נסיון ההשתלטות על מערת המכפלה
נסיון ההשתלטות על מערת המכפלה

זכינו, ושבת חיי שרה בה קראנו בתורה על קניין מערת המכפלה הפכה לשבת בה נוהרים אחינו מכל גווני עם ישראל  לחברון.

אויבינו הארורים שראו את הנהירה העצומה נכנסו ללחץ, ותנועת הטרור הרצחנית הפת"ח, זו שאחראית לרצח יהודים רבים, מנסה להשתלט על מערת המכפלה.

הם מביאים מידי יום שישי אלפי מוסלמים ובאמתלה של "תפילה" הם מתמקדים בהסתה, מביאים משפחות של מחבלים, משתלטים על שטחים בגן המערה ואף הקימו משמר אזרחי ש"שומר על המתפללים מפני היהודים". לחרפתנו,  בשבועות האחרונים נחסמה דרכם של תושבי חברון היהודים שמגיעים למערת המכפלה לתפילת ותיקין.

 אנו,  ששואבים ממקורות נצח, נקרא בשבת על בקשתו האחרונה של יעקב אבינו להיקבר במערת המכפלה, יודעים שמעשה אבות סימן לבנים. דבר בעתו מה טוב, ולכן עלינו ללמוד מפרשת ויחי את החשיבות העצומה של מערת המכפלה. 

יודעים אנו שהחכם עיניו בראשו ומכלכל את צעדיו בתבונה. לא מתבונן רק על הזמן הנוכחי, אלא מחשב את צעדיו שנים קדימה. אם זכה אדם ומצבו הכלכלי מאפשר לו, לא מבזבז את כל כספו אלא חוסך גם לעתיד. במשך עשרים שנה עבד יעקב אבינו אצל לבן הארמי וחסך הון רב.

אבל כשיורד יעקב למצרים, הוא לוקח עמו רק את הרכוש שצבר בארץ ישראל. את כל החסכונות שהיו לו מפדן ארם לא השקיע יעקב בנדל"ן או בעסקים אחרים שמניבים רווחים, אלא נתן את הכול לעשיו בשביל לקנות את חלקו במערת המכפלה. כדי לפתות את עשיו, העמיד יעקב ערימות של זהב וכסף ואמר לו: כל הכסף הזה שלך,   אם תתחייב שאת חלקך במערת המכפלה אתה נותן לי!  

מלבד מה שמלמד אותנו יעקב אבינו  שבז לנכסי חו"ל ואמר שאין בהם ברכה, מלמד אותנו כמה עלינו לייקר ולהחשיב את מערת המכפלה! יעקב מצווה את בנין לקבור אותו במערת המכפלה, כדי ללמד אותנו לדורות על חשיבות המקום. איזו השקעה נצחית השקיע יעקב אבינו לדורות! כמה עלינו לשמוח על הזכות העצומה שנפלה בחלקנו להסתופף בצל אבות העולם!

לימוד נוסף לדורות מסיפור קבורתו של יעקב במערת המכפלה, הוא גם ביחס הראוי לאויב: למרות שמכר עשיו הרשע את מקום הקבורה למערת המכפלה ליעקב תמורת הון רב, הוא טוען לבעלות על מקום הקבורה במערה. הגמרא (סוטא יג). מספרת שכאשר הגיעו האחים למערה לקבור את אביהם, הם גילו להפתעתם שעשו מחכה להם שם, וטוען שהמקום שייך לו. השבטים ניסו להזכיר לו שהוא מכר את המקום ליעקב.

ואחרי דין ודברים  (שמובאים בגמרא) סוכם להריץ את נפתלי למצרים, להביא את השטר שמוכיח על מכירת המערה ליעקב. בינתיים חיכו. בין המחכים היה חושים בנו של דן, שהיה חרש ולא שמע את חילופי הדברים. בשלב מסוים הוא שאל מה קורה. הסבירו לו שעשו מעכב, ומחכים לנפתלי. חושים הזדעזע: "ועד שיבוא נפתלי מארץ מצרים, יהא אבי אבא מוטל בבזיון?!" מיד לקח מקל בידו, היכה את עשו בראשו והמיתו. הגמרא מסיימת שעיני עשו נשרו ונפלו לרגלי יעקב, זהו שכתוב: "ישמח צדיק כי חזה נקם, פעמיו (רגליו) ירחץ בדםהרשע".

הלוואי ונזכה להנהגה בריאה שלא תיתן דריסת רגל לאויב ולא נושאת ונותנת אתו.