כך אי אפשר להמשיך

רפי קפלן , י"ז בטבת תש"פ

יצאתי אמש מכינוס מרכז הבית היהודי מבויש ומאוכזב. לא אני לבד, אלא מאות חברי מרכז שישבו שם מתוסכלים מול התנהגות לא ראויה.  

מתוך כ1,000 חברי מרכז שהם אמורים לייצג את ציבור מתפקדי הבית היהודי התכנסו בגבעת שמואל אמש להערכתי קצת יותר מ50% מכלל הצירים. החלק הגדול מאותם צירים/נציגים הם אנשי מעשה וחינוך מנוסים.

את חלקם אני מכיר כבר למעלה מ25 שנה. אנשים מתורבתים היודעים לנהל שיחה ודיונים ממוקדים ועמוקים בצורה של הקשבה והבעת דעות וקבלת החלטות בצורה דמוקרטית.

לצד אילו יש עוד אנשים שאמנם מאד אכפת להם מהמפלגה, אבל דרכם בניהול הדיון הפנימי היא כוחנית חסרת סובלנות ובעצם לא מאפשרת דיון ענייני.

כמה כאלו יש? איננו יודע להעריך, אבל הם מיעוט. אבל למיעוט זה יש כח להרוס הכל. מספיק שלושה מצד זה של דעה מסויימת ושלושה אחרים כנגדם ואלו קמים לצעוק, ואלו מנסים להתגבר יותר, ובשלב הבא אלו לא רק נעמדים במקום אלא מתקדמים עד  לבמה, וכנגדם שניים כבר עולים לבמה... ואז קמים חמישה אנשים לנסות להרגיע, ועוד שלושה מנסים להשתיק, והניצים כבר מזמן הפסיקו להקשיב ולא מאפשרים להמשיך את הדיון...

הצעקות: "אל תיגע בי", וממשיך ב- "אז בבקשה תרד מהבמה ותתן להמשיך את הכינוס", והם כמובן מסרבים, כי "הם הצודקים". "תוריד את הידיים", ו"מי אתה בכלל?!"

ואני חוזר ואומר, מאות אנשים יושבים ומסתכלים במתרחש ומתביישים, ומבינים שאם הם יקומו וינסו להתערב זה רק יהיה יותר בלגן, ואפילו לצעוק ולהתחנן מהמקום לא יועיל ורק יוסיף קקופוניה.

וכך מתפוצץ לו כינוס של אנשים ברובם נהדרים, ערכיים ומכובדים, בגלל מקסימום עשרה חסרי תרבות דיון, חלקם חמומי מח. ומה באמת ניתן לעשות כנגד זה? האם להביא סדרנים בריונים מגודלים שיתחילו לגרור אנשים החוצה? האם לדאוג שיהיו שם שוטרים שידאגו לסדר? אוי ואבוי אם אנחנו מגיעים לכך. האם אפשר לדאוג שלא ייבחרו מתוך 1000 צירים עשרה כאלו? אין דרך.

אז אולי בכלל צריך לפרק את מרכז הבית היהודי ולנהל את הכל בצורה אחרת? אני משוכנע שיש צורך בשיתוף הציבור, אבל כנראה שלא ניתן יותר לנהל מרכז פוליטי. אני מודה שאני מתבייש שבציבור המפואר הזה אין דרך לקיים גוף מכובד המתכנס לקבלת החלטות רחב תוך כדי דיונים והקשבה הדדית וליבון הנושאים.

כתבתי ופרסמתי כאן לאחרונה את דעתי שיש לקיים פריימריז. הציבור רצה להשפיע ולהיות שותף. ולא אפשרו לו.

הציבור הרגיש שיש נתק של נציגיו בכנסת לבין השטח. אני זוכר ימים שעל מנת לקדם משהו בכנסת בין נציגי המפד"ל היית נאלץ להיפגש לחוד עם אורי אורבך ז"ל לבין זבולון אורלב שיבל"א ויו"ר המפלגה דאז הרב פרופ' הרשקוביץ. ממש כך, שלושה חברי כנסת, שאי אפשר היה לשבת עם שלושתם ביחד.

ואז קידם אורי ז"ל בכל הכח את רעיון הפריימריז. אלפים אכן התפקדו ולראשונה התקיימו פריימריז בציונות הדתית. נפתלי בנט הגיע  עם רוח חדשה וכבש את המפלגה. באמת הרגישו ש"משהו חדש התחיל".

חברי המרכז נתנו לו עוד ועוד סמכויות כיו"ר מוביל. הוא הספיק לעשות כמה טעויות, התחיל לדעוך, בין היתר נכנס לעימותים פנימיים ובסוף נטש את האוניה כשהיא נבוכה ומרוסקת.

