העברתם שיעור בפני הרב שלכם?

הרב נתנאל יוסיפון , כ"ו בטבת תש"פ

יהדות מיקורפון, בימת נואמים, נאום
מיקורפון, בימת נואמים, נאום
צילום: יח"צ

המהר"ם שיק, (שיום ההילולא שלו חל ב – א שבט) היה מגדולי הפוסקים וראשי הישיבות בדורו, ותלמיד מובהק וקרוב של החתם סופר. בילדותו היה קשה תפיסה, והתקשה ללמוד דף גמרא, אך בתפילה, התמדה ועמל עצומים, נפתח מוחו וזכה להפוך לאחד מגדולי דורו. כה גדולה הייתה בקיאותו בתורה, עד שפעם כשנסע במרכבה עם החתם סופר, התנמנם מעט וראשו נשמט על כתפו של החתם סופר. ביקשו התלמידים האחרים להעירו, אך החתם סופר מנע זאת, באומרו – 'זהו ספר תורה מהלך'. 

מספרים, שפעם כשכבר כיהן כרב עיר, זכה המהר"ם שיק שרבו החתם סופר בא לבקרו בעירו ולהאזין לשיעורו. רצה המהר"ם שיק לכבד את רבו למסור את השיעור במקומו, אך הרב עמד על כך שהמהר"ם שיק ימסור את השיעור.

התלבטות קשה עמדה בפני המהר"ם שיק. מחד – חזקה עליו מצוות רבו למסור שיעור, ומאידך – הכיצד יעז פניו בפני רבו וימסור את חידושיו בפניו?

והנה, מצא המהר"ם שיק פתרון ייחודי – הוא עמד בפני תלמידיו, וציטט שיעור שלם ששמע בעבר מפי רבו החתם סופר...

סיפור זה נושא בחובו לקח חשוב ביחס בין רב ותלמיד, תלמידי חכמים צעירים ומבוגרים. תפקידם של הרבנים לעודד את תלמידיהם הגדולים להעביר שיעורים ולהפיץ תורתם ברבים, תפקידם של התלמידים לדעת להתבטל בפני רבותיהם.

אין זה אומר שאין מקום לתלמידים, אך עליהם לדעת את מקומם. המהר"ם שיק סלל לו גם דרך עצמאית בדברים מסויימים, עד כדי כך שבשו"ת מנחת יצחק (חלק ט סימן קב) מובא שהמהר"ם שיק היה לומד בביאור של מנדלסון, למרות שרבו החתם סופר ציווה שלא ילמדו בו. אך כשגילה החתם סופר שהמהר"ם שיק לומד בספר זה, הוכיחו על כך, והמהר"ם שיק אמר שלא ראה דברים בעייתיים בספר. אמר החתם סופר שבמקום מסויים יש דברי אפיקורסות, ולמרות שהמהר"ם שיק חשב שאין הדברים מוכרחים, הוא ביטל דעתו בפני דעת רבו. בעובדה זו, אפשר לראות את השילוב בין דעה עצמאית של תלמיד גדול להתבטלות בפני הרב כשאומר דברים מפורשים.

עניין זה אפשר ללמוד מהנהגותיו של אהרון הכהן בפרשיות השבוע שלנו. אהרון הכהן היה נביא במצריים עוד לפני משה רבינו, כפי שמביא רש"י (ד, י) ש"נאמר לעלי הכהן, "נגליתי אל בית אביך בהיותם במצריים"... ואותה נבואה לאהרון נאמרה". ולכן, משה סירב בתחילה ללכת בשליחות ה' להוציא את ישראל ממצריים, ואמר: "שלח נא ביד תשלח", ביד אהרון שאותו אתה רגיל לשלוח, כי לא רצה ליטול את הגדולה מאהרון.

אך ה' רצה אחרת, וציווה שמשה יהיה השופט ואהרון המתורגמן, כמנהיג ועוזרו, כנאמר בפרשתנו לפי תרגום אונקלוס (ז, א) 'ראה נתתיך רב לפרעה ואהרון אחיך יהיה מתורגמנך". ומעיד ה' על אהרון שכפף עצמו והתבטל בפני אחיו בשמחה, כפי שנאמר "וראך ושמח בליבו", ומכאן זכה לכהונה הגדולה ול"עדי החושן הנתון על הלב" (רש"י ד, יד).

נמצא שדווקא מתוך שאהרון, שהיה אדם גדול מאוד בפני עצמו, ביטל עצמו לפני משה, זכה לתפקידים גדולים. ובפרשתנו, זוכה אהרון, שאפילו המטה שלו הופך להיות דומה למטה משה, ומתחוללים בו מופתים.   

בתחילה נאמר למשה "את המטה הזה תקח בידך... תעשה בו את האותות", ומדקדק  אור החיים שם (ד, יז) לפי הזוהר הקדוש שהיו שתי מטות ומדגיש כאן את מטה משה. ובהמשך, בפרשתנו, אנו מוצאים שמטה אהרון נהפך לתנין. (ויש לעיין היכן זה מטה משה והיכן מטה אהרון).

ומכאן, על כולנו ללמוד את מקומנו, מתי עלינו לנקוט בדרך של 'במקום שאין אנשים השתדל להיות איש', ומתי לבטל עצמנו בפני הגדולים מאיתנו.