הגילוי המפתיע שהגיח מהמסתורין

הרב נתנאל יוסיפון , כ"ב בטבת תש"פ

סיפור זה שמעתי ממרן הגאון הרב אברהם שפירא זצ"ל –

רבי אריה ליב הכהן, מחבר ספר 'קצות החושן', (שיום ההילולא שלו ב – יט כסלו) כיהן בצעירותו כ'חצי רב' בעיירה קטנה והיה עני מרוד. (באותם ימים היה מושג שנקרא 'חצי רב', שמשמעו כנראה ששניים התחלקו ברבנות). באותה תקופה, הוא לא היה מוכר בעולם הרנות.

יום אחד, הגיע רבי אריה ליב לביתו של אחד מגדולי ישראל, וביקש לקבל הסכמה לספרו החדש 'קצות החושן'. ביקש אותו גדול מהמחבר הלא מוכר להניח את תכריך הכתבים בביתו, והבטיח לו שבעזרת ה' כשיהיה לו פנאי, הוא יעיין מעט בכתבים וייתן את הסכמתו.

באותו הלילה, התהפך אותו גדול על משכבו ולא נרדם. במהלך נדודי השינה, נזכר אותו גדול בתכריך הכתבים שהניח האלמוני, והחליט לעיין בו מעט ולתת את הסכמתו. כשהחל לעיין בספר, הוקסם מהעומק החדש שנגלה בפניו, ונשאר להגות בספר כל אותו הלילה.

כשבא 'הקצות' לקבל את ההסכמה, אמר לו אותו גדול – 'כבודו הוא אחד מגדולי הדור, כיצד הוא מכהן רק כ'חצי רב'?

ענה הקצות בחריפות – 'זה בסדר. זו גם חצי עיירה'...

כך נגלה בעולם התורה האור הגדול של ספר 'קצות החושן', שסלל דרכים חדשות של עומק וחריפות הן בעולם הלמדני והן בעולם ההלכתי.

סיפור זה מלמד תובנה חשובה הנוגעת הן לעולם התורה והן לעולם המעשה, וחשוב במיוחד לזכור אותה בתקופות בחירות. לעיתים, מתגוששים כוחות ואישים שונים על ההנהגה. כל אחד מהם יוצר את הרושם כאילו בשורה גדולה ועצומה בכנפיו. אולם לעיתים רבות, מתגלה אחרי זמן, שהבשורות הגדולות והעומק הרוחני, נמצא דווקא אצל דמויות עמוקות המסתתרות מעין התקשורת והציבור. דווקא דמויות אלו, השייכות יותר לעולם העתידי, לוקח להם זמן עד שהן מתגלות.

כך מצינו בפרשתנו, שמשה רבנו, גואלם של ישראל, המנהיג המדיני והרוחני הגדול ביותר בתולדות ישראל, ומי שזכה להיות צינור לקבלת התורה - הבשורה הרוחנית המרכזית והעיקרית בתולדות העולם כולו, היה בתחילת ימיו איש צדדי.

מכל עם ישראל, משה רבנו היה היחידי שגדל בארמון פרעה, בקרבו של העם המצרי ולא כחלק מעם ישראל. מכל עם ישראל, משה היה היחידי שברח הרחק ממצריים, וחי שנים רבות בקרבם של עמים אחרים. בהמשך, נהג משה כמתבודד ורעה את צאן חותנו במדבר. 

והנה, דווקא שם במדבר, נתבע משה להיות נושא דגל הנהגת העם ומביא התורה לישראל. אין פלא שמשה סירב במשך ימים ארוכים למשימה שהוטלה עליו. בין טיעוניו הוא העלה את האמירה, שלכאורה, המשימה מתאימה למנהיגים המוכרים והידועים לעם, שהרי העם לא יאמין למנהיג שהגיח מהמסתורין.  "שלח נא ביד תשלח" – "ביד אלו שאתה רגיל לשלוח אליהם". הטל את המשימה על אהרון, שכפי שרש"י מביא לפי הנביא, זכה כבר בארץ מצריים לנבואה, והיה בכוחו לנאום ולהנהיג את העם.    

ובכל זאת, ה' מטיל את המשימה דווקא על משה רבנו שמביא עומק חדש בתורה ובהנהגה. ומאז, לא אלמן ישראל, ובכל עת נשמת ישראל תופיע מקרבה גילויי עומק חדשים, וימצאו הן מנהיגים מעשיים והן אנשי עומק תורניים, שיצעידו את העם והעולם כולו לפסגות חדשות.

בימי שלושת מערכות הבחירות האלו, עת נקעה נפשנו מהמריבות התכופות והקטנוניות, חשוב שנזכור שהעתיד נמצא בבית המדרש ובמקומות העומק, שעתידים לבשר לעם את קומותיו החדשות!