וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ, וַנִּתְעוֹדָד

בואו נרגע וננשום עמוק. המגרש הפוליטי קשה ואכזרי, מי שליבו חלש בל יעז להיכנס למגרש.

שוש שילה , י"ט בטבת תש"פ

דעות שוש שילה
שוש שילה
צילום: עצמי

מזג האוויר העולמי מטורף. אביב באירופה ובניו יורק. שריפות באוסטרליה. שלג בסעודיה. שטפונות, רוחות סוערות וגשמי זעף בישראל.

במזג אויר שכזה נשטפנו ונסחפנו כולנו  לתוך  סערה גדולה שמעיפה, זורקת ומטלטלת אותנו מקצה לקצה בבהלה גדולה עם נזקים כבדים וכואבים לחברים קרובים. תדהמה. מבוכה, אכזבה. כעס. עצב. בלבול. וגעגועים לבית שאיננו. ענווה.

ענווה לנו הבטוחים בדרכנו הציונית-לאומית אותה סללו הורינו ועליה אנו צועדים כל חיינו, גם אנחנו נשטפנו לתוך סערה גדולה. ולאחר הסערה "וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ, וַנִּתְעוֹדָד".

נתעודד כי -  חַיִּים כֻּולנו הַיּוֹם בארץ ישראל.  נתעודד כי - תודה לאל ישנם אנשים מכל קצווי המפה הפוליטית, שעדיין מוכנים להיות שליחי ציבור ולעמוד בחזית המערכה.

אנשים המשלמים מחיר אישי ומשפחתי כבד מאד עבורנו המתלוננים היושבים בבית מול הטלוויזיה, והמקלדת. בואו נרגע וננשום עמוק. המגרש הפוליטי קשה ואכזרי, מי שליבו חלש בל יעז להיכנס למגרש.

סכנת נפשות ממש וממחר נתגייס כולנו כי זו אחריותנו וחובתנו לדורות הבאים.

"נִבְנֶה אַרְצֵנוּ, אֶרֶץ מוֹלֶדֶת,
כִּי לָנוּ, לָנוּ אֶרֶץ זֹאת.
זֶה צַו דָּמֵנוּ, זֶה צַו הַדּוֹרוֹת...נָקוּם, נֵלֵכָה יַחַד קָדִימָה,
נוֹסִיפָה כֹּחַ, עֹז נַגְבִּיר.
נָקוּם, נֵלֵכָה יַחַד קָדִימָה,
תִּקְוַת עַם נֶצַח דַּרְכֵּנוּ תָּאִיר (משה ביק. 1928)