על פי תהום

קבוצה החפצה בייצוג והשפעה, חייבת להתאחד, למצוא מכנה משותף מינימלי, להותיר את המחלוקות והאגו מאחור.

ד"ר יוסי לונדין , ט"ז בטבת תש"פ

דעות ד"ר יוסי לונדין
ד"ר יוסי לונדין
צילום: ללא קרדיט

טרוף המערכות הפוליטי הפוקד אותנו בשנה האחרונה עוד יזכה מן הסתם למחקרים וספרים רבים שמתוך פרספקטיבה היסטורית ינסו להבין, כיצד הצליחה המדינה היהודית המשגשגת, ליצור כאוס כל כך עמוק וממושך במוסדות הממשל שלה.

אולם גם מבלי לחכות להיסטוריונים של העתיד, דומה שכל מי שמתבונן במה שמתחולל סביבנו  בחודשים האחרונים, יכול להצביע על שלושה תהליכים פוליטיים משמעותיים.

הראשון הוא המהפכה שיצרה העלאת אחוז החסימה- ההחלטה שלעניות דעתי היא אחת הגרועות והאנטי דמוקרטיות ביותר בתולדות ישראל, הביאה לחיסולם למעשה של כל המפלגות הקטנות, והפכה את הצורך באיחוד כוחות פוליטי לצורך קיומי.  

התהליך השני הוא (בהכללה גסה כמובן) מעברם של חלק ניכר מעולי חבר העמים ממחנה הימין הלאומי והמסורתי למחנה השמאל מרכז. תהליך זה שהוא אולי העגום והמשמעותי ביותר מבין הארועים המתחוללים סביבנו, ניתק קבוצה גדולה שלמרות חילוניותה, הזדהתה עם התפיסה הלאומית השמרנית והמסורתית, והעביר אותה למחנה הליברלי והחילוני.

דומני שמי שתולה תהליך זה אך ורק בשגיונותיו הפוליטיים של ליברמן עושה הנחה לעצמו, אולם זהו כבר נושא לדיון נפרד. התהלך השלישי הוא כמובן, התעצמות הרדיפה האכזרית, הצבועה והמושחתת של גורמים רבים במערכות המשפט והתקשורת אחר בנימין נתניהו, רדיפה שאפילו צוק איתן כדוגמת ראש הממשלה, אט אט מאבד את יכולת העמידה כלפיה.

התוצאה של תהליכים אלו ברורה, הרוב המוצק ממנו נהנה הימין בעשור האחרון אבד, הבחירות יוכרעו (או יגיעו לסיבוב רביעי..) על חודו של קול, ומיצוי כל קול הוא חובה מחויבת המציאות לכל מפלגה חפצת חיים.

כל הזרמים במדינת ישראל הבינו את המשמעויות הנ"ל. המפלגות הגדולות כבר מזמן פיתחו את היכולת להכיל בתוכם קצוות כדוגמת יריב לוין והנגבי מזה, או צביקה האוזר ועופר שלח מזה, החרדים גם הפנימו את הצורך בחיבור שבין תלמידי הרב עובדיה והרב מזוז או בין חסידי גור לאנשי דגל התורה, בקרב הערבים שוכנים להם יחדיו התנועה האסלמית והמפלגה הקומוניסטית האתיאסטית, וזה עתה חברו להם אנשי השמאל הקיצוני  פרץ והורביץ, אורלי לוי ותמר זנדברג.

כולם הבינו, כי קבוצה החפצה בייצוג והשפעה, חייבת להתאחד, למצוא מכנה משותף מינימלי, להותיר את המחלוקות והאגו מאחור ולנסות להשפיע בתנאים הכל כך מורכבים הנוכחיים.

כולם, חוץ מקבוצה אחת. נאמני עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. שכולם דוגלים בשלמות הארץ ובמדיניות בטחון קשוחה, כולם נאנקים תחת עולה של הדיקטטורה השיפוטית, כולם מאמינים פחות או יותר באותו חזון כלכלי, ולמרות כל המחלוקות כולם מבינים את החשיבות העצומה במאבק על זהותה היהודית של מדינת ישראל, וכולם, נכון לשעה זו לא מבינים את גודל השעה וחומרתה.

נכון, יש מחלוקות לא פשוטות בין המחנה הליברלי לתורני, נכון שהחזון של נפתלי בנט ואיתמר בן גביר  אינו בדיוק אותו חזון, נכון שישנם הבדל אישיות והשקפות בין איילת שקד לבצלאל סמוטריץ ולרב רפי, ובכל זאת- הטחו עיניכם לראות מה משמעות הפילוג?. האם אתם חפצים בחוסר ייצוג מוחלט או בנציגות עלובה וחסרת השפעה? האם אינכם מבינים מה המשמעות של תוצאה שכזו, בין אם תהיה למרות הכל ממשלת ימין, ובין אם חלילה נצטרך להיות באופוזיציה?

לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב. המסר האמוני הגדול והעצום של תורת הראי"ה ימשיך להאיר גם אם מייצגיו לא יתעלו על עצמם וימשיכו להתקוטט מחוץ לכנסת. יתכן שאולי באמת הגיע העת להשתלב בליכוד מזה ובמפלגות החרדיות מזה ובכך להגיע לשלב חדש בדרכה של הציונות הדתית, אולם גם בשלו התנאים לכך, וודאי שלא זו הדרך ולא השיטה.   

נציגינו, בשעות שנותרו, אנא הכנסו לחדר אחד, השאירו בחוץ את האגו ואת חלומות המקסימום של כל אחד-ותתעוררו. רגע לפני התהום.