבנים, לבית המדרש ולעולמות של רוח. 

עניין זה עמד ליוסף הצדיק שלא יחטא במצריים גם כשהיה בודד, כשיטה בחז"ל שיוסף חשב לחטוא עם אשת פוטיפר, אך באה אליו דמותו של אביו בחלון והצילתו מהחטא. הזיכרונות מאיש הרוח הגדול, שחינכו וגידלו, עמדו לו שלא יחטא.

הדמות השנייה – יעקב אבינו. מה הסיבה שיעקב ירד למצריים?

לכאורה, יעקב ירד בגלל הרעב בארץ, שהרי יוסף מנמק את הסיבה שבגללה כדאי ליעקב לרדת למצריים, "וכלכלתי אותך... עוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר". 

אולם, יעקב עצמו מנמק את הליכתו למצריים מסיבה אחרת – "ויאמר יעקב... עוד יוסף בני חי, אלכה ואראנו בטרם אמות". כדאי לשים לב, שלעומת אברהם שירד ממצריים בגלל הרעב, יעקב יצא מהארץ פעמיים, ושניהם בשביל המשפחה והילדים. בפעם הראשונה הוא יוצא לחרן לשאת את נשיו ולהוליד את רוב ילדיו, ובשניה לפגוש את יוסף בנו. 

נקודה זו מבטאת נקודה עמוקה מאוד בחיי יעקב. כשחז"ל מדברים על ההקרבה המיוחדת שהקריב כל אחד מהאבות בשביל ה', הרי אצל אברהם הם מציינים את העקדה והנסיונות, אצל יצחק שעקד עצמו לפני ה', ואצל יעקב שהיה לו צער גידול בנים.

עניינו המיוחד של יעקב בעולם הוא להוליד ולגדל את הבנים, ובכך להפוך את עם ישראל מיחיד לציבור. עד יעקב, בכל דור היה רק יהודי אחד – אברהם יצחק או יעקב, מיעקב ואילך יש יותר ממניין יהודים בעולם, והרי מניין הוא עדה בישראל, ועליו שורה השכינה. זו הסיבה שעם ישראל נקרא על שם יעקב – ישראל.

לכן, בזמן שיעקב חשב שיוסף מת, הוא אמר "ארד אל בני אבל שאולה", כדפרש"י – "גהינום. סימן זה היה מסור בידי מפי הגבורה, אם לא ימות אחד מבני בחיי, מובטח אני שאיני רואה פני גהינום". ולהיפך, כשיעקב פוגש את יוסף, הוא אומר "אמותה הפעם, אחרי ראותי את פניך, כי עודך חי". וכמדרש המובא ברש"י, שכיוון שאף אחד מבני לא מת, אמות רק פעם אחת בעולם הזה ולא אמות לעולם הבא. כי שליחותו של יעקב בעולם היא להעמיד את הבנים, וכשתושלם שליחותו לא יראה פני גהינום. נמצא שיעקב יורד למצריים לוודא את השלמת שליחות חייו, "אלכה ואראנו בטרם אמות".

וזה השלב החיוני השני למי שרוצה לחיות חיים רוחניים תוך חיי המעשה. לא רק להיות אדם שורד רוחנית, שזכרונות העבר מחיים אותו, כי אם למצוא שליחות רוחנית לחיים. מי שבא לחיי המעשה מתוך תודעת שליחות רוחנית עתידית, הוא בוער תדיר בעבודת ה'. השליחות יכולה להיות הפצת תורה, עשיית חסד וכל איש ואישה לפי מה שמתאים להם.

הדמות השלישית – יהודה והאחים. כשהם מגיעים למצריים, מתרחש מהפך במציאות ישראל במצריים. בתחילה חיו יוסף ומשפחתו כבודדים במצריים. והמצרים יכלו לחשוב, שיוסף ומשפחתו הוא חלק מהם. 

לכן, בתחילה גם פרעה מזמין את אביו ואחיו של יוסף שיצטרפו למצריים, וכפי שהוא אומר – "קחו את אביכם... ובואו אלי". אך יוסף קולט שכרגע מתרחש שינוי וצריכה להיווצר סביבה יהודית במצריים. הוא שולח את אחיו, המציגים עצמם כרועי צאן הפועלים בניגוד למצרים העובדים עבודה זרה לכבשים, ואז פרעה אומר ליוסף: "אביך ואחיך באו אליך", אליך ולא אלי, ליוסף ולא לפרעה.

לפיכך, "ואת יהודה שלח לפניו.... להורות לפניו גשנה", וכדמתרגם – ששלחו להקים שם בית מדרש. כשיהודה והאחים מגיעים, כל הסביבה משתנה. וזה העניין, לא רק לחיות בסביבה אחרת ולשרוד בה או אף להיות שליח בתוכה, אלא לעשות סביבה. להפוך את המקום והחיים למקום וחיים של תורה ורוחניות.

ויהי רצון, שנזכה תדיר לעלות בשלושת שלבי הסולם הללו, לצאת מכל המיצרים, ולהעלות את חיינו לחיים רוחניים!