שנה בלי הרב אלישע

היחיד שלא ענה לטלפון אבל תמיד היה זמין, הכתובת היחידה שלא רק שמעה על הבעיות אלא גם באה לחוות אותם, להיות יחד.

הרב יעקב ידיד , י"ט בטבת תש"פ

כבר שנה שאין את אותם המסרונים המוכרים לכל גרעין וישיבה בצפון או בדרום, המנוסחים בערך כך: "בע"ה אני יכול להיות אצלכם ב-18:20 האם מתאים לכם לימוד?" ואחרי השיעור "בע"ה תודה על הכוחות והעוצמות שלכם ...".

אנחנו מגלים יותר ויותר כמה זה חסר, כמה היינו רוצים עוד מפגש, עוד לימוד, עוד רוח מגבוה, עוד אופטימיות ואמונה בלי גבול. עוד ביקור במקום שאף אחד לא מבקר בו, פשוט עוד קצת הרב אלישע. 

דווקא בשנה המורכבת הזו -בה לא מצליחים להגיע לאחדות פנימית, בה לא מצליחים להעמיד ממשלה- אנו כל כך זקוקים לרוח הזאת, שאיננה.

הרב אלישע של הגרעינים התורניים, היה הדמות היחידה שביקר באופן תדיר בכל גרעין שפתח בפניו את הדלת והיו עשרות כאלה. היחיד שלא ענה לטלפון אבל תמיד היה זמין, הכתובת היחידה שלא רק שמעה על הבעיות אלא גם באה לחוות אותם, להיות יחד. תמיד הרגשנו שהוא איתנו ובעדנו, בשנים האחרונות הוא אף שיתף אותנו במהלכים ובתהליכים שהוביל.

קשה להסביר למי שלא היה שם, מהי המשמעות של ביקור של אולי 20 דקות בגרעין הנמצא ב"ערים הטבעיות", הפריפריה הנשכחת של מדינתנו. הוא יכול היה באותו היום להיות בטפחות ובכרמיאל ובקרית ים ובטירת הכרמל, לקפוץ לגרעינים בשדרות ובנתיבות ואופקים, ובאמצע לפגוש מישהו על הדרך,  ולחזור למחרת לעוד סבב. הפעם בבית שאן, בנהריה ובעכו, לקפוץ משם ללוד, ומשם לאשקלון, לקרית מלאכי ומי יודע להיכן עוד. ביקור כזה משמעותו "אתם, גרעין משפחות קטן בתוך עיר סבוכה, שאתם בטוחים שאתם שם יחידים ובודדים – אתם חשובים, קיימים, משמעותיים, יש מי שרואה ויודע מה אתם עוברים, ויש לו שיח אתכם והוא גם קשוב מאוד מאד, יודע להדריך ולסייע לכם לצעוד קדימה".

לא נשכח את משלוחי המנות לכל גרעין, לכל ראש גרעי, מנהל גרעין ורכזת קהילה, משלוחים לחברים מהקהילה התומכת וסתם משפחות מהשורה. לא נשכח את המסרונים שלפני שבת, עם מסר קצר אבל משמעותי, את המושגים שהנחיל "ערים טבעיות", "איש פשוט", את ה"נייר טואלט ללא חשש חילול שבת" ועוד. לא תישכח מאיתנו ההשתתפות, האהבה וההערצה לאנשי גוש קטיף, הכאב שנשא בליבו איתם ועליהם. האהבה האינסופית לישיבת מרכז הרב והכאב שחווה בתוכו בתהליכים שעברה, זכינו להיות מלווים ושותפים עם תלמיד חכם, איש תורה ואיש מידות, איש שחי את השליחות בלא להתחשב בעצמו, בכוחות שלו.

הוא לא היה "הרב", כי הוא היה איש פשוט, ובטח לא רבם של הגרעינים התורניים. הוא לא קיבל "מינוי" מכל גורם שהוא, ולצערנו גם לא היה לו תומך כלכלי למפעל העצום שעשה. מנגד, הייתה בו תורה רחבה, רוח גדולה ולב רגיש להבחין ולשמוע. יכולת אדירה של "לשאת בעול עם חברו", מידות שאין כמותם, בפשטות ובצניעות, במופת של ענווה, ובקשר אישי פנימי עמוק עם כל חבר גרעין, עם כל מי שרצה להתייעץ ולשמוע.

ישנה תורה גדולה היוצאת מבית מדרשו של הרב אלישע. אלפי שעות מוקלטות וב"ה כרגע אף משוכתבים מאות שיעורים שלימד. מהם עולה ובוקעת תורה גדולה ושיטה רוחנית סדורה על סוגיות אמוניות הנוגעות לעבודת היחיד ולעבודת הציבור, התייחסות למצבי משבר ציבורי ופרטי, חיבור עם תהליכי הגאולה גם כאשר הדברים לא מתקדמים בכיוון שחשבנו לנכון, ועוד. 

לצערנו, עוד לא השכלנו למצוא את הדרך להמשיך את המשימה שלו. אין גוף או איגוד שלקח על עצמו את המשימה המפוארת הזו. עם כל משמעותם החיובית, לא ניתן להסתפק בשבתות אירוח, בכינוסי רבנים או מנהלים, בדרך הזו לא נצליח להניף אל-על את מפעל הגרעינים. השטח זקוק להובלה ולמנהיגות, הציבור מבקש הדרכה ושותפות. יש שאלות נוקבות על הפרק, ויש נושאים שצריכים בירור לימודי ובסופו הכרעה. 

לא קל למצוא מי שראוי ומסוגל להיכנס אל הנעליים הגדולות שהותיר אחריו הרב אלישע במרצו האינסופי וחכמה העמוקה. אך ברור לנו שלהשאיר את הגרעינים לנפשם, בלא שיש רוח תורה מחוברת ממוזגת מכל מרחב הגרעינים, זה איננו פתרון. שנה חלפה, ובע"ה נעמוד בשבוע הבא על ציון קברו של הרב אלישע ונצטרך לומר לו שאנחנו ממשיכים ברוחו ובדרכו, ולהיות ראויים לכך.

--

ביום א' כ"ב טבת יתכנסו בישיבת ההסדר כרמיאל גרעיני וישיבות הצפון: טפחות, כרמיאל, נהריה ועכו לערב עיון ולימוד לזכרו של הרב אלישע וישליצקי זצ"ל במלאת שנה להסתלקותו.