הגוף שלי הוא רק שלי?

בכתובים אנו פוגשים את דמותו הטראגית של איוב שהיה לו הכל. ילדים מוצלחים, בתים רבים ואף משק חי פורה.

יהודית אפרתי , כ"ו בטבת תש"פ

לפני כמה ימים שלחתי את ילדי הקטן למקלחת ולבקשה צירפתי הסברים על החשיבות של הניקיון וההיגיינה. לאחר מספר שניות של מחשבה ענה לי החמוד "לא רוצה להתקלח! הגוף שלי הוא רק שלי".

הדור היקר שצומח בתקופת הגאולה בארץ ישראל צומח על ברכי אידיאלים גדולים של נתינה לאחר, עריכת קייטנות קיץ לילדים נזקקים, התרמות בהדסטארט, ועשיה רבה בתחומים כה רבים.

מאידך, לצד ערכים נפלאים אלו, יש היום נטיה חזקה לאגוצנטריות, חתירה מתמדת למימוש עצמי ולעשות רק מה שטוב לי.  

הסיסמא של "הגוף שלי הוא רק שלי" הוכנסה ללקסיקון בשל סיבות חשובות של מניעת הטרדות מיניות וניצול ילדים, אך נראה לי שחשוב שנהיה ערים לפרשנויות שונות לאמירה זו  שהינם לע"ד מוטעים וננסה למנוע אותם.

ראשית, הגוף שלי אינו שלי. על פי היהדות, אינני יכולה להחליט לערוך בו שינויים מסויימים כגון קעקועים, פגיעה עצמית, ואינני יכולה להחליט גם על סיומם של החיים בגוף זה. ישנן מדינות באירופה שמרוויחות כסף רב בשל תיירות רפואית למטרות של המתת חסד בהן האדם מחליט בשלב מסויים על סופם של חייו. חשוב לזכור את היחס הנכון לנטילת חיים, לאורך הדורות - יהודי שבחר לסיים את חייו, נחשב חוטא שעוונו גדול מנשוא, 'אך את דמכם לנפשותכם אדרוש'.
 
נוסף לכך, היום קיימת תפיסה לפיה אם אינני רוצה להביא ילדים לעולם זוהי זכותי מכיוון שהגוף שלי הוא רק שלי. גם תפיסה זו אינה מכוונת לאמת. על פי ההלכה הכוונת את חיינו, יש מספר מינימאלי של ילדים שעל כל זוג להשתדל להביא לעולם בעזרת הגוף שקיבלו מאלוקים. אינך רשאי לבחור שלא להמשיך את השושלת של בני אברהם יצחק ויעקב.

בכתובים אנו פוגשים את דמותו הטראגית של איוב שהיה לו הכל. ילדים מוצלחים, בתים רבים ואף משק חי פורה. כניסיון מפמליה של מעלה, ילדיו נפטרים ורכושו הרב נשרף ואובד. לאחר כל זאת איוב חולה ומתייסר במחלת השחין.

אשתו של איוב שמאוד דואגת לו, מאיצה בו לשים קץ לייסוריו ואומרת לו "ברך אלוקים ומות". אולם כידוע, איוב אינו מוכן לקלל את אלוקים אפילו אם דבר זה יביא לקץ יסוריו! 

מצאתי לכך שתי סיבות. האחת הינה שהדבר יסתור את האמונה שלו בקב"ה. והשנית - אין לאדם רשות לקרב את מותו, משום שהגוף שלו אינו שלו. הגוף שלו שייך לה' ולכן איוב נשאר דבק בגופו וממשיך לעבוד את ה'. הוא לא חושש לשאול על הנהגת ה' ועל הסיבה לכך שקיבל ניסיונות קשים וכואבים כל כך. רואים שאיוב עובר תהליך בספר, בתחילה הוא מפרש את ייסוריו כייסורים של עונש על מעשה כלשהו אך לבסוף אליהו מבהיר לו שהייסורים שהוא עובר הינם ייסורי ניסיון ולא עונש. ומטרת הניסיון להעלות את איוב למדרגה נישאת יותר.

הייסורים לא היו טובים לאיוב בטווח הקצר, אך היו לטובה בטווח הרחוק (אם כי אין בכך כדי להמעיט את כאבם העצום). לאחר כל המשא ומתן בין איוב לרעיו המובא באריכות בספר מברך אותו אלוקים על דבקותו ועל אמונתו ונותן לו את כל מה שאבד לו כפליים. איוב זכר שגופו אינו שלו אלא של הבורא, ולא שלח יד בנפשו. הוא הבין שהגוף שלי אינו שלי, אלא של ה', ויש לי אחריות על גופי, ועל נפשי.

הלוואי שנלמד מאיוב לשמור על גופנו לצד עשיית שימוש נכון בגוף שהקב"ה נתן לנו ונחנך להבנה זו גם את ילדינו ואת תלמידינו.