נטישתו יחד עם אילת שקד ברגע האחרון לא אפשרה זמן לפריימריז ומרכז הבית היהודי הסמיך ועדה שתבחר יו"ר חדש. הרב רפי פרץ שבתחילת הדרך ממש לא רצה להיכנס למגרש הפוליטי לבסוף קיבל את המושכות לידיים.

אינני יודע מי היו אלו שלחצו עליו להתקדם בלי להיוועץ עם השטח. בניגוד לעבר בו הרב רפי אמר ש"צריך לסתום את האף" ולחבור אל עצמה יהודית, הפעם הוא רץ וחתם איתם ראשונים.  הוא הגיע אמש לכינוס מרכז המפלגה ולא הביא בפני החברים את פרטי הצעת החיבור עם האיחוד הלאומי כפי שצופה.  הציבור רצה לשמוע איך בדיוק יהיה ה"ריצרץ", והאם הוא ממשיך למדר את מוטי יוגב מההחלטות ולהמשיך לקבל החלטות בפורום מצומצם.  חברי המרכז רצו לשמוע על התחייבות לפריימריז.

התרגלנו לקיום דיון, להבאת הצעות שונות, תוך כדי שמיעת החברים שנרשמו לדיון. טעות עשה מי שחשב שברגע האחרון אפשר היה להביא להצבעת "חותמת גומי" בעד ונגד. 

הציבור  לא קיבל את זה ומיד כשהתחילו הצעקות הספונטניות מהציבור "מוטי! מוטי! מוטי!" (יוגב)  בידיעה כי הוא היחיד מכל הרשימה שנבחר במרכז, (ובמקום הראשון), והוא כלל לא בסוד קבלת ההחלטות ולא קיבל רשות הדיבור, ולמרות ההצעות ל"שלום פנימי" שיעלה יחד עם היו"ר לבמה,  ניר המזכ"ל לא הצליח להתגבר על המהומה ונתן לרב רפי לדבר. הציבור אכן הקשיב לרב רפי אבל כשגילו שהוא לא מתכוון לשתף את מוטי ולא להביא את פרטי החיבור וההתמזגות עם האיחוד לאומי לידיעת הציבור , שוב התחילה מהומה. לבסוף נאלצו לתת למוטי יוגב לדבר. מוטי אכן דיבר וחזר על הדרישה לשתף פורום יותר רחב בקבלת ההחלטות.  החברים מחאו כפיים, הרב רפי וניר הבטיחו בצורה מעורפלת שחברים נוספים ישותפו בקבלת ההחלטות וש"נסמוך על יו"ר המפלגה...". פשוט לא קלטו שכך זה לא יכול להימשך.

הכינוס הסתיים בהצבעה חטופה בעד, תוך כדי צעקות לא מעטות והתפזרו עם שירת התקווה עגומה למדי.
הסתכלתי על הגוף הזה אליו אני שייך כבר עשרות שנים ואמרתי לעצמי "משוגע מי שמתמזג עם הדבר הזה".
הבנתי שלאחר תמונות אלו, בצלאל והאיחוד הלאומי יחפשו חיבור אחר. הבנתי שהבקר אשמע כבר על ניסיון מחדש להתחבר לימין החדש. צדקתי. הבקר נחתם הסכם בין נפתלי בנט לבין בצלאל.

עכשיו  לדעתי, אין כבר ברירה בפני הבית היהודי והרב רפי פרץ. חייבים מיד להתחבר כולם  יחד תוך התחייבות לצאת מיד לאחר הבחירות להתפקדות מחודשת רחבה, ובעתיד פריימריז במקום גוף של מרכז מפלגה שרק מביישת את כולנו. 

יש הסוברים שאין מקום למפלגה ציונית דתית ושהגיע הזמן להשתלב בכלל המפלגות. אישית אני מאמין שיש צורך גדול במפלגה שתייצג את מירב ערכי הציונות הדתית בתחומי החברה, צביונה היהודי של המדינה וההתיישבות. המפלגה הזו צריכה להיות סובלנית ומאוחדת מגוונת בגבולות מסויימים ומתפקדת בצורה יעילה ודמוקרטית. יש הבדלים גדולים בתוך הציונות הדתית, אבל השמיכה תמיד תהיה קצרה מדי.

תמיד יהיו הקצוות שירגישו שנשארו בחוץ, אבל את רוב הציבור אפשר לאחד עם מנהיגות ראויה לגוף גדול ראוי ומשפיע.